שמעון מזרחי ואודי רקנאטי כבר ידעו ימים קשים במכבי תל אביב אבל השפלה מביכה כזו, בשידור חי, סביר להניח שלא חוו מעולם. במשך כחצי שעה ישבו באולפן ערוץ הספורט רז זהבי ונדב צנציפר – צמד תגרנים שחוסר אמינותם אומנותם – פטפטו, חרטטו, התבטלו והתרפסו בפני מזרחי ובעיקר בפני רקנאטי. עם מליצי יושר כאלה, מי צריך אויבים?
זה היה פרק נוסף בסדרת "לכלך כפי יכולתך על אריק שטילמן", הספונסר הראשי של מועדון הכדורסל, שמתח ביקורת על חברי הדירקטוריון. שני מלחכי הפנכה נעלבו עד עמקי נשמתם, כאילו הם בעצמם דירקטורים, חזרו שוב ושוב על אותם ביטויי האדרה לבעלי המועדון ומשפטי טינה רטינה כלפי הספונסר, תוך כדי שהם מתדלקים זה את זה באוויר. כיאה לשניהם, הדיוק והאמת לא שיחקו תפקיד.
עד כדי כך היה מופע האימים מעורר רחמים, שבשלב מסוים בא לך לצעוק להם: זה בסדר, שמעון ואודי אוהבים אתכם, אפשר לעבור נושא. לחיזוק החנופה, בתחתית המסך הופיעה כתובית שנלקחה מהלקסיקון הצנום של השניים: "הספונסר ממשיך לנבוח, לטנף ולצ'קלף".
בהמשך היא התחלפה בכתובית שיווקית, על חשבון הבית: "מכבי ת"א בנתה קבוצת חלומות עם שכר שחקנים של למעלה מ-30 מיליון דולר". מעניין, כי כמה שעות אחר-כך, בתוכנית "יציע העיתונות" באותו ערוץ, הכריזה כתובית אחרת: "שכר השחקנים בפתיחת העונה: 18 מיליון דולר". ערוץ הקיצוץ.
בחזרה ל"מצ'קלפים". את המונולוג העיקרי נשא הקפטן של הצמד, זהבי, שתיזז בעילגות בין ליקוקים דביקים לירידות רדודות: "קבוצת החלומות של מכבי ת"א בכדורסל... החתמות פשוט אדירות... יש חוד חנית... זאת הנוסחה המנצחת... הספונסר שטילמן מוצא לנכון לדבר בצורה נלוזה על אנשים מבוני המדינה... לדבר בצורה כל כך גסה על אודי רקנאטי שעיצב את מכבי כאחת מהאימפריות הגדולות באירופה... מאוד בולט שהספונסר הפך לאיש לך-בוא של דני פדרמן... הוא מעבר לסוס טרויאני... אודי רקנאטי, יהודי בן 80, מלח הארץ, שש אליפויות אירופה... ההתבטאויות של שטילמן גובלות בפשע... אתה רואה את אודי רקנאטי את שמעון מזרחי, שקט זה עוצמה".
לפחות 5 פעמים קבע זהבי כי רקנאטי הוא "מבוני המדינה", ורק כעבור כחצי שעה, כשהתקליט השחוק נשחק סופית, הוא פנה ישירות לשטילמן: "אתה איש גס רוח, שתוק, סתום ת'פה!"... כן, החופר שקודח אותן קלישאות בלי הכרה, טוען ש"שקט זה עוצמה", והג'ורה שפלטה פעם בשידור לעבר אביו של כדורגלן בליגת העל: "יש לך ילד חרא" – מדברת על גסות רוח.
ועכשיו קצת עובדות: אודי רקנאטי אכן יהודי, אך עדיין לא הגיע ל-80. הוא נולד בארה"ב ב-1949, גדל בניו-יורק והגיע לארץ רק ב-1965. כלומר לא בדיוק מ"בוני המדינה". כבן למשפחת בנקאים הוא תרם לא מעט לפרויקטים פילנתרופיים, אך גם נאלץ לפרוש לפני 40 שנה מתפקידו הבכיר בדיסקונט בעקבות הרשעתו בשורת עבירות בנקאיות חמורות. מלח הארץ יכול לפעמים לצרוב.
