יש משהו כמעט משעשע בדיון על סגירת חלון האליפויות של ניקולה יוקיץ׳. האיש בן 31, ובעונה שעברה נתן 27.7 נקודות, 12.9 ריבאונדים ו־10.7 אסיסטים למשחק. הוא קלע 56.9 אחוזים מהשדה, 38 אחוזים משלוש והוביל את הליגה בריבאונדים ובאסיסטים. אם זה שחקן שהחלון שלו נסגר, מעניין איך נראה שחקן שהחלון שלו פתוח.
אלא שהחלון של יוקיץ׳ אינו הבעיה. החלון של דנבר הוא הסיפור. מאז האליפות ב־2023 הנאגטס לא קרסו. להפך: 57 ניצחונות ב־2023/24, 50 ב־2024/25 ו־54 בעונה שעברה. אבל המסלול בפלייאוף מספר סיפור פחות נעים. ב־2024 הם הודחו בחצי גמר המערב על ידי מינסוטה, ב־2025 הפסידו לאוקלהומה סיטי בחצי הגמר, ובעונה שעברה נפלו כבר בסיבוב הראשון מול מינסוטה.
והמספר שמסביר אולי יותר מכול את הבעיה הוא ההגנה. בעונה שעברה דנבר הייתה הקבוצה ההתקפית הטובה בליגה, אבל בצד השני היא דורגה במקום ה־21 בליגה בהגנה. הנט רייטינג שלה היה פלוס 5.2, רק במקום השביעי בליגה. כלומר, דנבר הפכה למכונת התקפה משוכללת, אבל לא לקבוצת כדורסל שלמה. וזה המבחן האמיתי של העונה: ההגנה בפלייאוף.
בעונה הרגילה אפשר להסתיר חולשות. ההתקפה של יוקיץ' מסוגלת למחוק כמעט כל טעות, אבל בפלייאוף היריבה לא רק משחקת נגדך, היא לומדת אותך. היא מחפשת את החילוף החלש, תוקפת את אותו שחקן שוב ושוב ומנסה להכריח את יוקיץ׳ להיות גם המוח, גם המנוע וגם מכבי האש. מול אוקלהומה סיטי, מינסוטה וסן אנטוניו זה כבר לא יספיק.
כואב בכיס
ועכשיו מגיע הכסף. יוקיץ׳ ירוויח העונה 59 מיליון דולר, ובעונת 2027/28 קיימת לו אופציית שחקן של כ־62.8 מיליון. אבל הסיפור הגדול נמצא מעבר לה. יוקיץ׳ צפוי להיות זכאי לחוזה סופר־מקס חדש, שעלול להגיע לסביבות 360 מיליון דולר לחמש שנים. הוא אינו נראה בדרך החוצה מדנבר, להיפך. הכיוון הוא שיוקיץ׳ יישאר ויהפוך את דנבר לביתו עד סוף הקריירה.
וזו בדיוק הסיבה שהעונה הקרובה כל כך חשובה. לא מפני שיוקיץ׳ עומד לברוח, אלא מפני שאחרי החוזה הבא שלו יהיה קשה הרבה יותר לבצע שינויים משמעותיים סביבו.
ג׳מאל מארי כבר מקבל 50.1 מיליון דולר העונה, ויקבל 53.8 ו־57.5 מיליון בשתי העונות הבאות. ארון גורדון מקבל כ־33.7 מיליון, כריסטיאן בראון 21.6 מיליון, וקאם ג׳ונסון 23.1 מיליון. דנבר נמצאת עמוק בתוך הטריטוריה שבה כל טעות עולה ביוקר.
מארי הוא הדוגמה הטובה ביותר. בעונה הרגילה הוא סיפק 25.4 נקודות ו־7.1 אסיסטים למשחק, עם 48.3 אחוזים מהשדה ו־43.5 אחוזים משלוש. אלה מספרים של כוכב שני מצוין. אבל בפלייאוף הם נפלו ל־23.7 נקודות, 35.7 אחוזים מהשדה ו־26.2 אחוזים משלוש. דנבר אינה צריכה עוד מארי טוב. היא צריכה את מארי של 2023.
ארון גורדון הוא סיפור אפילו יותר רגיש, מפני שאצלו השאלה אינה רק כמה הוא טוב אלא כמה הוא נמצא. בעונה שעברה הוא שיחק 36 משחקים בלבד. ב־36 המשחקים האלה הוא קלע 16.2 נקודות, הוריד 5.8 ריבאונדים ומסר 2.7 אסיסטים, עם 49.7 אחוזים מהשדה ו־38.9 אחוזים משלוש.
וזה קריטי במיוחד בגלל ההגנה. גורדון הוא אחד הנכסים ההגנתיים החשובים ביותר של דנבר. הוא יכול לשמור על פורוורדים, להחליף, להתמודד עם שחקנים גדולים ולתת ליוקיץ׳ קצת פחות עבודה בצד שבו הוא ממילא אינו שחקן עילית. כאשר גורדון בחוץ, דנבר לא מאבדת רק 16 נקודות. היא מאבדת גוף, אורך, כוח ורב־גוניות הגנתית. בקבוצה שכבר דורגה 21 בהגנה, זה הבדל עצום.
זה גם הופך את הנטייה של גורדון להיפצע לבעיה אסטרטגית, לא רק רפואית. דנבר יכולה להרשות לעצמה להפסיד שחקן רוטציה. היא הרבה פחות יכולה להרשות לעצמה לאבד את השחקן שמחבר בין יוקיץ׳ לבין הצד ההגנתי של המגרש.
