שכונה על מלא: בני יהודה מזלזלת באוהדים - ושוכחת להסביר

בשבוע שעבר נכתב כאן על המחיר שדרשה בני יהודה למשחק גביע הטוטו מול הפועל כפר שלם - 82 שקלים לכרטיס, כולל עמלה למשרד. כעבור יומיים התברר כי מי שעוקץ בערב שבת, אוהדיו אוכלים אותה בשבת. ובמקרה של הליגה הלאומית - ביתר ימות השבוע.

"שומרים על כל המשפחה ביציע! מבצע מיוחד להורים וילדים, המכירה נפתחת באתר לאן", נכתב בהודעת המועדון, תחת הכותרת: "משפחה כתומה". המחירים: הורה + ילד (עד גיל 14) 1,900 שקל. מינוי רגיל לבוגר עולה 1,105. דווקא יותר מתאים ל"משפחה אטומה".

השוואה לקבוצות הבכירות בליגת העל קשה לעשות כי בטרנר, טדי, בלומפילד וסמי עופר יש יותר יציעים, מפלסים וקטגוריות, וגם מבצעים למחדשי המינוי (האופציה הזולה ביותר למשחקי האלופה מבאר שבע, למשל, היא 850 שקלים ביציע הצפוני). במגרש השכונתי ב"תקווה" המחירים אחידים ומופרזים. כולה ליגה שנייה, אבל אולי בגלל התרנגול המפורסם ראשי המועדון חושבים שהם טוטנהאם.

מינוי להפועל ת"א בשער 8 בבלומפילד עולה 1,150 שקל, ועבור הורה וילד 1,950 (למחדשים 1,650) - די דומה לאחות הקטנה מהשכונה, ומול יריבות קצת יותר אטרקטיביות. אגב, במשפחה האדומה ה"ילד" יכול להיות עד גיל 18, בעוד שמול הסדרנים מבני יהודה נפרדים מהילדות בגיל 14.

בהפועל פ"ת, שאף היא סיימה בפלייאוף העליון בליגת הבכירה, גובים עבור מינוי אב ובנו 1,800 - הנחת המאה יחסית לבני יהודה. ועוד כמה דוגמאות מהליגה שאוהדי "המשפחה הכתומה" רק מפנטזים עליהן: הפועל חיפה - מבוגר 840 שקל, הורה וילד 1,390 (באצטדיון קצת יותר ידידותי); כלומר משחקים מול מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, בפחות כסף ממשחקי בית מול כפר קאסם וכפר שלם.

במכבי פ"ת מציעים מינוי למבוגר ב־800 שקל, ולהורה פלוס ילד ב־1,000. מחיר המינוי למבוגר בהפועל ר"ג הוא 900 שקל. במילים אחרות: שתי העולות החדשות דורשות פחות מהקבוצה שלא סיפקה את הסחורה לאוהדיה בלאומית, והמשיכה למחזר עבורם את האכזבות בפח הכתום.

ומה המצב בליגה שלהם? מינוי להפועל כפ"ס: מבוגר 600 (הורה וילד 900); מכבי קריית גת - 550 (800); הפועל ראשל"צ - 500 (650); הפועל עכו - 350 (450); עירוני מודיעין - 255 (280); מ.ס. קריית ים - 255 שקלים (המבוגרים משלמים כמו ילדים, ולהפך). במכבי יפו גם קצת מגזימים עם מחיר נקוב של 1,000 שקלים עבור מינוי למבוגר, ו־1,400 להורה פלוס ילד, אבל לזכותם ייאמר שהם מחשיבים כ"ילדים" גם צאצאים עד גיל 21, בתנאי שהם באים למגרש עם אבא או עם אמא. משתלם לחזק את הקשר.

בבני יהודה הבטיחו להתייחס לדברים - ושכחו, אבל יותר חשוב שיתחילו להתייחס כמו שצריך לאוהדים המסורים. בינתיים ראשי המועדון לא סוחבים בעליות, ומשתפים אותם רק בעלויות.

גם החשמל הוכה בגמר הגביע

זוכרים את מופע הסיום בעונה הקודמת? מכבי ת"א והפועל באר שבע נפגשו בגמר הגביע, אבוקות הובערו ביציעים, רימון עשן אדום הושלך לדשא בטדי וגרם לעצירת המשחק, מהיציע הצהוב צעקו "טועמה מחבל" (חרף היעדרה של הפועל ת"א), והשריקה האחרונה שלחה את המתאבקים משני הצדדים לקטטה המונית וביזיונית. הכל במעמד נשיא המדינה, שכבר הונס מגמר אחד.

הקבוצות הועמדו לדין, נקנסו, קיבלו עונשים על תנאי, וחלק מהשחקנים ובעלי תפקידים שנטלו חלק בקטטה הורחקו. עם זאת, בדוח השופט דוד פוקסמן נכתב כי "באותו זמן נכחו על כר הדשא עשרות אנשים שהחלו בהכנות לקראת טקס ההנפה, מה שגרם לקושי בזיהוי שלל המעורבים".

