"מימר: סובל ממצוקה נפשית, חרדה והפרעות שינה". זו הכותרת שהבזיקה אתמול באתר ONE, ציטוט שבימים כתיקונים מכמיר לב. בשבועיים האחרונים הרבה פחות, כי זהו בעצם מצבם של רוב האזרחים במדינה.
אצל המאמן, מסתבר, התופעה נובעת מסיבות אחרות לגמרי. הווידוי הנ"ל הוא חלק מתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה נגד בני סכנין, על סך 920 אלף שקל, עקב האירוע האלים שהוביל לעזיבתו. זה קרה ב-13 בפברואר, כאשר עשרות אוהדים רעולי פנים וחמושים באלות פוצצו את האימון ומחו בעיקר נגד המאמן. מימר נאלץ למצוא מקלט בחדר ההלבשה, בלי התרעה מפיקוד העורף.
התפתחות מעניינת בפרשה נרשמה לפני כשבועיים, במכתב ששלח פרקליט המועדון לעורך דינו של המאמן, אמיר כהן. מימר נדרש להחזיר את הרכב שקיבל, כולל הבהרה שאם לא ינהג כך (תרתי משמע), יגיע גרר ויעשה זאת במקומו.
"אנחנו מחזיקים באוטו כדין", הסביר השבוע עו"ד כהן לערוץ הספורט, אך הוסיף: "אין לנו עניין להחזיק את האוטו. מימר זה לא אחד שזקוק לאוטו, הוא יחזיר את האוטו. אבל דיברנו ביום חמישי, וביום שבת פרצה מלחמה. אמרתי להם, תנו למימר שבוע ימים להשיג רכב חלופי".
האיום של הנהלת סכנין להשתמש בגרר, חשוב להזכיר, הגיע כמעט שבועיים אחרי התקרית ההיא באימון. מאז שנשלח ועד ההבטחה מצד בא כוחו של המאמן להחזיר את הרכב, חלפו עוד שבועיים. כלומר גרירה מצידו כבר הייתה כאן.
אלא שבסיפור הזה יש גם תחושת דז'ה וו. לפני כארבע שנים, כאשר אמיר כהן עוד לא היה עו"ד, הוא פוטר מעירוני טבריה. כחודשיים אחר כך, ראשי המועדון הצפוני דרשו שיחזיר את הרכב שקיבל מהם, אך המאמן שחתם בינתיים בבני אילת המשיך לעשות עליו קילומטרז'. באחד הערבים, בצאתו ממסעדה בנתניה, הוא גילה שאכל אותה. כלומר הרכב נגרר.
השורה התחתונה: בנוסף לכל התסמינים הכרוניים והדם הרע שזורם בין ראשי קבוצות למאמנים, הכדורגל השכונתי שלנו סובל ממחלה אוטו-אימונית.
ערוץ מכבי תל אביב
"לרעת מכבי: 80:81 למונאקו על אולימפיאקוס". זו הייתה הכותרת אמש באתר ערוץ הספורט, בתום משחק היורוליג הצמוד בנסיכות.
אין ספק, סל הניצחון הדרמטי של המארחים פוגע בסיכויי מכבי ת"א להיכנס לפליי אין, אך הוא גם עשוי בהחלט לסייע לעוד קבוצה ישראלית שמשתתפת במפעל. כלומר, גם כותרת שמתחילה במילים "לטובת הפועל" הייתה מתאימה. אבל הזווית הזו לא הוזכרה אפילו בידיעה עצמה.
כך נשמעו הדברים גם בשידור המשחק ב"ספורט 5", אם כי שם לפחות נפל בסוף איזשהו אסימון. "מונאקו תקועה חזק בתוך הפליי אין", סיכם השדר גיל ברק. "שזה לא טוב למכבי", הדגיש הפרשן ליאור אליהו. "חד משמעית לא טוב למכבי", אישר ברק. "בוא נגיד, שמכבי קיוותה היום שאולימפיאקוס תעשה את העבודה, אבל היא לא", פירשן אליהו. "חד משמעית לא טוב למכבי", חזר ואמר ברק, ואז נזכר בשעה טובה להעיר: "טיפ טיפה אולי משרת את הפועל ת"א, שאולימפיאקוס לא תברח, ואולי הפועל תעבור אותה באיזו קונסטלציה".
אכן, הקונסטלציה ריאלית וחשובה, אבל הדיפרנציאציה לא פחות. ככה זה גם בפרומואים, בזמן המוקדש לשתי הקבוצות ב"חדשות הספורט", ובעיקר באולפנים ובדיווחים המיוחדים מאולפן החסות של הספונסרית מהצד הצהוב, שאפילו מלבישה את השדר ואת פרשני הבית.
תקשורת הספורט בארץ מוטה ואינטרסנטית, זה ממש לא חדש. התופעה מגוחכת במיוחד בתוכניות ספורט של תחנות מקומיות כמו "רדיו חיפה", שם אוהדי מכבי חיפה עושים צחוק מהמקצוע ומעצמם, או "רדיו דרום" של אוהדי הפועל באר שבע. ערוץ הספורט הוא כמובן ארצי, ואמור להיות אובייקטיבי ושוויוני כלפי שתי נציגותינו ביורוליג. הצחקתם את אודי ושי רקנאטי, שמחזיקים בבעלות על הערוץ ועל מכבי ת"א. למה מה רציתם, שהבוסים יתבאסו?
