"מכבי תל אביב במו"מ מתקדם לרכישת ישראל דאפה מהפועל ירושלים". כך בישר בחמישי שעבר כתב ynet נדב צנציפר, שגם ידע לספר כי "השיחות בין המועדונים מתנהלות כבר מספר ימים", ואפילו לחשוף מה נאמר בהן: "הצהובים הגישו הצעה רשמית עבור החלוץ בן ה־17.5 בסך של כ־2 מיליון אירו". לכל חבילת המידע הזו הקפידו באתר להצמיד חותמת: "בלעדי".
חלפו פחות מ־48 שעות, ושוב התברר שהכל היה נכון, אילו רק במקום ה"בלעדי" הם היו כותבים: בדיוני. "צריכים להיות זהירים כשקוראים דברים אצל עיתונאים מסוימים", אמר מנכ"ל מכבי תל אביב ג'ק אנגלידיס, כשנשאל לגבי דאפה במסיבת עיתונאים שכינס המועדון.
"לא הראינו שום עניין או ניהלנו כל דיון לגבי השחקן הזה", הוסיף המנכ"ל, ושיתף את הנוכחים בתהיותיו: "אני שואל את עצמי מהי האג'נדה לכתוב משהו שהוא לא נכון?". שאלה מצוינת, ובעיקר שימוש מדויק במילה אג'נדה. מדובר בדפוס עבודה מתמשך שעיקרו: מציאות אפשר להמציא ועובדות אפשר לעבד. או לאבד.
קטן על צנציפר. הוא הרי החתים פעם את וינסנט אניימה בווסטהאם, ואף הצליח להביא ציטוט של שוער הפועל תל אביב בעבר: "הגשמתי חלום". גם זה היה "בלעדי", בחלומו.
בשבוע שעבר נעצר בטורקיה עיתונאי הספורט הוותיק בורהאן ג'אן טרזי, בעקבות ידיעה שפרסם ולפיה ג'מאל מוסיאלה יעבור מבאיירן מינכן לגלאטסראיי. במועדון מאיסטנבול הכחישו, טרזי נחקר במשטרה על "הפצת פייק ניוז בציבור", ושוחרר לביתו. אצלנו המשטרה (עדיין) לא עוצרת עיתונאים שממציאים, וטוב שכך, אם כי עצוב שאין מישהו במערכת שיעצור אותו.
מה שכן, דווקא על רקע המתיחות מול ארדואן, בשני המקרים הנ"ל יש גם הזדמנות לשת"פ טורקי־ישראלי: פודקאסט בשם "טרזי וצנצי", שיספק לציבור בשתי המדינות המון ידיעות בלתי מבוססות אך לגמרי בלעדיות. ברוח הסלנג השחוק של שדרי הכדורסל בערוץ הספורט אפשר יהיה גם לקרוא לו: "לא מאמין לך!".
הסוכן־פרשן לא מתעייף
מכבי תל אביב נגד צסק"א סופיה, משחק הגומלין, דקה 66. רוי רביבו מסתבך באגף שמאל של ההגנה ובמקום להרחיק את הסכנה מחזיר כדור לסיסוקו, שנלחץ על ידי שני שחקנים ברחבה שלו – והבולגרים כובשים (2:1).
"אסור לסיסוקו, אסור לו לעשות את הדברים האלה, אסור לסיסוקו לקחת את הסיכונים הללו בתוך רחבת ה־16. למה לקחת את הסיכון?", שב וביקר הפרשן־סוכן אבי נימני. ואף מילה על מחולל הסכנה - הלקוח ר. ר.
וזה לא רק הקשר בין הסוכנות לסכנות. "קני מילר חייב להגיב מבחינת חילופים. יש פה נושא של עייפות, אלה הרגעים שצריך לעשות חילופים", התריע נמני בדקה ה־72. "אם שחקנים עייפים - צריך להחליף אותם, להכניס שחקנים פראשים", שב וקרא בדקה ה־75 (כדי להקל על המאמן, הוא אפילו השתמש בשפתו).
כעבור שלוש דקות מילר אכן ביצע שני חילופים, אבו פרחי ומדמון במקום סוקלר ודוידה. "אני לא מצליח להבין את החילופים האלה. סוקלר אתה צריך שהוא יהיה שם. למה אתה מחליף אותו?" נזף הפרשן במאמן. "אנחנו לא מכירים עד כמה עייף סוקלר", העיר השדר לירן שכנר. "עייף?", גיחך נמני, "זה עשר דקות, מה זה עייף?"...
מה זה? הרי רק שלוש דקות קודם הוא קרא להחליף את העייפים ב"פראשים". מוזר שבצ'רלטון לא קולטים עד כמה הפרשן־סוכן עייף, ושחייבים להחליף אותו!
טוכמן מודה על הברכות
לפני שבועיים נכתב כאן על ברכת יום ההולדת סוחטת הדמעות שצילם ג'קי בן זקן לכבוד כתב החצר שלו, יניב טוכמן. "פגשתי בעולמות הכדורגל מעט מאוד אנשים שאני יכול להגיד שהם באמת חברים שלי, שאני יכול לסמוך עליהם", התפעם הבעלים (לא של מ.ס. אשדוד - של קופת השרצים).
