היו ימים בעיתונות שבהם ידיעה חדשותית משמעותית הוכתרה כ"פרסום ראשון", וראיון נדיר עם דמות ידועה ששמרה על שתיקה זכה לחותמת "בלעדי". בעידן הנוכחי של תקשורת הספורט הדלוחה והמלאה בעצמה - כל שמועה, גחמה או ספקולציה הופכת לסנסציה, ואין מי שיבלום את האינפלציה. במיוחד ראוי לציון פרויקט המיחזור של נדב צנציפר.
לפני שניכנס לדוגמאות חשוב להדגיש: מיחזור ידיעות ממש לא תורם לאיכות הסביבה וכשנתקלים בתווית אדומה שנכתב עליה "פרסום ראשון" או "בלעדי", כדאי מאוד לבדוק היטב את כל המרכיבים האחרים - כמו במוצרי מזון שנושאים חותמת באותו צבע, המזהירה מפני "שומן רווי". גוגל יכול בהחלט לעזור.
"הפועל ת"א במו"מ מתקדם עם מוחמד אבו רומי", דיווח צנציפר אתמול, בשעה 11:29, בצירוף ההכרזה הבוהקת: "פרסום ראשון". ובכן, לא ממש. יממה קודם, בשעה 12:45, פרסם אדוארד קצפוב "פרסום ראשון ובלעדי" לערוץ "הפועל תל אביב אימפריה", שכותרתו: "הפועל ת"א סימנה את מוחמד אבו רומי כיעד חיזוק".
אילו עורכיו של הכותב היו בודקים את העניין, סביר להניח שהם היו מפרסמים את הידיעה, אך מבליטים אותה הרבה פחות. מה שבטוח, הם לא היו מכבדים אותה בחותמת: "פרסום שני".
סיבה לפקפק בראשוניות בהחלט הייתה להם. רק בשישי האחרון פרסם צנציפר דיווח "בלעדי" על בעלי מכבי נתניה רוס קסטין, בזו הלשון: "ממסמכי ההעברות לחשבון המט"ח של המועדון, שהגיעו לידי 'ידיעות אחרונות' ו־ynet ונחשפים לראשונה, עולה כי חברת ההשקעות שרכשה אותו העבירה 7.2 מיליון דולר עד ספטמבר".
מעניין, אלא שכבר לפני כארבעה חודשים, ב־18 ספטמבר 2025, פרסם תומר חבז ב־ONE כי לפי מסמך שהגיע לידיו "קסטין העביר 7.2 מיליון דולר מאז רכישת נתניה". ככה זה בעיתונות - גבול דק מאוד יכול להפריד בין חשיפה לבין חוצפה.
המנטור ניסו נס על נפשו
"כדי להיות ספורטאי מקצועי, ובכלל כדי להתקדם בחיים, צריך להבין שכל הדרך מלאה באתגרים ובמכשולים. הדבר הכי חשוב הוא לא לברוח מהם, אלא להכיר בהם ולהתמודד". את המסר החשוב הזה לכדורגלנים ולכדורגלניות צעירים העביר שלשום ניסו אביטן, במסגרת פרויקט בשם "טופ טאלנט 3" (פטנט שיווקי של מועצת ההימורים ו"ידיעות אחרונות"). מעל ההמלצה נכתב: "טיפ מהמנטור - ניסו אביטן, מאמן נבחרת הנשים של ישראל".
משום מה, אף אחד מהפרויקטורים לא שם לב שיום קודם לכן המנטור ניסו נס על נפשו מהאתגרים והמכשולים בנבחרת הנשים, וחתם בהפועל חדרה. האמת? אילו היו שואלים את מהמרי הווינר מה הסיכוי שזה יקרה, רובם המכריע היו מנחשים נכונה. הנבחרות הצעירות לגברים וכל הנבחרות לנשים היוו גם בעבר פלטפורמה לסידור ג'ובים למאמנים מחוסרי עבודה והבנה בתחום, שנמלטו מהאתגר בהזדמנות הראשונה.
תשאלו אפילו את אריק בנאדו, שנטש לבני יהודה איך שקיבל הצעה בעיצומו של קמפיין בנבחרת עד גיל 21. אחרי שבעה מחזורים הוא פוטר מהשכונה, התגלגל לעוד שני סבבים של פיטורים, ולבסוף מצא עצמו בנבחרת הנערים. בצוק העיתים, ההתאחדות יכולה לתפקד גם כביטוח לאומי.
אבל כשהם מקבלים את התפקיד? כולם נשמעים כאנשי חזון. "אני מקווה להיות בעוד ארבע שנים באותו מקום עם הנשים ולהראות שהתקדמנו והצלחנו", שיתף אביטן בתחושותיו עם כניסתו לתפקיד בדצמבר 2024. "ההסכם שלי הוא לשנה, אבל הראייה והעשייה הן כאילו אני הולך להיות כאן מאה שנה", התלהב במרץ האחרון המנהל המקצועי החדש של נבחרות הנשים, אלישע לוי, בראיון ל"ישראל היום". תשעה חודשים אחר כך התברר שהוא באמת דיבר בכאילו.
עם זאת, קשה לומר שכבר עם כניסתו לתפקיד, באוקטובר 2024, לוי לא ראה את הנולד. "אני מקווה שכשתראיין אותי בעוד שנה יהיו שינויים מאוד גדולים". אמר אז אלישע ל־ONE. כעבור שנה הוא אכן חולל שינוי גדול בקריירה האישית - והתחפף.
