"זאת נבחרת שיש לה דרך ויש לה זהות. אני כבר ממתין להגרלה של מוקדמות המונדיאל". כך אמר הפרשן־חנפן אלי גוטמן בדיוק לפני שנה, אחרי 0:1 על בלגיה נטולת כוכביה, במשחק לפרוטוקול בליגת האומות. ההגרלה הגיעה כעבור חודש, ויו"ר ההתאחדות משה זוארץ הגיב: "אני סומך על רן בן שמעון והצוות שימשיכו לקדם את השחקנים ואת הנבחרת". בקושי הספקנו לומר לו: "כבר היינו בסרט הזה, תתקדם", וקמפיין גניבת הדעת יצא לדרך.
22 במרץ, ישראל – אסטוניה 1:2. השוער דניאל פרץ סיכם: "כולם נושאים אלינו עיניים ואנחנו עובדים מאוד קשה כדי לשמח את העם". לפני המשחק השבוע, העם שמח בשמחתו, והחתן שהבטיח לא לשכוח את ירושלים, שכח מהנבחרת.
25 במרץ, ישראל – נורבגיה 4:2. בן שמעון: "יש מחיר להרכבים יותר נמוכים. במחצית השנייה עברתי להרכב קצת יותר נמוך וספגנו מנייחים. אנחנו בתהליך התקדמות. הנבחרת משחקת כדורגל". טוב שהבהיר באיזה ענף מדובר, כי הוא נשמע כמו מאמן כדורסל.
6 ביוני, אסטוניה – ישראל 3:1. בן שמעון: "הנבחרת מפתחת תכונות של בלתי שבירה. על ידי אופי ואישיות חזקה צמצמנו פערים". מסקנת ביניים: אופי ואישיות מחפים על נחיתות הגובה מול נבחרות מדרג נמוך.
5 בספטמבר, מולדובה – ישראל 4:0. ההתאחדות חושפת סרטון מחדר ההלבשה לפני המשחק, עם נאום מוטיבציה של השוער פרץ: "אני בטוח שאנחנו יכולים לעשות דברים מדהימים ביחד. אני באמת מרגיש את זה בעצמות שלנו". מעין אנטיתזה לחזון העצמות היבשות.
8 בספטמבר, ישראל – איטליה 5:4. בן שמעון: "בסוף יש את מבחן התוצאה, אבל היו פה כל כך הרבה ניצחונות קטנים". כמה חבל שאין מונדיאלים קטנים.
11 באוקטובר, נורבגיה – ישראל 0:5. בן שמעון: "אנחנו כל הזמן בתהליך למידה". בהחלט ראוי להערכה, מה עוד שהמשחק נערך בחול המועד סוכות, כשמרבית התלמידים בחופשה.
14 באוקטובר, איטליה – ישראל 0:3. מנור סולומון: "יש דור חדש ודור ותיק, אנחנו בתהליך. יש המון מה לקחת מהקמפיין". ברור. דור חדש זה תורג'מן, דור ותיק זה פרץ, אבל מה יש לקחת חוץ מאחריות?
16 בנובמבר, ישראל – מולדובה 1:4. "יש חבר'ה עם עיניים פתוחות ללמידה", סיכם המאמן את העבודה בעיניים, והקפטן אלי דסה הוסיף: "אנחנו זורעים זרעים לאט־לאט, גם אם מבחוץ זה לא נראה, וזה ישתלם לעתיד הרחוק". ככה זה בשזרוע חורף. אם כי מה שהנבחרת עשתה בעוד שנת שמיטה, לא נקרא זריעה, אלא זרייה. של חול בעיניים.
גיא לוזון מאדיר את עצמו
"גיא לוזון הוא ווינר שמחדיר בנו ווינריות". כך אמר דור בנימיני, השוער הנרגש והמחניף של הנבחרת הצעירה, אחרי ה־1:3 על הולנד במוקדמות היורו. הישג נקודתי יפה מאוד, שעדיין אינו מבטיח דבר עקב מיעוט הנקודות עד כה. מחדיר ווינריות? זה היה הניצחון היחיד של הנבחרת ב־15 משחקים בשני הקמפיינים האחרונים, שבהם החדיר לוזריות.
גם לוזון מיהר להניף על כתפיו את המאמן, כלומר את עצמו, ואמר: "ניצחון אדיר מול אחת הנבחרות הטובות באירופה, שחקנים שמפארים את מיטב הקבוצות באירופה. זה אחד הניצחונות הגדולים של הנבחרת האולימפית לדורותיה ואני גאה להיות שותף לכך. זה הישג בלתי נשכח".
אז למען הסר ספק: לנבחרות צעירות אין משמעות במניין הדורות, מהסיבה הפשוטה שמדובר במחזור שנתונים ספציפי. "שחקנים שמפארים את מיטב הקבוצות באירופה"? לא בדיוק. שבעה מה־11 שפתחו משחקים בקבוצות הולנדיות, שלושה מהבונדסליגה (חלוץ מלברקוזן, קשר מחליף מלייפציג, בלם מהספסל של קלן) ושחקן כנף שמקבל לפעמים דקות בקומו האיטלקית.
חוץ מזה, הנבחרת שלוזון האדיר סיימה בחודש שעבר ב־0:0 עם בוסניה, ובמושגים של "הנבחרת האולימפית לדורותיה", הולנד האימתנית לא העפילה לאולימפיאדה מאז 2008.
