תודה רבה לערוץ הספורט: הניסוי בליגת האלופות הצליח בענק

זה היה מסוג הרגעים שאתה צובט את עצמך כדי להאמין שהכל אמיתי. כעשר דקות אחרי פתיחת המשחק הראשון בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות, ידיד נפש סימס את המספר "58". זפזופ ל"ספורט 5 לייב" עשה את הקסם. אותו שידור חי, של אותו משחק, רק בלי הצרחות של נדב יעקבי והחפירות של שגיא כהן. בעצם בלי שדר ופרשן בכלל. רק ההד הנפלא של הקהל. עולם אחר!

בהסבר לשידור נכתב: "חברו את הטלוויזיה למערכת השמע ותיהנו כמו במגרש". ואכן, חיבור המכשיר לאוזניות אלחוטיות (גם רמקולים זו אופציה) הביא את קאמפ נואו היישר לסלון. ההד הנפלא של הקהל, האווירה, השירה, התגובות לכל התקפה או שריקה - ממש תחושה של ישיבה באצטדיון. בלי ניתוחים טקטיים אינסופיים של מהנדסי הכדורגל מישראל על 1-2-4-3 או "יהלום", בלי העלאת אוקטבות מבהילה בכל פעם שהכדור מתקרב לרחבת ה־16, בלי נזיפות בשופטים. פשוט כדורגל איכותי נטו, נטול שאגות, קלישאות, טרוניות ושטויות.

פתאום לא כל אירוע ברחבה שבו שחקני התקפה מניפים יד לעבר השופט ושחקני הגנה מגיבים בביטול, מקבל את החותמת הפומפוזית הקבועה של יעקבי: "זה ייבדק ב־VAR". מי היה מאמין שהצופים בבית יכולים להבין לבד שככה זה עובד היום. הכל נבחן במוניטור של שופטי המסך.

לפתע צפייה בהילוך החוזר שמאששת את התחושה מתחילת המהלך שהיה נבדל, בלי הזעקות המקדימות של עמיחי שפיגלר: "אין נבדל, אין נבדל!". ובלי השאלה הרובוטית של השדרים, שאין בה שום נחיצות מלבד הצורך למלא כמה שניות של שקט בדקות הסיום: "האם נראה כאן עוד שער?". בטכניקת השידור הזו, אין שום בוחן פתע לצופים או ניסיון לתרגם את שפת הגוף של השופט. בכל אירוע שאינו מובן, מופיעה בתחתית המסך כתובית הסבר - כמו למי נשלף הצהוב ומה בדיוק בודקים ב־VAR.

אם טרם נחשפתם לפורמט, דמיינו לעצמכם איזה שדרוג חל בחוויית הצפייה, בלי יכולת הרטינה האינסופית של שגיא כהן. ההוא שחושף מה עבר במוחו של המאמן בתדרוך הטקטי לפני המשחק, מלמד יסודות את השחקנים הטובים בעולם, אינו מהסס לגעור בהם "בשביל מה אתה עושה את זה?", ובאופן כללי ממלמל בלי הפסקה ובולע מילים (אולי תופעת לוואי מעיסוקו האחר כמבקר מסעדות).

ומה קורה בהפסקה ובסיום המשחק? ובכן, לא עוד האולפן הילדותי, בנוכחות קהל מוזמן שמוחא כפיים בהוראת הבמאי. כאן אין זכר לפאתוס החלול בניתוחים (בהרדמה מלאה) של אלי גוטמן, לדאחקות השחוקות של איתי שכטר, ולאמירות של דודו אוואט שמזכירות את אילת. כי אין בהן ערך מוסף.

בפורמט החדש הנ"ל אין בירבורים גם בהפסקה. הזמן הזה מנוצל לדברים שלא ניתן היה להתעכב עליהם תוך כדי משחק, כמו הילוכים חוזרים של האירועים המרכזיים, הצגת הגולים שנכבשו מכל זווית אפשרית, וקלוז אפים של הדמויות הבולטות, לחיוב ולשלילה.

שבוע אחרי ברצלונה נגד אתלטיקו, הוצעה אותה חוויית צפייה בספורט 5 לייב, במשחק הגומלין הנפלא בין באיירן מינכן לריאל מדריד. על כל הטוב הזה חשוב להודות לקברניטי ערוץ הספורט שגילו סוף־סוף התחשבות בצופים, ולקוות שכך יהיה גם בחצאי הגמר בשבוע הבא, וכמובן בגמר עצמו. מי יודע, אולי בעתיד נזכה גם למשדר סיכום בלי שכטר "אוואטה" ו"גוטי" מאולפן אנגלי או גרמני, בדיבוב עברי.

גל לייבוביץ' נותן דוגמה אישית

הרשעה מעניינת נפסקה בשבוע שעבר בבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל. מנכ"ל א.ס עירוני אשקלון נמצא אשם ב"התנהגות בלתי הולמת" עקב "אי־ציות להוראות שופטי המשחק" במסגרת הליגה הלאומית, ונקנס ב־1,000 שקל, אלא שזה לא היה עוד "תיק 1,000". האיש שלא ציית לשופטי הכדורסל הוא שופט הכדורגל הבכיר, גל לייבוביץ'.