אתמול כבר פורסם שהמועמדים המובילים לקבל את התפקיד הם מנחם קורצקי ותומר קשטן, וגם קובי רפואה וניסן יחזקאל הוזכרו. מה שמזכיר את הבדיחה על הרס"ר והגרביים. כלומר, במקום להביא מאמנ/ת נשים עם ניסיון מוכח, יו"ר ההתאחדות למינוי מקורבים שינו זוארץ, והמנטור שלו לענייני קומבינות בכלל, ובכדורגל הנשים בפרט, שמעון מימון, הולכים על אותה נוסחה שהגחיכה את עצמה. שניהם, אילו זה רק היה אפשרי, בטוח היו נשארים בתפקיד גם בעוד מאה שנה.
איציק ברוך עלה על סרטון
מכירים את הסרטונים עם "נאומי המוטיבציה" הפאתטיים של המאמן או הבעלים (במקרה של עירוני טבריה), שיוצאים לרשתות ולתקשורת אחרי ניצחונות על יריבות עדיפות? בשבוע שעבר, אחרי שמכבי יפו הדיחה את מכבי נתניה המדוכדכת בשמינית גבר הגביע, שחרר המועדון הפקה מצחיקה כזאת. במקרה הספציפי של יפו אפשר לקרוא לו "סרטון בורקס".
סצנת הפתיחה: בחלקו העליון של המסך מופיעה השעה, 19:30, ולמטה נכתב: "רגע לפני העלייה לדשא, דבריו של המאמן איציק ברוך לשחקנים". לפתע מתייצב גיבור העלילה בחדר ההלבשה, וכמו ווינסטון צ'רצ'יל בנאום ה"דם, יזע ודמעות" במלחמת העולם השנייה אומר לבחורים הדרוכים: "אתה אומר זה משחק פעם ב־ אבל לא פעם ב־. זה להיום. כבר יש שתי עולות מהליגה הלאומית, יש שני מפגשים של קבוצות אחת עם השנייה. בואו נראה שיש את השלישית. זה שלנו!"
ואז, כשנדמה שהכל תלוי בנחישותם של השחקנים, העלה המאמן טון וסיפק תפנית בעלילה: "השם יתברך, תמיד, תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי משהו טוב. יאללה, שיהיה לנו בהצלחה". זה עבד. השחקנים צרחו כאיש אחד: "יאללה, יאללה, יאללה", ונראו טעונים מתמיד.
סצנת הסיום: "השעה במעלה המסך 21:40. שריקת סיום בנתניה, שחקני יפו, שניצחו 0:2, קופצים על ברוך, כשברקע מתנגן שירו של ששון שאולוב "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ותמיד יהיה לי רק טוב". סוף טוב הכל עוד יותר טוב.
שלושה ימים אחר כך, ליגה לאומית. מכבי יפו מפסידה 3:2 להפועל חדרה, ומוכיחה שצלילה מתחת לקו האדום זה "לא פעם ב־, זה להיום". שום סרטון לא יצא מהמועדון, וגם ששון שאולוב לא עלה בהרכב, אבל אפשר בהחלט לדמיין ברקע את שירו של אבי ביטר: "אלוקים אלוקים הרואה הכל / נתת גם לקחת - רק אתה יכול".
בינתיים כבר הספיק המפטר הסדרתי רז זהבי לדווח כי "ברוך עלול לסיים את תפקידו לפני משחק הגביע מול מכבי ת"א". הוא לא פירט אם ישאירו אותו לפחות לשיחת המוטיבציה שלפני המשחק, כי רק ככה נוכל לדעת אם השם יתברך תמיד אוהב אותו. או שברוך אשם.
עוד דנק של איגוד הטניס
לא רק אליפות אוסטרליה הפתוחה מעלה הילוך אלא גם משפחת הטניס הישראלי, שאיבדה קשר עם אירועים כאלה כבר מזמן. השבוע הודיע האיגוד על מינוי מאמן חדש לנבחרת הנשים, ערן דנק, שהוא לגמרי במקרה אח של המנהל המקצועי באיגוד, תומר דנק. איזו בשורה משמחת למשפחה, שאביה, מולי דנק, כיהן בעבר כחבר בנשיאות האיגוד (שכבר פורקה), ועדיין חבר בוועדת ליגה וגביע.
האם חסרים בארץ אנשי מקצוע שיכולים להטביע חותם ושמם אינו דנק? הנה תגובת האיגוד: "המינוי של ערן דנק נעשה לבקשתו ובהחלטתו המקצועית של קפטן נבחרת הנשים רונן מורלי, בהתאם לנוהל המקובל באיגוד. ההחלטה הובאה אלינו ולאחר דיון אושרה. ערן הוא מאמן מוערך שבין היתר גידל את אלופת ישראל מעיין לרון, והבחירה נעשתה על בסיס מקצועי בלבד".
ואחר כך עוד מתפלאים שהטניס פה נראה כמו חוג בית.
דברי חכמים
"יוסף אן נסירי, החלוץ הכי גדול בתולדות מרוקו בשנים האחרונות"
* אייל לחמן, הפרשן הכי חרטטן בתולדות ערוץ הספורט. בשנים האחרונות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו