בקיץ 1984 נסעתי לסקר את אליפות אירופה בצרפת. הייתי כתב צעיר בעיתון "חדשות", וזו הייתה הפעם הראשונה שלי לסקר אירוע כדורגל בינלאומי - ובכלל, הנסיעה השנייה בחיי לחו"ל (אם לא מחשיבים את התקופה שעשיתי בלבנון במלחמה שנתיים קודם לכן).
לפני שנסעתי נזכרתי שבפנקס שלי רשום מספר הטלפון של כתב "מעריב" בלונדון, אבי מלר, שאותו נתן לי עורך מדור הספורט של העיתון, ישראל רוזנבלט, עוד כשכתבתי שם. "דבר איתו אם אתה מגיע ללונדון, הוא בחור נחמד".
כשהיורו בצרפת הסתיים, המשכתי לעוד כמה ימים בלונדון. הרמתי טלפון לאבי מלר, שעד אז לא הכרתי, והצגתי את עצמי. לא רק שהוא שמח על השיחה עם הבחור הצעיר והאלמוני, הוא גם הזמין אותי לביתו והציע לאסוף אותי מתחנת הרכבת "גולדרס גרין". ואיך אומרת הקלישאה? כך נולדה חברות שנמשכה 41 שנה.
היינו "תאומים לא זהים"
מאותו יום שבו נפגשנו לראשונה בביתו הלונדוני, מלר ואני לא נפרדנו. הצלחתי לגייס אותו לכתוב בעיתון "חדשות" תחת שם העט "דורון ענבל", וכשחזר לארץ הצטרף אליי לעבודה בערוץ הספורט.
קצת אחרי שמודי בראון החל להגיש את אולפן ליגת האלופות, מלר ואני הפכנו לצוות המסייע הקבוע של מודי. באותן שנים הפכנו לסוג של "תאומים לא זהים". נכון, שניים עם קרחת ומשקפיים - אבל אלו היו הדברים היחידים שהיו זהים בינינו. אחד אנגלופיל מושבע ובעל מזג סוער, והשני נציג הכדורגל הספרדי והלטיני, והרבה יותר רגוע.
רבים מהאנשים שלא הכירו אותנו ברמה האישית היו מתבלבלים בינינו. לי היו קוראים "מלר", ולמעשה עד היום אנשים פונים אליי בשם "אבי". ולמלר היו קוראים לפעמים "יעקבי" - וזה היה די מעצבן אותו.
נוח על משכבך בשלום, חבר
בשלב מסוים מלר, חובב התיאטרון הידוע, הציע שנעלה מופע בימתי. לי זה נראה רעיון מופרך. מה לי ולתיאטרון? אבל הוא התעקש, הצליח לשכנע אותי (לא ברור לי איך), גייס במאי, ומילאנו את האולם ב"צוותא" עם המופע "הכדור הוא הגול". השם, כמובן, פרי מוחו הקודח של מלר, אלוף משחקי המילים. המופע לא שרד זמן רב, כנראה בגללי, אבל מלר הגשים אחד מהחלומות שלו. ועשה לי טוב שהייתי שם כדי לסייע לו בכך.
אבי מלר תמיד העיד על עצמו שהוא "רומנטיקן חסר תקנה" - וכמה שהוא צדק בהגדרה. הוא היה איש של אהבה. אהבה לאדם הפשוט, אהבה לילדים ולנכדים שלו, אהבה לכדורגל, ובעיקר לכדורגל האנגלי. כמה סמלי שהוא סיים את חייו אחרי שחזר מטיול באנגליה, שבו הדריך אוהדים נלהבים שרצו כל כך להיות במחיצתו, ליהנות מהידע העצום שלו ובעיקר מהתשוקה הבלתי נגמרת לכדורגל - בעיקר אם הוא אנגלי.
בשנים האחרונות נפרדתי מסלבה ברזילאי וממודי בראון, אנשים שאין ולא יהיה להם תחליף. היום אני נפרד מחברי הטוב, האיש שאהבתי כל כך במשך 41 שנים - אבי מלר, האחד, היחיד והמיוחד, שלא יהיה לו תחליף. נוח על משכבך בשלום, חבר יקר ואהוב.