והכי מוזר שאחרי הקמפיין הקודם שבו המאמן שמחדיר ווינריות ניצח 0:1 רק את אסטוניה, ונוצח בתשעת המשחקים האחרים (כולל מול האסטונים בגומלין), לא אמר בסיום: "הפסד מחפיר מול אחת הנבחרות החלשות באירופה. אחד הביזיונות הגדולים של הנבחרת לדורותיה ואני מתבייש להיות שותף. זה מחדל בלתי נשכח".
בדקות הסיום מול הולנד, לוזון צרח על אחד משחקניו: "מטומטם". ככה זה כשמקורביך מפארים את מיטב העמדות בהתאחדות. הג'וב מובטח גם כשמתרסקים, ואתה בטוח שכולם מטומטמים.
טרנד חדש: ראיונות עם אבות
פעם הייתה בגלי צה"ל תוכנית בשם "קולה של אמא", שבמסגרתה האימהות היו שולחות ד"שים לחיילים בחזית. היום, ברדיו המצולם סביב השעון, התגבשו פה כמה "תוכניות אב". כמו למשל הריאיון עם גבי תורג'מן, שאמר בין השאר ל־ONE: "דור מאוד רוצה לעלות לטורניר גדול". איזו נחת.
בחודש שעבר התראיין ב"וואלה" מקסים גלוך, שהוקסם מביצועי אוסקר שלו בליגה ההולנדית. כשהילד שיחק במכבי ת"א, אבא מקסים נכנס במאמן, עד כדי כך שהיה צריך לומר לו: "אבא תרחם".
בשבוע שעבר התראיין בערוץ הספורט דקל דהן, אביו של עומר, שטען כי בנו החלוץ "צריך לעזוב את מכבי חיפה לצמיתות". שזה בעצם טקס "פדיון הבן" רק בגיל 20. השבוע טען חיים רביבו ב"ספורט 1" כי בעיית צמצום הפערים מצד הנבחרת, בה משחק החיים שלו, לא נובעת מעבודת המאמן. חבל שלא זימנו שיחה עם האבות של כל הההגנה, לדיון על הספיגות בסיטונות. מעין יום הורים שיוקדש לחורים.
ואם רוצים לאזן, תמיד אפשר לעמת בין אבא של שחקן הרכב לאבא של שחקן ספסל מתוסכל. רק שזה לא יהיה אורי גרופר, שבנו לא שיחק בכלל בליגה, ובכל זאת ישב במהלך הקמפיין במקום הכי קרוב למאמן, שהיה שותף עסקי של אבא. ואז עוד מתפלאים שהכדורגל פה נראה כמו משחק ילדים.
יו"ר איגוד עכברי הטניס
הנה חידה: מי הטניסאי הישראלי הבכיר כיום? ועוד אחת: מה אומר לכם השם עמית ולס? ובכן, השאלה השנייה היא התשובה לראשונה. ולס מדורג 880 בעולם, ובנשים זו לינה גלושקו (527). אחריהם אנחנו עוברים לתיק 1,000. ישי עוליאל (זוכרים?) למשל, מדורג 1986. העיקר שיו"ר האיגוד, שוער הכדורגל לשעבר אבי פרץ, נבחר לא מכבר להנהלת "טניס יורופ". כמו זוארץ מהכדורגל, בעסקנות השמיים הם הגבול.
כן, נגמרו הימים של עמוס מנסדורף, שחר פאר ודודי סלע (זוגות לא ממש נספרים). היום יש פה אושיות רשת אחרות. מצד שני, בשבוע שעבר חגגו באיגוד הכושל הישג משמעותי: משחקי גביע דייויס מול ליטא בפברואר יתקיימו כנראה בישראל. לכבוד המאורע, התראיין היו"ר פרץ ברשת 13, אצל הילה אלרואי, כתבת בריאות שמבינה בטניס כמו שדימיטריס איטודיס מבין בסל התרופות.
"אנחנו הענף הכי בינלאומי שיש", אמר לה יו"ר האיגוד. "מבחינה כלכלית, אני מתארת לעצמי, זה מאוד מסייע לכלכלת ישראל", הציגה לו אלרואי את מה שקשה לכנות: שאלת מיליון הדולר. "לא, לא בטוח", השיב פרץ. "אין הרבה שחקנים מאוד מאוד חזקים עכשיו בעולם. יש לנו סיכוי טוב?", הקשתה אלרואי, למגינת ליבם של יאניק סינר וקרלוס אלקרס. יו"ר האיגוד ניסה לצאת גם מזה, לפני שהמראיינת הוסיפה לו מלח על המבוכה: "יש שמות בארץ שחשוב שנכיר?".
"עכברי הטניס מכירים את כולם", השיב לה פרץ. "יש לנו נבחרת מאוד צעירה. יש לנו שניים או שלושה שחקנים שמגיעים מהקולג'". בקיצור, שיהיה לכולנו בהצלחה. בעזרת השם. והעיקר שהעכברים ייצאו סוף־סוף מהחורים.
דברי חכמים
"אוסקר גלוך זה סוג של השחקנים הפנטזיונרים האלה, שמכדררים, נותנים פסים, מבשלים"
- משה פרימו, מסוג הפרשנים הפנטזיונרים האלה שמברברים, זורקים מילים שאינם מבינים, מפשלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו