גם אם היינו מבקשים מתוכנת AI למצוא עבורנו את התסריט הטוב ביותר עבור דני וולף, בן שרף והכדורסל הישראלי, קשה להאמין שהיא הייתה מצליחה לייצר סיטואציה (כמעט) מושלמת כזאת עבורם. הסיבות לכך? לא חסר.
בברוקלין נטס מחכה להם מאמן אירופאי, ג'ורדי פרננדס הספרדי. הוא שימש כעוזר מאמן ב-NBA, כולל בתפקידים שהתמקדו בפיתוח שחקנים, אימן בליגת הפיתוח, היה העוזר בנבחרת ספרד עד גיל 19 ועד לקיץ שעבר גם אימן את נבחרת קנדה בכדורסל. המומחיות שלו היא פיתוח שחקנים צעירים והתאמת הכישורים שלהם ל-NBA.
בטווח הקרוב, לברוקלין אין שום ציפיות. הנטס הולכים בעיניים פקוחות ובפה מוצהר לשנתיים-שלוש של בנייה מחדש, ממש מאפס. הנטס החזיקו בחמש בחירות בסיבוב הראשון והשתמשו בכולן, בניגוד לשכל הישר, אבל מתוך מגמה ברורה לבנות קבוצה מהמסד לטפחות.
המהלכים של בן שרף העונה ביורוקאפ
לצד וולף (שהוא אמריקני לא פחות מישראלי) נבחרו עוד שלושה אירופאים (שרף, איגור דמין הרוסי ונולאן טראורה הצרפתי) ואמריקני נוסף: דרייק פאוול. חמישה רוקיז עם חוזה מובטח, מתוכם שלושה וחצי אירופאים - סיטואציה חברתית וספורטיבית נוחה בהרבה עבור שחקנים בני 19-20 במפגש הראשון שלהם עם הליגה.
כוכבי הקבוצה קאם ג'ונסון וקאם תומאס כנראה בדרך החוצה, ודיאנג'לו ראסל הוא שחקן חופשי שלא אמור לחזור לנטס. מישהו אמר "דקות משחק והזדמנות אמיתי להוכיח את עצמך בסביבה תחרותית הוגנת" ולא קיבל? בן ודני קיבלו.
ויש עוד - הנטס הם המועדון השני של ניו יורק, ללא הלחץ והציפיות והעין התקשורת נטולת הרחמים, כנהוג בסיקור הניקס. הזדמנות של ממש להתגבש כסגל חדש (ברוקלין עם בחירה נוספת בסיבוב השני), ללא לחץ של פלייאוף, במזרח - החלש במיוחד בעונה הבאה.
והכי חשוב - את העונה הראשונה בליגה יעברו שני הכוכבים מהנבחרות הצעירות ביחד. אין דבר מעודד יותר עבור שחקן צעיר, בליגה כה מורכבת וקשה, מאשר לצאת למסע לצד חבר כשמדינה שלמה עוטפת באהבה ובסקרנות.
אתגרים? יש. בעיקר לבן שרף. דני וולף כמעט באופן ודאי ימצא את מקומו בחמישייה, או לכל הפחות ברוטציה כשחקן קבוע. שרף לעומתו יתמודד עם אירוע מורכב יותר: איגור דמין הוא רכז בגובה 2.06 מ׳, שמזכיר מאד את שרף בסגנון המשחק, אבל מצויד בג׳אמפ שוט טוב יותר. טראורה הצרפתי גם הוא רכז, עם אופק התפתחות מבטיח, אבל כמה רכזים רוקיז צריכה קבוצה אחת? הנטס החליטו ששלושה.
שרף כרגע מדורג שלישי בהיררכיית הגארדים הרוקיז, אבל ליגת קיץ ומחנה טרום עונה טובים וזה צריך להשתנות. שרף לא נופל מאף אחד מחבריו החדשים לקבוצה החדשה, ואם האישיות שהפגין עד כה תמשיך לנהל אותו, הוא יראה הרבה מגרש במדים השחורים.