לפי כתב האישום, לייבוביץ' נכנס למגרש כחמש שניות לתום המשחק, והפנה את תשומת ליבם של השופטים כי "שחקן הקבוצה היריבה משחק כאשר חולצתו מגועלת בדם" (השגיאה במקור). מנכ"ל אשקלון הוצא מהפרקט, אך בסיום "נכנס לחדר השופטים" והלין כי אחד מהם "דרדר את המשחק". לייבוביץ' טען להגנתו כי הגיע לשם על מנת להתנצל על כניסתו למגרש, ולפי גרסתו הוא אמר לשופטים כי "אין לדרדר את השיח". הדיינים - עו"ד ליאור בונר וצבי רויזן - לא התרשמו במיוחד מגרסתו הצמחונית. הם גם ציינו כי אינם נעתרים לבקשת תובע האיגוד שלא לפרסם את ההחלטה.

אז מה היה לנו? שופט כדורגל בינלאומי בכיר, שמניף צהובים ואדומים לאנשי צוות סוררים באצטדיונים, ומתנהג בדיוק כמותם באולם; תובע איגוד כדורסל שמנסה להסתיר מידע חשוב שיש בו עניין ציבורי; ואיגוד שופטי כדורגל שמעלים עין מהבעיה. וכמה חבל שאף אחד לא טרח להעלים עין גם מפסק הדין המלומד, שהפך חולצה "מגואלת בדם" למגעילה.

פונטי, הרשקו, המעצמה והמפלצת

רז הרשקו, אלופת אירופה פעם שנייה, היא לא רק ווינרית וספורטאית מעולה אלא גם בעלת אישיות מרשימה. כך גם תמנע נלסון־לוי שזכתה בכסף. בגברים צומח במקביל כישרון בשם יצחק אשפיז, שזכה בארד כבר בגיל 18. ועדיין, לצד ההישגים היפים, באיגוד הג'ודו יש תמיד נטייה ליחצנות, שחצנות והאדרה עצמית, ברוח השליט העליון, שגם מקפיד להידחף לצילומים למרגלות הפודיום.

הדבר בא לביטוי בסוג של טקס וטקסט קבועים בעמוד הפייסבוק של האיגוד, שבו נוהגים הזוכים להודות למאמניהם ולכל נותני המעטפת, ותמיד מקפידים לקוד קידה בפני הוד רוממותו: "תודה מיוחדת לאיגוד הג׳ודו ולעומד בראשו משה פונטי". ככה הוא אוהב את זה, ג'ודוקא העבר שבימי עסקנותו פיתח תנועה שראויה להיקרא על שמו: טפיחה עצמית על השכם.

התופעה הזו מחלחלת, ולעיתים אף מעוררת חלחלה. "בינואר 2026 הולכת להיות פה מפלצת ג'ודו", הכריז בקיץ 2025 שני הרשקו, מאמן העל של הנבחרות. משפט שעלול דווקא להפחיד ילדים, שרוצים להירשם לחוג בענף. את שחר צוברי, מדליסט הארד מבייג'ינג ומאמן נבחרת הנשים בגלישת רוח, לא תשמעו מדבר על מפלצות שמגיחות מתוך המים, וגם סרגיי וייסבורג שמאמן את ארטיום דולגופיאט יישאר תמיד עם שתי רגליים על הקרקע.

"נבחרת הג'ודו היא הנבחרת הכי המצליחה בארץ, זה הוכח רק במדליות בלי דיבורים", אמרה בתום התחרות בגיאורגיה סגנית אלופת היבשת, נלסון־לוי. ובכן, דווקא בדיבורים זה נכון אבל בהישגים לא בדיוק, כי השאלה גם באילו תחרויות בדיוק הן נלקחו. בחשובה מכולן - האולימפיאדה - מעולם לא היו לנו אלוף או אלופה. זה דווקא כן קרה, פעמיים, בשני הענפים המובילים במדינה - שיט (הגולשים גל פרידמן ותום ראובני) והתעמלות (ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם). מהאנשים הצנועים האלה, לא תשמעו אף פעם משפטי רהב ביחס לענפים אחרים.

"גאים בכל המשלחת הישראלית שייצגה אותנו בכבוד", נכתב בתחילת החודש בעמוד הפייסבוק של איגוד השייט, אחרי זכייתה של תמר שטיינברג במדליית הזהב בתחרות "גביע הנסיכה" היוקרתית בספרד. "אלופים שלנו, גאים בכם", נרשם שבוע אחר כך בעמוד של איגוד ההתעמלות, אחרי שדולגופיאט זכה בזהב ונועם ברקוביץ' בארד בתחרות גביע העולם בקרואטיה. בשני הפוסטים הוזכרו שמות המאמנים ואנשי הצוות, ללא שמו של יו"ר האיגוד. מישהו בכלל יודע מי זה? (שי בובר בשיט ואבי שגיא בהתעמלות). פונטי מהג'ודו זקוק לסגידה.

וכשמדברים על הישגי ענק וצניעות, אי אפשר שלא להצדיע לאלופת העולם ארבע פעמים, גולשת הרוח לי קורזיץ. מי שיצפה בכתבה המאלפת של עידו סולומון, ששודרה ביום שישי שעבר ב"קשת 12", יבין מיד מהו ניצחון הרוח, ומי היא הווינרית הכי גדולה של הספורט הישראלי בימינו, תרתי משמע.

דברי חכמים

"איך אמר נפוליאון? באתי, ראיתי, כבשתי"

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

- פרשן הג'ודו החדש פיטר פלצ'יק מסכם את ניצחונה של רז הרשקו בגמר בטביליסי, ועושה איפון ליוליוס קיסר