ואז מגיע קאם ג׳ונסון שאיתו הסיפור מורכב יותר. ג׳ונסון דווקא קלע מצוין: 43 אחוזים משלוש, 48 אחוזים מהשדה ו־83.9 אחוזים מהעונשין. הבעיה אינה האחוז. הבעיה היא היקף הייצור: 12.2 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו־2.4 אסיסטים למשחק. במילים אחרות, דנבר קיבלה קלעי טוב - אבל לא בהכרח את השחקן ההתקפי שקיוותה לקבל.
וזה הבדל חשוב. ליד יוקיץ׳, 43 אחוזים משלוש הם נכס. אבל כאשר אתה משלם לקאם ג׳ונסון יותר מ־23 מיליון דולר, אתה רוצה שגם כשהמשחק נתקע הוא יוכל לעשות משהו מעבר להמתין בפינה. דנבר צריכה ממנו להיות מסוגל להגיע ל־15–17 נקודות בערבים שבהם מארי מתקשה.
החמישייה הצפויה - מארי, כריסטיאן בראון, ג׳ונסון, גורדון ויוקיץ׳ - עדיין מצוינת. אבל היא תלויה ביותר מדי תנאים: שמארי יהיה בריא ויעיל, שגורדון יהיה זמין, שבראון יצדיק את החוזה החדש, ושג׳ונסון יהפוך מ”קלע של 43 אחוזים” לשחקן התקפי שלם יותר.
הלחץ על אדלמן
המאמן דיוויד אדלמן צריך לחבר את כל זה. הוא כבר הוכיח בעונה שעברה שהוא יכול לנצח 54 משחקים. עכשיו המבחן שלו שונה. הוא לא צריך לשפר את יוקיץ׳. זה יהיה כמו לשפר את המונה ליזה. הוא צריך לשפר את מה שמסביבו - ובעיקר את ההגנה.
דנבר צריכה להיות מסוגלת להחליף, להישאר מול החדירות, לסגור ריבאונד ולשמור על היתרון גם כשהקליעה מבחוץ נעלמת. היא צריכה למצוא דרך להוריד את היריבות מאזור 117 הנקודות שבו הן חיו בעונה שעברה. כי בפלייאוף, אם אתה סופג כמעט 117 נקודות למשחק, אתה בעצם מבקש מיוקיץ׳ לנצח אותך בכל ערב מחדש.
ובמקביל הגיעה ההחלטה לוותר על פייטון ווטסון. הפורוורד בן ה-23 קלע 14.6 נקודות, הוריד 4.9 ריבאונדים וקלע 41.1 אחוזים משלוש. ובעיקר, הוא היה בדיוק מסוג השחקנים שהיו יכולים לעזור לדנבר במה שחסר לה: אורך, אתלטיות, צעירות והגנה. דנבר בחרה בנכסים עתידיים. ההיגיון ברור. אבל יש בו אירוניה מסוימת: דנבר קיבלה נכס לדראפט בעתיד בזמן שהיריבות שלה במערב כבר כאן.
הספסל יצטרך לפצות. טיוס ג׳ונס אמור לתת דקות של ניהול משחק, דמאר דרוזן להביא יצירת נקודות וניסיון, מרווין באגלי לתת עוד גוף בפנים, ג׳וליאן סטרות׳ר לספק קליעה, ודארון הולמס וזיק נאג׳י לנסות לסגור את החור הקדמי. הרוקיז טרבון ברייזיל וברייס הופקינס הם כבר השקעה בעתיד.
אבל מעל הכול מרחפת שאלה אחת: מי מחליף את יוקיץ׳? התשובה היא כמובן שאף אחד, אבל דנבר לא צריכה מחליף ליוקיץ׳, היא צריכה מחליף שלא יאפשר למשחק להתפרק כשהוא יורד לספסל.
היריבות של דנבר מחכות
והמערב מחכה. אוקלהומה סיטי צעירה, עמוקה ואתלטית. היא יכולה לשמור, לרוץ ולתקוף אותך מכל מקום. סן אנטוניו מחזיקה בוומבניאמה, שהוא לא רק העתיד אלא כבר בעיה של ההווה. מינסוטה כבר הוכיחה שהיא יודעת להקשות על דנבר, ובעונה שעברה אפילו הדיחה אותה בסיבוב הראשון. שלושתן מציבות את אותו מבחן: מה קורה כאשר הקבוצה היריבה גדולה, מהירה, פיזית ובעיקר מסוגלת לתקוף אותך שוב ושוב באותה נקודת תורפה?
זו הסיבה שהעונה הזו לא תהיה מבחן ליוקיץ׳. הוא כבר הוכיח הכול. היא תהיה מבחן למארי. לבריאות של גורדון. להתפתחות של בראון. לתפוקה של ג׳ונסון. לספסל. לאדלמן. ובעיקר - להגנה. דנבר הוכיחה שהיא יכולה לנצח הרבה, שהיא יכולה להיות אחת ההתקפות הטובות בליגה, ושיוקיץ' יכול להעמיד מספרים של משחקי מחשב. עכשיו היא צריכה להוכיח דבר הרבה פחות סקסי ויותר חשוב - שהיא יכולה לעצור מישהו.
כי אם ההגנה תשתפר, גורדון יישאר בריא, מארי יחזור להיות מארי של הפלייאוף ההוא וג׳ונסון יהפוך את 43 האחוזים שלו משלוש ליותר נקודות, דנבר עדיין יכולה להיות אלופה. אם לא - 54 ניצחונות נוספים יהיו רק עוד דרך יפה להגיע לאותה נקודה - להיות מחוץ לפלייאוף בחודש יוני.
זו כנראה לא העונה האחרונה של יוקיץ׳ בדנבר. אבל היא בהחלט יכולה להיות העונה האחרונה שבה ההנהלה שואלת אם צריך לשנות את הסגל סביבו - לפני שהחוזה הבא שלו יהפוך את השאלה הזאת להרבה יותר יקרה.
