כן, זה נראה רע. אין דרך להכחיש זאת. ואני מדבר גם על ברוקלין נטס (בעצם, אפשר לשנמך את מצבה למזעזע), וגם על בן שרף ודני וולף.
כאשר הם נבחרו בדראפט, כתבתי כאן שהסיטואציה הזאת היא הזדמנות עבור שניהם. קבוצה שאין לה שום דבר לחפש - אפילו לא במזרח - להוציא טנקינג לקראת הדראפט הבא; מאמן ספרדי (ג׳ורדי פרננדס) שמכיר ביכולת של כדורסלנים אירופאים, וסגל שלומר עליו שהוא בינוני מינוס תהיה מחמאה גדולה. הרחק מאור הזרקורים של הציפיות, בקבוצה בתהליך בנייה רשמי, מה עוד יכול לבקש רוקי?
אהבתם את הכתבה? לעוד כאלה הצטרפו לעמוד הוואטסאפ של "ספורט היום" >>
אבל מה? זה הפך לסיוט, מהר מדי. וולף, שהציג כמה רגעים יפים בליגת הקיץ, פתח את העונה מחוץ לסגל עם פציעה בקרסול. שרף, לעומתו, הרשים באימוני קדם העונה וזכה למחמאות ממייקל פורטר ג׳וניור ומניק קלקסטון על מוסר העבודה ו-IQ הכדורסל, פתח במפתיע בחמישייה בארבעה המשחקים הראשונים של העונה בעמדת הרכז לפני יגור דיומין, הבחירה הראשונה של הנטס בדראפט.
אבל אז התברר שמה שמתאים לליגה הישראלית והגרמנית - ואפילו לליגת הקיץ והפיתוח - רחוק מאוד מלהספיק ב-NBA. שרף עמד על 17% מחרידים מהשלוש. הסתפק ב-2.1 אסיסטים וב-4.6 נקודות, מרביתן בחדירות לצבע - שם כוחו ההתקפי העיקרי. אבל מהר מאוד פרננדס איבד סבלנות כלפי ההססנות ההתקפית של שרף, ואז, ברגע אחד, עבר משחקן חמישייה לקצה הספסל.
לונג איילנד מחכה
זה לא דבר בלתי שכיח עבור רוקיז, גם לא להיזרק לליגת הפיתוח, לטובת דקות משמעותיות יותר, עם רמה נמוכה יותר ומעמד גבוה יותר בהשוואה לכל מיני שחקנים שמנסים את מזלם להתקבל לקפוץ לקבוצת האם. וולף, שלא ראה דקה אחת, עבר ביחד עם שרף ללונג איילנד נטס - שם הראה את הפוטנציאל הגבוה שלו כסטרץ׳ 5 עם ג׳אמפ שוט סביר, משחק פוסט אפ עם אופק התקדמות ברור, ויכולת מסירה גבוהה.
שרף, גם הוא, לקח הרבה יותר זריקות (אבל גם שם האחוזים משלוש - שהם אולי הנתון הסטטיסטי הכי חשוב ב-NBA של ימינו - לא דגדגו את ה -25. וגארד בלי זריקה לשלוש הוא גארד שמקומו על המגרש ייקנה רק אם יהפוך לסטופר הגנתי משמעותי ולמנהל משחק ברמת על - נאמר, כמו פטריק בברלי. ושרף עדיין לא שם. אפילו לא קרוב), הגיע לממוצע אסיסטים יפה (5.2), ואז חזרו השניים לסגל של ברוקלין.
וולף קיבל כמה דקות פה ושם, בעיקר בגארבג׳ טיים, ושרף מצא שדיומין השתלט על עמדת הרכז. גם כשירד לספסל, העדיף פרננדס שחקנים אחרים ומנוסים יותר, כמו טייריס מרטין. ואז, שוב, בחזרה לליגת הפיתוח. שניהם.
לא ברור מתי היו-יו הזה יסתיים, ואם דני ובן יצליחו להיכנס לרוטציה של הקבוצה הכי גרועה בליגה, אבל עושה רושם שהאופק לזה אפשרי. אחרי הכל, לשניהם יש חוזה רוקי מובטח לשנתיים (ועוד שנתיים של אופציות קבוצה) וגם אם ברוקלין סבורה שהבחירה בשרף, למשל, הייתה טעות, מכאן ועד לחתוך אותו - המרחק גדול מאוד.
דרושה סבלנות
מהלך ההסתגלות לליגה קשה גם עבור שחקנים עם מוניטין והילה גדולים בהרבה משל השניים - אייס ביילי, הבחירה החמישית בדראפט האחרון שהלך ליוטה ג'אז, הגיע לסיטואציה לא שונה בהרבה משל הישראלים ובדומה להם, מזגזג בין דקות מעטות מהספסל לדקות ספורות בהרכב הפותח. וזה שחקן שתחזיות מוקדמות דיברו על אפשרות של 20 נקודות בממוצע כבר העונה. למרות שהוא רחוק מהציפיות כרגע עם 6.3 נק', הוא יהיה שחקן NBA. וגם בן שרף ודני וולף, אני מאמין.
אבל זה יקח זמן. אולי אפילו יותר זמן ממה שניתן היה לקוות ולצפות לו. אחרי הכל, הסגל של הנטס מחריד באמת. הקבוצה מאומנת רע מאוד, ונראית רע מאוד, והלחץ מההנהלה והאוהדים לתת לרוקיז זמן וסיכוי להוכיח את יכולתם יגבר ככל שהמאזן של הנטס ימשיך להיות הגרוע ביותר בליגה, וככל שמועד סיום העונה והלוטרי יתקרבו, ואז חגיגת הטנקינג תתחיל באמת.
בדומה לוושינגטון וויזארדס, שבחרו בדני אבדיה ולא ידעו מה לעשות איתו וכיצד לנצל את כישרונותיו ויכולותיו, גם הנטס יגלו עם הזמן את הפוטנציאל של השניים (בעיקר של וולף, שהמשחק והכישורים שלו בנויים ממש לסגנון הכדורסל הנוכחי בליגה), ואז קרנם תעלה.
זה יקח זמן, ואולי זה ידרוש חילופי מאמן בברוקלין, או אפילו טרייד לקבוצה אחרת, אבל כאשר ישתנו תנאי היסוד הקשים בברוקלין, גם מצבם של השניים ישתפר. עד אז, הם יצטרכו ללמוד כל מה שיוכלו מהוותיקים סביבם, ולספוג את הליגה הזאת לתוכם, כי בכל זאת, הם רחוקים מאוד מאוד מקנזס, גם אם גילו את דרך האבנים הצהובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו