עצרו את הטירוף: הדחה מאופ"א תהפוך את ישראל למבודדת ומצורעת
הביקורות על הצביעות כלפי אופ"א בחלקן מוצדקות, אבל עלינו להבין שאנו לא חיים בוואקום ויש עולם מסביבנו - אחרת רק אנחנו ניפגע • לקשרים של שינו זוארץ יש גבול, וכשבדרגים הגבוהים ממנו מציירים עתיד קודר, אין פלא שאנחנו בדרך לנזק עצום שייקח זמן רב לשקם
עננה כבדה מרחפת מעל הכדורגל הישראלי ובהרבה מובנים מעל הספורט הישראלי.כפי שפורסם ב"ישראל היום", קטאר מפעילה לחץ כבד להעלות להצבעה כבר ביום שלישי הקרוב החלטה דרמטית שתדיח את ישראל מתחרויות של אופ"א עד להודעה חדשה. החשש הזה, שמטלטל את כל מערכות הספורט בארץ, עלול לגרום לנזק עצום לספורט הישראלי, נזק שייקח שנים רבות לתקן.
השבוע ראש הממשלה כבר הכין אותנו למצב שישראל נכנסת לבידוד עולמי, כשבנאומו בכנס החשב הכלכלי, צייר לנו עתיד קודר של משק אוטרקי וכלכלה סגורה ונדמה שהמציאות מגיעה מהר מהצפוי. הסימנים הראשונים לאוטרקיה יגיעו קודם כל בספורט ובתרבות, מה שיהפוך את ישראל ממדינה שהיא חלק ממשפחת העמים ובתחומים מסוימים אף מובילה בעולם, למדינה שמוקצה מחמת מיאוס, בדומה לרוסיה של היום או לדרום אפריקה בימי האפרטהייד החשוכים.
הדחה של ישראל ממפעלים אירופיים בכדורגל איננה רק מכה לכדורגל הישראלי, היא מכה לכל הספורט והתרבות שלנו. כי זה די ברור שברגע שהכדורגל יודח, ענף הספורט הפופולרי והחזק בעולם, הדחת שאר ענפי הספורט תהיה עניין של זמן.
הדרמה באופ"א: אלו המדינות שיעזרו לישראל למנוע הדחה מיידית
ישנה הרבה ביקורת אצלנו על הצביעות של אופ"א וחלק מהביקורת מוצדקת. אופ"א התעלמה בצורה שערורייתית מאסון ה-7 באוקטובר ולא ביצעה שום מחווה ל-1174 הישראלים שנטבחו, נאנסו ונרצחו. אבל מאז אותו יום ארור, חלפו שנתיים, שנתיים שבהן הצלחנו להפוך ממדינה שזכתה לאמפתיה ותמיכה גורפת מרוב מוחלט של מדינות העולם, למדינה מבודדת שמתחילה להיות מוקעת ומוחרמת בזירה הבינלאומית.
בזכות קשריו הטובים של שינו זוארץ עם ראשי אופ"א, הצליח הכדורגל הישראלי להמשיך "כרגיל" (עד כמה שאפשר לקרוא לשנתיים האחרונות כרגיל) להשתתף במפעלים האירופאיים. אבל כנראה שגם לקשרים הללו יש גבול. לאיומים של ספרד ומדינות נוספות להחרים אירועים תרבותיים וספורטיביים שישראל משתתפת בהם, התווסף עכשיו לחץ קטארי כבד וזה יכול להיות הקש שישבור את גב הגמל.
הגשר האחרון שלנו לעולם
הספורט והתרבות הם מהגשרים האחרונים שמחברים אותנו לעולם. לקחת מאנשים את התחושה הבסיסית של "להיות חלק מהמשחק" זאת מכה כואבת שקשה להכיל. כשנסגרות הדלתות בספורט, במוזיקה ובתרבות, הן נסגרות גם בחיים עצמם: פחות תקווה, פחות חיבורים אנושיים, ויותר בדידות במדינה שמסתגרת בתוך עצמה.
אז לקראת השנה החדשה אני רק אבקש שמישהו שם בחלונות הגבוהים ייקח אוויר, יעצור את הטירוף, יבין שאנחנו לא חיים בוואקום ויש עולם מסביבנו, ויחזיר את החטופים. אז ברוח זו אני לא מבקש הרבה - רק שתהיה שנה בלי בשורות איוב, אמן.