מה אמורה לעשות ההתאחדות על מנת למצות את הדין עם שלל הבריונים, הגזענים ומטיל הרימון? פשוט מאוד, לשים יד על הסרטונים ממצלמות האצטדיון ולפעול נגדם משפטית ופומבית. זה לא קרה. כאן המקום להזכיר שהיו"ר משה זוארץ פוחד מאוהדי באר שבע ואפילו לא הגיע להעניק להם את צלחת האליפות, וסגנו, מורן מאירי, הינו בכיר במכבי ת"א.

מי שכן הרים את הכפפה הוא עו"ד אלעד מן, היועמ"ש של עמותת "הצלחה", הפועלת בין השאר למען הנגשת מידע שיש בו עניין לציבור. שלושה ימים אחרי הגמר הוא פנה לחברה העירונית שמנהלת את האצטדיון וביקש את הסרטונים. התשובה הגיעה כעבור חודשיים(!) - במייל. לא באמצעות שליח או משיח על חמור לבן.

"מתנצלת על העיכוב במענה, שנבע מבדיקה טכנית שערכנו", השיבה לו עו"ד דנה מלכה, הממונה על חופש המידע בחברה העירונית, והוסיפה: "הצילומים שביקשת אינם בנמצא לאור הפסקת חשמל באותו מועד". למרות הניסוח המשעשע לכשעצמו - "לאור הפסקת חשמל" - מן ביקש תיעוד לתקלה, והפעם קיבל מסמך של חברת "סמדר יזמות בע"מ" ולפיו: "במהלך גמר הגביע הופסק החשמל עקב עומס/קצר לוח החשמל ביציע הצפוני. אי לכך לא היתה אספקת חשמל למערכת הטלוויזיה במעגל סגור. לאחר 35 דקות חזר המתח לכלל המערכת".

למה היה צריך לחכות חודשיים (במתח)? לא ברור, אבל בהחלט קיבלנו שיעור איך מתנהלים העניינים מעבר להרי החושך, ובעיקר עד כמה נחושים ראשי הענף להילחם בשחקנים ובאוהדים שמחרבים לנו את הכדורגל. זה כנראה מה שהיה קורה גם אילו במקום זוארץ וארז כלפון היו מציבים בראש ההתאחדות ומנהלת הליגות את הפרזנטורים של חברת החשמל - שקע ותקע.

מלובני ובורשבסקי מייהדים הודי

חגיגה לאתלטיקה. תמה אליפות העולם עד גיל 20 באורגון, החלה אליפות אירופה בבירמינגהם, ומי שהתקשו לעמוד בקצב אלה החברים באולפן בהרצליה. "היא כבר נכנסה לדפי ההיסטוריה כאחת ההודפות הגדולות בכל הזמנים", התלהב השדר רן מלובני מאלופת אירופה בכדור ברזל, ההולנדית ג'סיקה שחילדר, ומייד הוסיף: "בעידן הזה כמובן". ככתוב בפיוט לחנוכה: "בימים ההם, בזמן הזה".

באליפות בארה"ב חלק עימו את השידורים בערוץ הספורט דני בורשבסקי, שבטקס הצגת הרצים ל־3,000 מכשולים (כפי שנכתב במפורש על המסך) החליט שזה הזינוק ל־1,500. כשתפס את עצמו - התנצל, והוסיף: "היו בעצם שני מקצי מוקדמות, מכל אחד מהם עלו שמונה רצים לגמר". מוזר, כי היו 17 מתחרים. יכול להיות שאחד התפלח?

בשליחים 400x4 מ' בורשבסקי התברבר כבר ברץ השני בין אוסטרליה לדרום אפריקה, שזכתה בכסף, ועלה על הטעות הבין-יבשתית רק כשכולם הגיעו בשלום לקו הסיום.
בגמר הקפיצה לגובה לא הראו את הפסילות של נציגנו, ג'וש הראל, שסיים שמיני, אבל בדו־קרב על הזהב בין איהאצ'י מאלג'יריה לבין בסנאט ההודי, הצמד הציוני לקח צד. "יהיה נחמד לראות זהב הודי, מכל הבחינות", אמר בורשבסקי. "אני בעד", צהל מלובני. "אני גם בעד", התעודד בורשבסקי. "מודי אוהב אותנו, נכון?", חגג מלובני. "אנחנו גם אוהבים אותו", התוודה בורשבסקי. בסוף, אוי לרומנטיקה של הפוליטיקה, דווקא האלג'יראי ניצח.

לא ברור מה בסנאט חושב על הסכסוך במזה"ת, וכמה זה מזיז לאיהאצ'י. כל עוד ראש ממשלת הודו "אוהב אותנו", אפשר לייהד את הקופץ מטעמו, ושכולם יקפצו. הודו לשם כי טוב.

לא בכדי מקפיד מלובני לסיים את שידוריו הפרובינציאליים מאליפות העולם או אירופה במילים: "עם ישראל חי". מה הקשר? שום כלום, אבל אם אתלט שלנו יגיע במקרה לפודיום, אולי הוא יאמר: "עם ישראל כ"ץ, בום־בום בום־בום".

דברי חכמים

"בית"ר עברה שלב בהרבה ים, יזע ודמעות"

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

- קובי מויאל, קשר העבר ופרשן בפודקאסט בית"ר ירושלים, לוקח את צ'רצ'יל להתרעננות בחוף