אפשר ללכת בשבילי ההיסטוריה בין גמר הגביע של 1976 כמנבא המהפך של בגין ב־77', דרך בעיטת הפתיחה של בנימין נתניהו בטדי כשלא קיבל במה מהתקשורת, אך זכה לחיבוק מהקהל הירושלמי שהוליד באותו משחק את הקריאה "היידה ביבי", ועד לגיבורי תרבות כמו אורי מלמיליאן ואלי אוחנה מימין ומשה סיני וגילי לנדאו משמאל, שזכור היטב מ"משחק הקיפוח" שמנע מבית"ר אליפות בימק"א ב־1984.
אבל ההיסטוריה נכתבת בימים אלה מחדש. אוהדי בית"ר הצעירים, שלא זכו לצפות במלמי ואפילו לא באוחנה, מזכירים בכל משחק בקול רם "ואיך בבלומפילד קיבלו חמישייה - ירדו בוכים אל הליגה השנייה", זכר לחמישייה לרשת הפועל ב־2024 שהובילה לירידת ליגה של האדומים.
ובעונה המיוחדת הזאת התנחלו בלבבות גיבורים חדשים בצהוב־שחור: ירדן שועה שמהחינה שלו נסע לישון במתחם האימונים הירושלמי כדי להיערך למשחק המדהים נגד מכבי ת"א, וצמד הבלמים הזרים לוקה גדראני את בריאן קראבלי שלא זכור כמותו מאז ימי טרטיאק העליזים. ובכלל, טדי השנה, בהובלת בעלים שנולד וגדל על בית"ר, ומאמן שצמח באותו אצטדיון ממש, הציתו מחדש את הדמיון באופן שאינו זכור גם לזקני ירושלים.
הבית"רים תמיד רואים עצמם צנועים, אבל לא כנועים; גאים, אבל לא זחוחים. בפרט כשמגיעים לשחק נגד היריבה המושבעת שההישג המרכזי שלה בלא מעט עונות הוא בעיקר לחבל לבית"ר. וזה בדיוק מה שירצו האדומים לעשות גם הערב.
אחים אנחנו
האם אליפות בית"רית תסמל גם השנה מהלך אלקטורלי שיוביל לניצחון הימין בבחירות? האם חבלה אדומה בדמות ניצחון במאני־טיים על בית"ר, ככל שהמשחק יתקיים, תספר על מהפך בהנהגה בישראל?
במערכת הבחירות הראשונה של 2019 ליוויתי את ראש הממשלה מקרוב. ערב הבחירות הלכנו יחד לכותל, כשבדרכנו לשם, ממש במקביל, בית"ר והפועל שוב נפגשו למשחק ראש בראש ערב הבחירות. האדומים הובילו 0:1 כשיצאנו מבלפור, וכשנפרדנו מהכותל התרחש המהפך עם שער מכריע בדקה האחרונה.
כשנכנסנו לבית ראש הממשלה אמרתי לו: "תראה מה זה, יצאנו לכותל בפיגור - חזרנו עם מהפך וניצחון". אז זה הסתיים עם התוצאה הגבוהה ביותר מבחינת מנדטים לליכוד במתכונתה הנוכחית, אך לבסוף לא הצליחה לקום ממשלה. הערב אני קונה ניצחון בית"רי והכרעה למען עם ישראל ולמען בית"ר על הדשא ובכל החזיתות.
ועם כל השוני הפוליטי והחברתי והאיבה הספורטיבית, לשני הקהלים דבר אחד משותף: רבים מאוהדי שתי הקבוצות נפלו בקרבות המלחמה האחרונה, ואוהדי בית"ר והפועל, ביחד עם הנהלות המועדונים, מנציחים אותם בכל דרך בהתרגשות אדירה ומכבדים באופן יוצא דופן את הנופלים של הקבוצות היריבות, במגרש ומחוצה לו. עם עומק התיעוב בין שני הקהלים - אין זה עניין של מה בכך, אבל הדבר מוכיח שמעל לכל ולמרות הכל, כמאמרו של בגין: אחים אנחנו.
יאללה בית"ר!
*נדב שטראוכלר הוא יועץ אסטרטגי ואוהד בית"ר ירושלים, לא בהכרח לפי הסדר הזה.