השבוע הגיעה תודתו של המבורך, שצידד בפניית בן זקן להתאחדות להקפיא את משחקיהן של עירוני טבריה ואשדוד, ואף קבע את גזר דינו למקרה שתהיה הרשעה בפרשה. "אשדוד היא זו שצריכה לשחק (בליגת העל) במקום טבריה", הכריע טוכמן.
כוכבית: מהבעלים של טבריה, אריה קלמנזון, הוא לא קיבל ברכה ליום ההולדת.
ועדת הפארסה של רם
בדיחה מביכה כזו לא הייתה בספורט הישראלי מאז הוועדה בראשות אבי נמני, שהוקמה כדי להמליץ על המועמד הראוי לפרס ישראל 2023. היו"ר ושותפיו לדיונים (קרן לייבוביץ', רותם ישראל ואבי מויאל) לא הצליחו להגיע להסכמה – כי נמני התעקש על אריק זאבי – והפרס חטף איפון. השבוע היה זה טניסאי העבר אנדי רם שהוכיח איך קשרים ובחירה עקומה ביו"ר ועדה הופכים את הפרס לפארסה.
הוועדה בראשות רם החליטה כי הזוכה ב"אות הנשיא על הצטיינות בעשייה קהילתית" היא בית"ר ירושלים. בדיעבד התברר, לפי הפרסום ב־ONE, כי במעקב שנתי דווקא מכבי חיפה צברה יותר ניקוד. במועדון של יעקב שחר לקחו את זה קשה אף על פי שהבוס – שלא שונא פרסים ופרסום – קיבל פיצוי בשם "אות מופת אישי".
לא ברור אם הכפופים לו נעלבו בשמו כרפלקס מותנה, או חששו שיעשה את אחד מפרצופיו המוכרים אחרי שקבוצתו סופגת, אך מעז יצא חמוץ. ראיון שהעניק רם בעקבות דליפת המידע מהוועדה פתח סוג של תיבת פנדורה, או שמא תיבת חלטורה.
בין השאר סיפר יו"ר הוועדה כי המועדונים "מקבלים נקודות לפי הצילומים", על הפרויקטים שהם עושים למען הקהילה. סליחה? ככה בודקים? למה ששבעת חברי הוועדה לא יסיירו ברחבי הארץ ויתרשמו גם ממועדונים דלי אמצעים ופחות מקושרים, שאינם מייחצנים את עצמם?
"ב־60 אחוז של העשייה השנתית מכבי חיפה הייתה במקום הראשון, אבל 40 אחוז זה חלק בוועדה, ואני יכול להגיד לך ש־95-90 אחוז מחברי הוועדה היו פה אחד שבית"ר צריכה לזכות", סיפר רם, שהתוודה כי כאוהד בית"ר הוא נמנע בהצבעה. עם זאת, 90-95 הם אחוז ניכר, אך דבר אחד אפשר לומר בפה מלא: פה אחד זה לא.
חוץ מזה, בהתחשב בעובדה שבוועדה ישבו שבעה חברים, והיו"ר לא הצביע, 90 אחוז מבין ששת הנותרים זה 5.4 אנשים, ואילו 95 אחוז פירושם 5.7 מצביעים. איך לעזאזל אוספים את השברים?
אלא שיותר מהקשיים שחווה יו"ר הוועדה בעברית ובחשבון, הוא הפנה זרקור לעבר סוגיית האהדה של חבריה. מלבד לשחר הוענק "אות מופת אישי" גם לאלונה ברקת. אגב, שניים מחברי הוועדה הם האוהד ניסים סספורטס, ששימש במשך 15 שנים כמנהל מקצועי במחלקת הנוער של המועדון, ובת אל ג'רבי שהתוודתה בעבר: "אני אוהדת הפועל באר שבע מאז שאני זוכרת את עצמי".
ומה חשבתם, ששמעון מזרחי עתיר הפרסים לא יקבל שום אות? הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל העניקו למועדון הכדורסל מכבי תל אביב "אות על הצטיינות כללית בעשייה חברתית־קהילתית". ברכות חמות על הבחירה שבטח ריגשה חבר נוסף בוועדה: ניר חן, סמנכ"ל הכספים בקבוצת RGE של משפחת רקנאטי, מבעלי הזוכה המאושרת.
השאלה, אם כך, היא לא מי בחר בזוכים (שכולם מוערכים), אלא מי בחר את הבוחרים, ועוד הציב בראשם טניסאי עבר שהוא סחבק של כולם? בכל מקרה, ברכות על הזכייה גם למנכ"ל בית הנשיא, אייל שויקי, שהוא לגמרי במקרה אוהד מושבע של בית"ר ירושלים, ואף ניהל בעבר את אתר האינטרנט של המועדון.
ככה מחלקים פרסים במשכנו של האזרח מספר 1, וכמה חבל שעל גילוי נאות לא נותנים שום אות.
דברי חכמים
"ג'קי, הלילה צלצל לגיא צרפתי, תביא מאמן"
- המאכער רז זהבי פותח את הבסטה בליגה הלאומית
