ב-3 ביוני, לפני 139 ימים, הודיעה מכבי חיפה על מינויו של דייגו פלורס כמאמן הקבוצה. פלורס, בן 44, ארגנטינאי, חסר ניסיון כמאמן ראשי מחוץ לארגנטינה, אך עם קורות חיים מעניינים ועבודה צמודה עם אחד מגדולי המאמנים בדרום אמריקה, מרסלו ביילסה.
הסקאוט הראשי של הירוקים, ליאור רפאלוב, אמר לאחר המינוי: "אני שמח מאוד שפלורס מצטרף אלינו. אני בטוח שדייגו מגיע מוכן אחרי שש שנים של עבודה משותפת עם ביילסה ועוד ארבע שנים כמאמן ראשי בארגנטינה. דייגו הוא הפרופיל הנכון להצעיד את הפרויקט החדש במכבי חיפה".
גיא גלבוע דלאל ומתן אנגרסט בהודעה לאוהדי מכבי חיפה
כמובן, הצהרות אחרי מינוי מאמן הן תמיד גנריות ולא מחדשות, אך במקרה הזה, ההחלטה של מכבי חיפה הייתה כישלון ידוע מראש. לא היה שום סיכוי שהמינוי הזה יצליח – ולא משום שפלורס אינו מאמן איכותי או שמכבי חיפה אינה מועדון ראוי – אלא כי ההיסטוריה מלמדת שמאמנים זרים, במיוחד חסרי ניסיון אירופאי, ובמיוחד כשהקבוצה במשבר מקצועי עמוק עקב שנים של החלטות מקצועיות רעות, לא יכולים להצליח ללא מעטפת נכונה, סבלנות ומערכת הומוגנית שתתמוך בהם.
ההיסטוריה הייתה ידועה
כשחיפה חיפשה מאמן חדש אחרי שפוטר ברק בכר בהחלטה שנויה במחלוקת, כתבתי כך לגבי המאמן הבא: "מאמן זר הוא האופציה הכי קלה לניחוש כי המרחב גדול מאוד. כשאין מועמד מקומי מובהק, מייד נזרקת האופציה של מאמן מבחוץ. אבל צריך לזכור, חיפה מעולם לא הצליחה, לא עם מנהל מקצועי ולא עם מאמן זר (אולי מלבד דושאן אוהרין, שעשה קמפיין אירופי מרשים, אבל לא לקח אליפות וזה גם היה בעידן אחר).
"בלתי אפשרי כלכלית ומקצועית להביא לכאן מאמן/מנהל מוכח. נוסיף לזה את המצב בארץ, סביבת העבודה השונה ממה שהם רגילים במדינות שלהם (במכבי ת"א כל המעטפת היא של אנשים מבחוץ, מה שמקל על ההתחברות) וסיכויי ההצלחה המיידיים נמוכים מאוד מכיוון שלוקח המון זמן ללמוד את המערכת והליגה. לכן אני חושב שבחירה כזו תכניס את חיפה ללופ דומה שהיה לה בעשור השני של שנות ה-2000, לופ שהסתיים עם מינויו של ברק בכר".
מי שקיבל את ההחלטה למנות את פלורס ידע היטב את ההיסטוריה, הכיר את רשימת המאמנים הזרים שניסו ונכשלו במועדון, ובכל זאת החליט ללכת על כישלון ידוע מראש.
במובן הזה, פיטוריו הצפויים של פלורס הם בעיקר תמרור אזהרה למועדון לגבי הדרך שבה מתקבלות ההחלטות, ובפרט ההחלטה המקצועית החשובה מכולן.
מכבי חיפה עומדת בפני החלטה קריטית, לא רק עבור העונה הנוכחית, אלא גם עבור העונות הבאות. בחירה שתהיה פשרה עשויה להביא לחילופי מאמנים נוספים בסוף העונה ולגרום לחיפה לסחרור שלוקח שנים רבות לצאת ממנו.
במידה ומכבי חיפה רוצה באמת להתחיל תהליך בריא של בנייה מחדש, היא חייבת לשנות דיסקט. לא עוד הקלף של "המנוסה" או "הזר", אלא להסתכל על הפועל ב"ש בהיבט הזה ולזהות את הדבר הבא בענף, כזה שמצד אחד נמצא רגע לפני הקפיצה הגדולה ומאידך, כבר צבר ניסיון והצליח למקסם את היכולות של הקבוצות שעבד בהן. מבחינתי יש שני מועמדים ברורים.
אז מהן האופציות שעומדות בפני חיפה?
1. עומר פרץ
פרץ עבר מסלול יפה במחלקות הנוער ובליגות הנמוכות ובשנתיים האחרונות עושה חיל בהפועל פ"ת עם כדורגל התקפי ויפה לעין שמתאים למכבי חיפה. מאמן שיודע לקדם שחקנים צעירים, יש לו את הנוכחות והביטחון להתמודד גם עם שחקנים עם אגו ומשחק כדורגל שבמכבי חיפה מאוד אוהבים.
2. שרון מימר
מימר יותר מנוסה מפרץ, בשנים האחרונות בנה קבוצה נהדרת בריינה והעונה מצליח להתגבר עם הרבה שקט על הכאוס בסכנין ולספק פתיחת עונה טובה. בדומה לפרץ, גם מימר מגוון טקטית, יודע לעבוד בצוות ובהחלט נראה שהשנים האחרונות הכינו אותו לאתגר גדול ומשמעותי בהרבה.
