כמו עם הצ'צ'נים ואבוקסיס: התרחיש שמאיים על בית"ר ירושלים

הניצחון באשדוד שם מאחוריו עוד מכשול בדרך של הפועל באר שבע לאליפות. במרחק שבע נקודות מבית"ר ירושלים ו-12 ממכבי תל אביב ערב המפגש ביניהן, אנו קרובים לנקודה שבה רן קוז'וך והשחקנים שלו יצטרכו לעשות מה שעושים, בהשאלה, בכדורסל כשמובילים בפער דו ספרתי חמש דקות לסיום – התקפות ארוכות והורדת השעון לשניות האחרונות לפני הזריקה. מותר להחטיא בתנאי שגם היריב מחטיא. מותר לספוג שלשה ובלבד שלא תהפוך למטר שלשות של היריבה.

בשנה שעברה באר שבע הייתה בעמדה הזאת. רק עוד התקפה אחת, רק עוד צ'אקה ואפשר להגיד שהמשחק גמור, אבל אז הגיעו החטאות, איבודי כדור והליכה של השופטים למוניטור (היש עינוי גדול מזה בכדורסל?). ערן זהבי ומכבי תל אביב קלעו שלשות וניצחו עם הבאזר. השנה זה כבר נראה הרבה יותר ברור ומרווח.

האומנם?

המבחן האמיתי של דיילה

בית"ר במקום השני, הפועל תל אביב בשלישי ומכבי תל אביב מאחוריהן. ובכל זאת, אם תשאלו כל אוהד בנגב מי הקבוצה שיותר מפחידה אותו מבין השלוש, סביר להניח שהתשובה תהיה הקבוצה שבמקום הרביעי. מאז בואו של רוני דיילה יש שינוי קיצוני בכיוון הרוח של האלופה. הקבוצה זורמת, שוטפת, מתקתקת, הרבה פחות עצורה. תשע נקודות מהפסגה (לפני המחזור)? לא פער בלתי סגיר.

אלא שצריך לזכור נתון לכאורה טריוויאלי ובכל זאת חובה להדהד אותו: תחת דיילה מכבי תל אביב הביסה את עירוני קריית שמונה ובני ריינה. אחת בקושי מחזיקה את הראש מעל הקו האדום, השנייה הלכה למעשה כבר ירדה ליגה. האתגר המשמעותי הראשון של דיילה הוא לנצח בטדי, שלא זאת בלבד שהיה בשנתיים האחרונות זירת העינויים של מכבי תל אביב, הפעם המארחת מגיעה כשהיא יודעת שיש לה כדור אחרון בקנה, לפני שהיא נפרדת לשלום מהמאבק על צלחת ראשונה אחרי 19 שנה.

מכבי תל אביב חטפה בשנתיים האחרונות מבית"ר כפי שלא הוכתה על ידי אף יריבה בליגה במשך דורות. פעם אחת ירדה להפסקה ביתרון ועם עודף שחקן וחטפה שלישייה במחצית השנייה, בפעם אחרת ניצלה בנס בזכות פנדל מוחמץ בדקה ה-90, אחר כך הגיע גם הפסד "שגרתי" וכמובן, ה-6:2 שנכנס לספרי ההיסטוריה. כן, בין לבין היה איזה 0:5 במשחק ההכתרה, אבל אז היריבה לא בדיוק הופיעה.

מבחינת דיילה, הוא לא צריך לחשוב כרגע על הדבקת הפער. ניצחון בטדי ימצב אותו באופן סופי כשונה מז'רקו לאזטיץ' ויעניק למכבי תל אביב, ואולי גם למאמן (הזמני?) שלה, אופק לעונה הבאה. הפסד, ואופוריית הרביעיות תשכך כלא הייתה.

העיקר לא לקרוס

גם בימים היותר יפים שלה, עד לפני חודש, בית"ר ירושלים לא נראתה כמועמדת לאליפות, אבל אז הגיעה שורה של ניצחונות אופי יחד עם כשלים של הפועל באר שבע, ופתאום השחקנים של ברק יצחקי מצאו את עצמם בראש הטבלה. הלחץ החל לדבר, הכדורים הפסיקו להיכנס ולסגנית המוליכה יש שתי נקודות מתשע בשלושת המחזורים האחרונים.

השאלה היא לא אם בית"ר תזכה בתואר, גם לא אם תנצח את מכבי תל אביב, אלא האם היא מסוגלת לייצב את הספינה כך שלא תשקע במהירות. בעונת 2012/13 בית"ר הבריקה לאורך חצי עונה, ואז באו הצ'צ'נים והקבוצה הגיעה לקרבות הישרדות.

אשתקד היא פתחה היטב, אבל בסיום העונה, במיוחד לאחר היכולת העלובה בגמר הגביע, כבר דובר על העתיד של יצחקי. לפני כן, הקבוצה של יוסי אבוקסיס לא ידעה להמשיך את המומנטום של הזכייה בגביע, פתחה נורא את 2023/24 ולבסוף המאמן התפטר. יש למועדון הזה מנגנון השמדה עצמית שמתג ההפעלה שלו קל מדי.

בלי עומר אצילי ועם ירידה גדולה ביכולת של ירדן שועה, יצחקי בבעיה. אם תיקו עוד איכשהו יקנה לו קצת שקט, הפסד כבר יקים עליו קול זעקה. מבחינתו ומבחינת הקבוצה שלו המשחק הזה חשוב הרבה יותר מאשר למכבי תל אביב. בית"ר לא נלחמת כרגע על נקודות ואפילו לא על אליפות, היא נלחמת על קיר לבנים שרק לפני חודש היה חומה בצורה וכעת מאיים לקרוס.

ובכל היופי הזה קוז'וך יצפה מהצד וייהנה.

השפיץ של הנעל

כדורגל, אמר פעם שלמה שרף, תלוי בשפיץ של הנעל. על הקביעה הזאת יש ויכוח פילוסופי רב שנים, אבל לפעמים המשפט מקבל חותמת רשמית ולא מסויגת. במהלך הדרבי, בפיגור 1:0, הקציפו אוהדי הפועל תל אביב ברשתות על אליניב ברדה, ואז בא המהפך הבלתי נתפס עם השפיץ מהראש של עומרי אלטמן והשפיץ מהנעל של צ'יקו. הפועל תל אביב הפכה לקבוצה בלתי עצירה.

בין ארבע המוליכות, הפועל תל אביב היא האחת שאין לה שאיפות אליפות אפילו בסתר. ספק אם במועדון האמינו בתחילת העונה שיקדימו בשלב הזה את היריבה העירונית בקרב על כרטיס לאירופה. כרגע נראה שהם בעיקר נהנים, והעובדה שהם משחקים בשעות אחר הצהריים, בשישי ובשבת, רק מוסיפה לאפקט הווינטאג' של ימי סיני, זאנה, אקהויז ולנדאו.

אליפות לא תהיה השנה, אבל הפועל תל אביב הוכיחה שהיסודות כבר מוכנים. השאלה הפתוחה כעת היא מה יבנו עליהם בעונה הבאה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות