בעונה החולפת ראינו איך הפועל תל אביב פוגעת בשחקנים הישראלים בקבוצה, כשהצוות המקצועי מיעט להשתמש בהם ביורוליג. במשחקי הליגה בארץ, שבהם לא הייתה ברירה אחרת, התחושה שהתקבלה היא שים מדר - מבכירי הכדורסלנים בישראל - מקבל את המושכות רק בגלל המחויבות לשתף ישראלים.
ביורוליג מדר שיחק באופן מועט (9.4 דקות בממוצע) ושותף ב-16 משחקים מתוך 38, נתונים שהובילו אותו לחתום במדי מכבי תל אביב. מאז הדיווחים הראשוניים על המעבר, עופר ינאי נכנס למאבקים מתוקשרים עם כתבים, חבר הדירקטוריון הנכנס של הצהובים אריק שטילמן ולאחרונה פנה ישירות למדר, באמצעות רשת X, וטען שהוא ניהל משא ומתן באופן לא הגון.
מהדברים של ינאי נשמע שמדר לא היה מעוניין בכלל בהצעה של הפועל, ואפשר להבין אותו אחרי עונה מבוזבזת שלא קידמה אותו מבחינה בינלאומית. באופן כללי ההתנהלות הפומבית של ינאי לצד ההתנהלות של דימיטריס איטודיס ביחס לישראלים, הופכת את ההחלטה של מדר ממובנת להכרחית כמעט. כן, גם אם הפועל הציעה לו משכורת גבוהה יותר.
תרבות שנויה במחלוקת
צריך להגיד ביושר: מה שעופר ינאי עשה בהפועל בשנתיים האחרונות הוא לא פחות ממדהים. הוא לקח קבוצה במצב גרוע ומיצב אותה לא רק בטופ של הליגה הישראלית אלא גם ביורוליג, שינה במהירות את מאזן הכוחות והפך את ליגת העל לתחרותית.
המציאות שבה האליפות הייתה מובטחת למכבי שנה אחר שנה כבר לא קיימת וטוב שכך. אך לצד הפרגון אי אפשר להתעלם מתרבות שנויה במחלוקת שינאי מוביל, בין אם בשיח, בהתנהגות או בבכיינות החוזרת בעקבות החלטות שונות שנוגעות במישרין ובעקיפין בהפועל.
מעל כל אלה קשה מאוד להאשים את מדר, תומר גינת או אחרים שיחפשו את הדרך החוצה בפגרה הנוכחית. למרות ההחתמה של תמיר בלאט, שבשונה מההחתמה של מדר במכבי מרגישה כמו אצבע בעין יותר מאשר החתמה מקצועית, הישראלים הבינו העונה שהם לא בתוכניות של איטודיס, ויותר מזה - שהליגה הישראלית היא לא בראש סדר העדיפויות מהרגע שבו הפועל הבטיחה את חוזה היורוליג.
הזלזול במעמד של השחקן הישראלי גם זלג למה שאפשר לתאר כזלזול באנשי התקשורת בישראל. קשה לדמיין מצב שבו איטודיס היה קוטע ראיון עם כתב זר או מדבר אליו כמו שעשה עם נועה פופלינגר.
תמרור ענק לכל ישראלי
הפועל תל אביב יכולה להמשיך בדרכה וזכותו של עופר ינאי להתייחס לשחקנים, לליגה ולתקשורת כמו שהתייחס עד עכשיו - הוא הבוס והוא קנה את הזכות הזאת מכספו האישי. אבל אחרי עונה שכזאת, לצד עזיבות בטריקת דלת שלוו בהקנטות ברשת, קשה להאמין ששחקנים ישראלים לא יראו במקרים אלו תמרור עצור ענק.
המעמד של הכדורסלן הישראלי לא נמצא בשיא, בטח שלא בזמן מלחמה כשיש ליגות בכירות שנעולות בפניו. ובעוד ליגת המכללות ממשיכה להציע סכומי עתק, הקבוצות בישראל צריכות לייצר מנגנונים שישאירו אותם בשורותיהם ולהציע להם את ההזדמנות המקצועית הטובה ביותר. זה לא קרה בהפועל ותמיר בלאט יספק מקרה בוחן למידת השינוי שיחול בקבוצה, אם בכלל. ללא שינוי בגישה - פראייר מי שחותם באדום.