בין שני הישראלים נדמה שוולף הוא בעל התקרה הגבוהה יותר. קפיצת המדרגה שעשה במעבר מייל למישיגן הייתה יוצאת דופן, ומשחקן שאף סקאוט לא באמת ספר הוא הפך למספר 4-5 עם ג׳אמפ-שוט וכישורי כדור שלא נופלים מהרבה גארדים. הוא גם ריבאונדר לא רע ומוסר חכם ואפקטיבי, והמשחק שלו מותאם באופן מושלם לליגה של ימינו.
למעשה, אני מעריך שוולף ייחשב בעוד 3-4 שנים לאחת הגניבות של הדראפט הזה, והופתעתי שכה הרבה קבוצות בחרו ללכת על פרוספקטים שהם חתול בשק בהגדרה, כשמניה בטוחה למדי כמו וולף נמצאת על הלוח. וולף יהיה לכל הפחות שחקן רוטציה חשוב ב-NBA, והתקרה שלו היא של שחקן פותח קבוע בקבוצה עם יומרות.
שרף חסר מאוד יציבות בקליעה משלוש ונוטה לאיבודי כדור תחת לחץ, אבל הוא בולר אמיתי. שחקן כדורסל שיודע לשחק את המשחק ויודע למצוא את הדרך לטבעת גם נגד הגנות אתלטיות וצפופות. מוסר העבודה שלו מזכיר את זה של דני אבדיה, ועם עוד ליטושים שיבואו עם הזמן הוא יתפתח לגארד NBA מהסוג שכל מאמן רוצה על המגרש. יש הרבה סיבות לאופטימיות גם במקרה שלו.
עמנואל שארפ עשוי למצוא את עצמו בליגה בעתיד, ושון אבייב הוא פוטנציאל לוטרי בדראפט הבא. זה נשמע דימיוני, אבל נבחרת ישראל בכדורסל יכולה למצוא את עצמה עם חמישה שחקני NBA בסגל. אם אובי טופין ואיגוד הכדורסל יעשו שניהם סווייפ לצד ימין, נבחרת ישראל עשויה להיות קבוצה שיכולה לחלום על המונדובאסקט והאולימפיאדה. נדמה שאנחנו נכנסים לתור הזהב של הכדורסל הישראלי. תור שיצליח אולי להתקרב להישגים של הנבחרת של שנות השבעים והשמונים. זה לא בשמיים. זה מציאותי.
שלוש הערות קצרות על שאר הדראפט:
קופר פלאג אינו לברון ג׳יימס ואינו ויקטור ומבניאמה. הוא יהיה אולסטאר בליגה הזאת, אבל אני לוטש עיניי לקריירה של דילן הארפר (הבן של רון הארפר, שותפו של מייקל ג׳ורדן לקו האחורי של הבולס) ולשיתוף הפעולה שלו עם וומבי. אם אני צריך להמר, אז בעוד חמש שנים יוסכם שהארפר היה צריך להיות הבחירה הראשונה בדראפט הזה.
חברו של הארפר לקו האחורי במכללת ראטגרס, אייס ביילי, התנהל באופן משונה מאוד לפני הדראפט. במקום לנחות בפילדלפיה, שם היה הופך לגרעין עליו ייבנה עתיד המועדון המבולבל הזה, הוא מוצא את עצמו - להפתעתו - ביוטה. כשרון ענק, עם סוכן לא משהו.
פיניקס יצאה מהדראפט הזה עם הגניבה של הלילה ועם סנטר העתיד שלה - חמאן מלואץ' - כאבן פינה שאפשר להניח לצד דווין בוקר בהתנעת הפרויקט של מאט אישביה אחרי הטרייד על קווין דוראנט. ביחד עם ג׳יילן גרין ודילון ברוקס, יש לסאנס אופק לשאת אליו עיניים.