אך בתוך כל הבבל"ת הממוחזר והסגידה לרקנאטי, היה פרט חשוב אחד שצמד השופרות של מועדון הכדורסל שכח לציין: אותו רקנאטי, שבנה את הארץ אליה הגיע 17 שנה אחרי היווסדה, הוא גם המעסיק שלהם בערוץ הספורט.
"הניגוד עניינים שלך כל כך מובהק", אמר צנציפר על שטילמן. "אתה בנאדם של פדרמן ומדבר רק על רקנאטי"... סליחה??? אתה עובד אצל רקנאטי ומלקק לרקנאטי!
בנאדו עוזר לשבחון לעזור לו
סלט כזה אפשר כנראה להכין רק במטבח של התאחדות הג'ובים. השבוע הם הציגו לראווה את צוותי האימון של הנבחרות הצעירות, ושוב המחישו את דפוס העבודה שם, או שמא את דפוס החלטורה.
את נבחרת הנערים על גיל 17 מאמן אריק בנאדו, ועוזרו הוא יוסי שבחון. בנבחרת עד גיל 16, לעומת זאת, המאמן הוא יוסי שבחון ועוזרו הוא... אריק בנאדו. כלומר באימון של בני ה-17 אריק מתייעץ עם יוסי, ומקבל החלטות, ובקבוצת הגיל הצעירה בשנה, יוסי מתייעץ עם אריק, ומקבל החלטות. יחסים מורכבים שמזכירים קצת את אריק ובנץ מרחוב סומסום.
על הרזומה של בנאדו כמאמן ו/או כעוזר מיותר להרחיב, כי אין לאן. העובדה שלפני עשר שנים הוא פשוט נטש את הנבחרת הצעירה, כי קיבל הצעה מבני יהודה, היא זו שהייתה אמורה להוריד מהפרק את חזרתו. מי יודע, אולי בכפל התפקידים הפעם, בהתאחדות בונים על זה שיעזוב, רק אם יקבל הצעות משתי קבוצות. אחת כמאמן ראשי ואחת כעוזר.
איך עובד בפועל השת"פ עם שבחון? האם באימון עד 17 אריק בונה תרגילים ויוסי מסדר את הקונוסים על הדשא, ובאימון עד 16 זה בדיוק ההפך? קשה לדעת, מה שבטוח, לא חשוב הגיל אלא התרגיל.
את הפטנט המשוכפל הזה הפעילו בהתאחדות גם עם אייל גדרון, שמכהן כמאמן ראשי בנבחרת עד גיל 15, וגם כעוזרו של אופיר חיים בנבחרת עד גיל 19. משום מה, חיים אינו העוזר שלו בשנתון הצעיר.
האם חסרים בארץ מאמני נוער כדי שכל קבוצת גיל תזכה בצוות משלה? ייתכן שה"פיננסו קילרים" של ההתאחדות מצאו זו דרך לחסוך הפרשות ותנאים סוציאליים למאמנים נוספיים, או אופציה לסדר שעות נוספות לקיימים? קשה לדעת כי גם אין אחידות. בנבחרת עד 18 דווקא יש מאמן ראשי ועוזר, דני בונדר ושמואל שיימן, שאינם עובדים בשום נבחרת אחרת. כלומר הקונספציה שונה. כמו סידור עבודה בקיבוץ גבעת חיים, לפני הפיצול לאיחוד ומאוחד.
מצד שני, כשנזכרים בזה שאמיר שלח נבחר להיות מעצב פנים במסגרת שיפוצים בבניין ההתאחדות, ללא מכרז, ואחר כך מונה גם לעוזרו של רן בן שמעון בנבחרת – ובעיקר בהארכת החוזה הביזיונית של גיא לוזון בנבחרת עד 21, הכל ברור. ככה זה אצל משה זוארץ, מעצב הפנים של נבחרות ישראל. מעציב.
