קרטיס מרשל, קופץ במוט אוסטרלי, קפץ אתמול (שבת) שיא אישי של 5.95 ממטר, חלק את מדליית הארד עם כריסטיאן נילסן האמריקני, ואז סיפר במסיבת העיתונאים על החיים בצילו של ארמנד דופלנטיס: ״לא הייתי רוצה לקפוץ במוט בשום עידן אחר. ׳מונדו׳ דוחף אותנו אל גבול היכולת שלנו. הוא מביא עניין בלתי רגיל לענף והופך אותנו לאטרקציה המרכזית בכל תחרות״. לשאלה אחרת הוא עונה: ״אני רואה את אורך המוט שהוא משתמש. מוט שאני לא אשתלט עליו. אני רואה שם עוד הרבה מקום לשיאים״.
נילסן, הזוכה השני בארד, מדבר על העניין שדופלנטיס מביא לאתלטיקה בארצות הברית בתקופה שהיא מתקשה לייצר אותו. שיאן העולם השבדי הוא גם אזרח אמריקאי וגאוות מכללת LSU, שעמודי המדיה החברתית שלה חוגגים את ניצחונו. את הצד האמריקאי הוא ממחיש כשהוא נשאל על ידי עיתונאי יפני על מחשבותיו של שוהיי אוטני - שחקן הבייסבול היפני הסנסציוני. דופלנטיס מכתיר את היפני כטוב בבייסבול ואומר שלדעתו יפרוש כגדול מכולם. כך שלא רק בלואיזיאנה, גם ביפן מרוצים עכשיו. כמו גם ההונגרים שראו את קפיצות ה-6 מטר הראשונות על אדמתם.
רץ המרתון מארו טפרי בשיחה עם נשיא המדינה יצחק הרצוג וראיתו לאחר מדליית הכסף באליפות העולם קרדיט: איגוד האתלטיקה
רק המסיים שני, ארנסט אוביאנה מהפיליפינים, שקבע את שיא אסיה קצת שובר את ההרמוניה: ״לקפוץ 6.00 מ׳ ולסיים שני?״, הוא צוחק. דופלנטיס מנסה לנחם את מתחריו ואומר שהם מאד צעירים. ״אני כבר בן 28, מה יהיה עלי?״, הוא מתלונן ופורץ בצחוק. דופלטנטיס גם ״מאשים״ את חבריו-יריביו בכך שלא שבר את השיא העולמי. ״הם דחפו אותי לקחת הרבה קפיצות. הייתי צריך לקפוץ 6.00 ו6.05 כדי להגן על התואר שלי. זה לוקח ממך אנרגיה אם אתה מתכנן משהו מטורף״.
את השיא - 6.23 מ׳ - הוא פספס במילימטרים. ״היום העניין הייתה אליפות העולם. התוצאה לא חשובה״, הוא מסביר. והוא צודק: לא כי רק הניצחון חשוב. כי אתה רואה דומנניטות בעין ולא בסטטיסטיקה. כל קפיצות המוט האחרות נראות כמו תקווה. אם ההרצה תהיה מדוייקת, והנעיצה תתרגם את הכוח, והקופץ ישתלט. ודופלנטיס? בכל גובה עד 6.10 מ׳ עבר. ובכל גובה ככזה הטכנלוגיה מראה שהוא כ-10-15 ס״מ מעל הרף. אזור המחיה שלו הוא מצפון ל6.10 מ׳. הוא רק צריך יום טיפה טוב לשיא עולמי.
פרספקטיבה
הנסיון הבלתי פוסק לשווק את נואה ליילס כאחד הגדולים ההיסטורים - בהחלט יש לו סיכוי לכך אבל גם דרך - הופסק אתמול לטובת מי שהם כבר שם. כשפיית׳ קיפגאון מתראיינת לקבוצת עיתונאים סיפן חסאן מגיעה לחבק אותה. ״היא הגדולה ביותר״ היא אומרת אחרי שהפסידה קרב צמוד ב-5000 מטר.
קיפייגון עם פרספקטיבה, היא שמחה להגדיר עצמה כהיסטורית כי היא עשתה היסטוריה. שלושה שיאי עולם בריצות שונות בקיץ אחד. כבר הגנה על אליפויות אולימפיות. עשתה את הדאבל 1500-5000 הראשון בין הנשים. אלופת העולם גם בשדה. אבל היא רואה אחרים. היא מציינת שסיפאן משלבת מדליות ב-1500 מ׳ עם זכיה במרתון לונדון. ״אני בטוחה שעוד תנצחי גם מרתונים. את מסוגלת להכל״, אומרת סיפאן לקיפגאון. הן חברות טובות.
אני שואל את סיפאן על משמעותה לילדי מהגרים. היא מבקשת להגיד לכל הילדים למצוא משמעות בחיים. להתרחק משתיית אלכהול שימוש בסמים והשפעות רעות. היא מאתגרת את כולם. שמרנים מוסלמים כאישה שרצה. לשונאי זרים היא אישה בהיגא׳ב. ואת פיית׳ קיפגאון היא מאתגרת לגדולה ספורטיבית.
וזו האתלטיקה במיטבה. החששות התמידיים של ראשי הענף לשיווק מיותרים. גם בימי פאבו נורמי ואמיל זאטופק כדורגלנים היו מפורסמים מהם. כעבור דורות את האתלטים זוכרים. אין צורך בסרטי נטפליקס. ההיסטוריה תעשה צדק.
אתמול הגיעה שעתה של ארצות הברית. דקות אחרי שצ׳ייס אילי זוכה בזהב בכדור ברזל זוכים הגברים (37.38 ש׳) והנשים (41.03 ש׳) בריצת השליחים ל-100 מטר, אבל הפתעת האליפות המסתמנת ברמה הלאומית היא קנדה. אם שני ניצחונות ביידוי פטיש נחשבו קצת נישתיים באה ניצחון 1-2, פירס לאפג׳ בזהב (8909 נקודות) ודמיאן וורנר בכסף, בקרב עשרה וניצחון דרמטי מאד של מרקו ארופ ב-800 מטר - הוא מגיח מסוף הדבוקה ביישורת לקבוע 1:44.24 ד׳.
אפופ ממחיש לך את כוחה של ההיסטוריה. אני שואל אותו לגבי גיבורי ילדות. הוא הגיע כפליט מסודאן כילד. ״האמת אמרו לי לרוץ 800 בבית ספר. לא ידעתי כלום. הלכתי וחיפשתי ביוטיוב. ראיתי את דויד רודישה מנצח בלונדון. איזו ריצה מטורפת". עכשיו הוא באותן רשימות עם רודישה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו