ברק יצחקי "סגר" בבית"ר ירושלים - והתקשורת לא סגורה על עצמה

"יצחקי דורש העלאה גדולה בשכרו - בבית"ר הקפיאו את המו"מ". זאת הכותרת שפורסמה אתמול (חמישי) ב-ynet, מאתנדב צנציפר. מתחתיה נכתב: "המאמן דורש כ-85 אלף שקל נטו לחודש. בתגובה, אברמוב עצר את המגעים לחידוש חוזהו. גורם במועדון מבהיר: "אין סיכוי להעלאה כזו". רק זה היה חסר לחוסר הוודאות שלנו בימים טרופים כאלה.

את כל חבילת המידע הנ"ל עיטרו שתי מילים שאינן משתמעות לשתי פנים: "פרסום ראשון". כן, אותו שוויץ, שכבר באמת יצא ממנו כל המיץ. היו ימים שבהם השימוש ב"פרסום ראשון", "חשיפה" ו"בלעדי" היה שמור לסקופים אמיתיים. כלומר ידיעות על דבר גדול שקרה, או שלא קרה, בניגוד לציפיות. היום, אפילו מו"מ שמתנהל בין מאמן למועדון – ושאת סופו מי ישורנו – מצדיק טפיחה עצמית על השכם בראש חוצות.

אלא שהמקרה הנ"ל מגוחך שבעתיים, על רקע פרסום ראשון אמיתי מאת אותו כתב, באותו אתר ובאותו עניין, לפני קצת יותר מחודשיים. הנה, זו הייתה הכותרת ב-ynet ב-16 בינואר 2026: "הכל כבר סגור: שכרו של יצחקי ישודרג משמעותית". גם בידיעה ההרמטית ההיא, צנציפר עף על עצמו ופתח את דיווחו במילים: "לפני מספר שבועות פרסמנו כי ברק יצחקי ימשיך בבית"ר".

כך התגלגל לו סיפור על המאמן ש"כבר סגר הכל" במועדון, וכתב שלא סגור על עצמו. ככה זה ב"עיתונות הספורט" של ימינו: כל מסרון, רכילות או שמועה יכולים להפוך ל"פרסום ראשון". אם הספקולציה במקרה תתממש, הם יכתבו "כפי שפורסם אצלנו לראשונה", ואם תתפקשש - יכריזו על עוד "פרסום ראשון". כי מי בכלל זוכר את האחרון?

החיילים של שחר ב"מחווה ענק"

המאמצים המאולצים של התקשורת להתחבב על העם באמצעות מסרים פטריוטיים בזמן מלחמה אינם חדשים כלל ועיקר, אבל ברדיו מכבי חיפה – או כפי שהם מכנים את עצמם: "רדיו חיפה", הצליחו להפיק השבוע מיצג פאתטי במיוחד.

מדובר בפוסטר עם 16 דיוקנים של שדרים, כתבים ופרשנים, לבושים במדי צה"ל וחבושי כומתות של החילות השונים, כשאצבעות יד ימינם מוצמדות לרקתם תחת הכותרת: "צוות הפאנל מצדיעים לחיילים וכוחות הבטחון – תודה עליכם". כמה מרגש. במיוחד בהתחשב בעובדה שבימים כתיקונם, חלקם מגויס להילחם עבור יעקב שחר ולהגן על ברק בכר.

שניים מהמצולמים המזוהים עם הפועל חיפה – אלי לוונטל ודרור מרשלקוביץ' – צוידו בכומתת צנחנים. האחרים הם אוהדי ו/או חצרני היריבה העירונית, אבל רק חציים – מראובן עטר ויניב קטן ועד ניסן קניאס ואיציק אהרונוביץ' – חבושים בכומתות ירוקות בגוונים שונים – של הנח"ל, מג"ב ואמ"ן. כולל השכפ"ץ של הבוס רפי אוסמו.

על ראשם של המגיש דולב נישליס (שאשתו מכהנת כמנהלת השיווק במכבי חיפה), ושל הפרשן תום בנאדו, הלבישו כומתות בצבע זית, של טירונים. אולי בגלל שהראשון מציג לפעמים לאנשי המועדון שאלות קיטבג, והשני מייחצן גם את קבוצת הנוער.

מיונים מוזרים קיבלו בבקו"ם שלושה כתבים. תומר לוי, שבנו גדל במועדון, גויס לפי התמונה לחיל השריון וזרוע היבשה. הצבה שנראית כמו ניסיון כושל לשדר אובייקטיביות, עבור מי שמסקר קבוצות מפוליגון אחר לגמרי. יגאל גולדשטיין צויד בכומתה סגולה של גבעתי, למרות שעיתונות לוחמת אינה מסגולותיו הבולטות. ודורון בן דור קיבל כומתה כתומה של פיקוד העורף, ברוח התקופה, רעיון שדווקא יש בו הגיון. הוא הרי מקפיד תמיד, גם בנפילות הכי קשות, לספק לקבוצתו האהובה מרחב מוגן.

ומה באשר לדרגות? בעוד שעטר וקטן הסתפקו ב"רב נגד", אחרים עוטרו בדרגת "אלוף", וחלקם ב"תת אלוף". הישג מרשים עבור צבא ששולח לפעמים לחזית טוראים, שהם תת רמה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות