נבחרת הכדורסל שלנו עוברת לריגה, למשחק שמינית גמר היורובאסקט מול יוון. אם אתם רוצים להמריא ולעודד אותה, קחו בחשבון שגם המחירים בשמיים. עם זאת, לפחות בכרטיס הכניסה למשחק אפשר לחסוך עלויות: כלומר, במקום לשלם 700 שקל לכרטיס (בקטגוריה הטובה) ב"לאן", לרכוש ישירות דרך אתר פיב"א ב-150 יורו (כ-580 שקל). חסכון של עד 120, שיהיה במזל.
למה זה ככה? מאיגוד הכדורסל השיבו: "זה לא האיגוד גובה, אלא חברת 'לאן'. האיגוד לא רואה אגורה ממכירת הכרטיסים או החבילות ואין לנו שום אמירה בעניין. אנחנו רוצים שיבוא כמה שיותר קהל". תשובה מחממת לב ולא מספקת, אבל לפני שלב הסיכומים, נעבור למשרד הכרטיסים.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
שלום למנכ"ל "לאן", נעם פילוסוף. למה אצלכם יותר יקר מפיב"א?
"המחיר באתר פיב"א הוא למי שלא צריך לקנות את כל הכמות שמצפים מאיתנו שנקנה מראש. לנו כרטיס כזה עולה בסדר גודל של 610-615 שקל. אנחנו צריכים להרוויח".
למה לכם זה עולה יותר?
"אני לא יכול לקנות מהאתר. אם אקנה מהאתר כאחד האדם, הישראלים לא יישבו כולם יחד. אנחנו צריכים להתחייב על כמות כרטיסים גדולה, על מנת לקבל הקצאה לאוהדי נבחרת ישראל. זה לא שאנחנו מתעשרים מהאירוע. זה יותר שירות לקהל הישראלי".
איזה שירות? עדיף לקנות ישירות.
"אתה רשאי. יחד עם זאת, זה לא יהיה ביציע של אוהדי ישראל".
למה לא? הרוכש בוחר מקום. גם מקובל שמשרד כרטיסים לוקח עשרה אחוזי עמלה. אצלכם זה 20.
"זה לא 20 אחוז. אם היינו מרוויחים את כל הכסף, זה היה 15. אבל אנחנו לא מרוויחים את כל הכסף. כי אנחנו גם משלמים יותר. דמי המרה וכאלה".
האיגוד לא מעורב בקביעת המחיר?
"לא, מה פתאום? אני קונה את הכרטיסים על מנת שכולם יוכלו לשבת יחד".
האיגוד הוא בעל הזיכיון.
"הוא בעל הזיכיון. והוא רצה לקנות 300 כרטיסים ב-150 יורו. זה גם זמן קצר. אני מבין מה שאתה אומר, אבל אין לנו דרך אחרת להתנהל באירוע הזה".
אולי כן. לספוג חלק מהעלויות ולא להשית אותן על האוהדים.
"אם לא נמכור חלק מהכרטיסים, אני גם אספוג חלק מהעלויות. במשחקים בפולין זה קרה לי".
ואם נסכם: באיגוד מקטינים ראש, למשרד הכרטיסים זה עולה יותר, והאוהדים כרגיל בתפקיד הפרה החולבת. תוסיפו את החבילה ש"איסתא" הציעה, והספיקה לבטל בשל חוסר היענות, לבירת לטביה ב-1,190 דולר לשלושה ימים (מעניין אם גם להם זה עלה יותר), ותבינו שכל הגורמים בעצם עזרו לנו להבין, מדוע הנבחרת כל כך יקרה לכולנו.
זוארץ ובן נשר, גרסת הכדורמים
בשבוע שעבר נכתב כאן על זימון שוער לנבחרת הצעירה בכדורגל, שהוא במקרה בנה של חברת הנהלת ההתאחדות, קרן בן נשר, המקורבת ליו"ר ההתאחדות, שינו זוארץ, שהפך לפטרונו של המאמן, גיא לוזון. ענף הכדורמים פחות מעניין את הציבור, אבל בלי קשר לבריכה, גם שם יודעים לכופף כללים ולקדם מקורבים - מהמקפצה.
נבחרת ישראל לנשים עד גיל 20 השתתפה בחודש שעבר באליפות העולם בסלבדור, ברזיל. כשבוע וחצי לפני כן היא המריאה למחנה ברסיפה. מבחינת תוצאות, המסע הסתיים בטביעה (אף על פי שבמשחקי ההכנה המאמנת שונית סטרוגו ניסתה לבלבל את היריבות שנפגוש, והחליפה את מספרי הכובעים של השחקניות). למה? כובע! הישראליות הפסידו בכל ששת משחקיהן, ודורגו במקום ה-12 המאכזב. בלי שום קשר, במסע הזה הייתה המצאה שניתן לכנותה: האמא של השערוריות.
בטורנירי כדורמים נהוג לזמן לסגל שתי שוערות. כך זה גם בנבחרת הנערות עד גיל 18, שרשמה השבוע הישג נהדר באליפות אירופה במלטה והעפילה לרבע הגמר. למסע של הנבחרת עד גיל 20 בברזיל הוחלט לצרף באופן חריג לשתי השוערות הבכירות - רוני קקוזין ואסתר קרפטי (יהודייה מהונגריה שמוזמנת במיוחד למשחקים) - שוערת שלישית.
מדובר במיקה ונדל, שהיא שוערת שנייה בקבוצה המובילה בארץ, הפועל יקנעם. באליפות עצמה היא שותפה לדקות ספורות רק במשחק אחד - הפסד 19:10 לסין - על חשבון קרפטי. לא בדיוק תרומה שעבורה היה כדאי לוותר על עוד שחקנית במשלחת.
אה כן, ויש עוד פרט חשוב: המאמנת של ונדל ביקנעם היא גם המאמנת הלאומית סטרוגו, והאמא שלה זו מנהלת הנבחרת דפנה ונדל.
חוץ מזה, על אף שהענף משווע לתקציבים, בין המצטרפות למסע בברזיל היו גם יו"ר האיגוד רונה עמיצור והמנכ"לית דנה טרטצקי. אולי כדי להדגיש לשוערת השלישית שאמא יש רק אחת.
תגובת איגוד הכדורמים: "צירוף מיקה ונדל זו החלטה מקצועית של צוות האימון. יושבת הראש והמנכ"לית חדשות יחסית בתפקיד, ואפשר לעשות חיבורים ברמה הבינלאומית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
