לא תמיר בלאט, לא רומן סורקין, לא וויל ריימן עם 5 מ-5 מפתיעים לשלוש, גם לא ג'ימי קלארק. המצטיין שלי בניצחון הדרמטי של מכבי תל אביב 106:111 על באיירן מינכן הוא אושיי בריסט. רק 7 נקודות וגם החטאת עונשין שמנעה ניצחון ב-40 דקות, אבל הפורוורד היה המפתח לניצחון החשוב.
אנדי אובסט נתן משחק ענק עם 33 נקודות ו-8 שלשות, אבל פחות שמים לב שהוא נעצר לקראת הסיום. בריסט הוא ששיתק אותו בחלק האחרון של המשחק. הקלע הטוב ביורוליג קלע את השלשה האחרונה 9 דקות לסיום (4 דקות לסיום המשחק ועוד 5 בהארכה). אם אובסט היה ממשיך בקצב שלו, מכבי לא הייתה מצליחה לנצח.
בריסט שמר עליו מדהים והוא התקשה בכלל להוציא זריקות. הוא סגר לו פעם אחר פעם את ההליכה ימינה המפורסמת שלו כדי לייצר את מצב הקליעה. לסיום, הוא חטף ממנו כדור והלך כל הדרך כדי להטביע ולסגור את המשחק. בלי השיתוק של הגרמני, למכבי לא היה סיכוי, למרות משחק ההתקפה המצוין שלה. בגלל כל הסיבות האלה בריסט הוא שניצח את המשחק.
מצא את מקומו
משחקן שהיה לא רצוי, לכזה שמנצח משחקים. בריסט היה אכזבה הגדולה. מהר מאוד התברר שהוא ממש לא תואם בונזי קולסון. אלא שבהמשך הדרך מצאו את היתרונות שלו, הוא כבר לא פותח בחמישייה, אבל הוא האיש של מכבי בכל רבע אחרון. בעיקר בהגנה.
בריסט ראה שזה פחות הולך התקפית אז הוא מצא את הנישה שלו: הגנה, מלחמה, ריבאונד, בעיקר ריבאונד התקפה, והעיקר הוא עושה פעולות חשובות בזמנים חשובים. בבת אחת בתוך שבועות הוא שדרג מאוד את המעמד שלו בקבוצה ואת היחס אל יכולותיו המקצועיות.
בריסט הוא לא הראשון שעושה מהפך העונה והופך משחקן משני למוביל. כולם רואים מה קורה בזמן האחרון לקלארק שהפך לסופרסטאר - משחקן שלא הבינו מה הוא עושה בקבוצה. עם היכולות במאני טיים של בלאט, קלארק, בריסט וסורקין מכבי הפכה לקבוצת המאני טיים הטובה ביורוליג, בטח כשאנחנו מוסיפים לכך את הביתיות שחזרה.
חלום הפלייאין בחיים
מכבי ניצחה העונה כמעט את כל המשחקים הצמודים שלה, כולל שלושת האחרונים שהיו בפער של נקודה, שתיים והארכה. אופי כזה, יכולת למצוא את הדרך לנצח משחקים והאמונה שזה יקרה בסוף, בונים קבוצה שמפתחת יכולת להשיג את מה שנראה דמיוני עד לא מזמן - הגעה לפלייאין.
