בשנים הראשונות של העשור קיבלנו מאבק דו ראשי על תואר האליפות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. גם אחרי סיום עונת 2023/24, שבה הצהובים החזירו אליהם את התואר אחרי שלוש עונות והירוקים זינבו בהם עד לסיבוב השני בפלייאוף, היה נדמה שהמאבק הזה ימשיך.
בתחילת העונה הקודמת מכבי חיפה החזירה את ברק בכר, מכבי תל אביב המשיכה להיות מכבי תל אביב. הקושי בהבאת שחקנים מקומיים שיעשו את ההבדל עלה בצורה משמעותית והתלות של הקבוצות בשחקנים מקומיים שגדלים במחלקות הנוער שלהן, העמיק את התחושה ששתי הקבוצות העשירות ביותר עם מחלקות שמייצרות הכי הרבה שחקנים, יגדילו עוד יותר את הפער מהדולקות אחריהן. אבל הכדורגל הוא ענף מורכב עם אלמנט הפתעה גבוה, ובעונה שעברה קיבלנו טוויסט משמעותי בעלילה.
הפועל באר שבע של אלונה ברקת ביצעה שני מהלכים מבריקים שהחזירו אותה למרכז הבמה. הראשון: הימור על מאמן צעיר ומוכשר שזכה בגביע המדינה עם קבוצה קטנה (דז׳ה וו ברור למהלך דומה שביצעה ברקת לפני כעשור עם מאמן צעיר אחר שלקח גביע). השני: פגיעה מדויקת בשני זרים בעמדות מפתח ששדרגו את הקבוצה בצורה דרמטית.
מכבי תל אביב פותחת את האימונים לעונת 2025/26
התוצאה? לא רק שבאר שבע חזרה למאבקי האליפות, היא עקפה בגדול את מכבי חיפה, שעשתה כל טעות אפשרית בניהול המקצועי שלה בשנתיים האחרונות. אם לא יהיה שינוי דרמטי בסגל השחקנים של הירוקים, נראה שגם בעונה הבא נקבל מאבק אליפות דו ראשי בין האדומים מהנגב לצהובים מתל אביב.
חלון ההעברות עד כה (עם דגש על עד כה, כי יש עוד קיץ ארוך לפנינו) מחזק את התחושה שמה שהיה בעונה שעברה הוא שיהיה. באר שבע עברה קיץ טוב. היא שמרה על הלדר לופס, קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה, התחזקה בישראלי הטוב ביותר בשוק (חמודי כנעאן) ויש לה מקום לזרים שיחזקו את עמדות הבלם, החלוץ (איגור זלאטנוביץ' הוא סימן שאלה) והכנף.
האלופה מנגד איבדה שלושה נכסים משמעותיים ועלולה לאבד שניים נוספים בהמשך הקיץ. הראשון והחשוב ביותר הוא גבי קניקובסקי, בינתיים עוד שחקן חופשי, שאין קשר ישראלי ברמתו בשוק. מכבי תל אביב תקווה שעידו שחר יעשה קפיצת מדרגה משמעותית, או שתחליט להביא זר בעמדה הכל כך חשובה הזאת.
שני שחקנים ישראלים נוספים שעזבו הם סתיו למקין שסיים את העונה נהדר וכמובן ערן זהבי, הסמל הכי גדול של המועדון בעידן גולדהאר ואחת הסיבות לפיניש האדיר של העונה שעברה, פיניש שהביא צלחת. שני שחקנים חשובים שנמצאים בסימן שאלה הם דור תורג'מן ורוי רביבו, שבמידה וימכרו, יכניסו קיץ שלישי ברצף סכומי כסף אדירים לקופה של הצהובים, סכומים שההנהלה תוכל להשתמש בהם כדי להגדיל את האפשרויות שלה בהבאת זרים בתפקידם.
מצד שני, מכבי לא טמנה ידה בצלחת ועבדה יחסית מהר לקייצים קודמים, אבל מלבד שחקן אחד, השחקנים שהגיעו לא אמורים להיות שחקנים מובילים ואף אחד מהם לא קרוב לחשיבות של קניקובסקי בשיטה של ז'רקו לאזטיץ'. בדומה למכבי חיפה והפועל באר שבע, מכבי תל אביב הלכה על חלוץ זר מוכר ומוכח - יון ניקולאסקו, שהצליח מאוד בבית"ר ירושלים ורשם שתי עונות סולידיות בהירנביין ההולנדית.
בתקופה שמאוד קשה להביא זרים חדשים לישראל, ההעדפה הייתה לשחקן שאתה יודע מה תקבל ממנו ומכיר היטב את היתרונות והחסרונות של המדינה שלנו. ניקולאסקו דומה בתכונות לתורג'מן ויכול להיכנס היטב לנעליו, והוא בהחלט שווה כמות שערים דו ספרתית. במידה ומכבי תל אביב תפגע בזרים בעמדות הקישור המרכזי והכנף ולאזטיץ' ימשיך לשדרג את השחקנים המקומיים כמו שעשה עם דוידה, רביבו ולמקין, היא יכולה להיות אפילו חזקה יותר מהעונה שעברה.
המשחק הערב (ראשון, 19:30) בהחלט יכול לתת לנו מיני-אינדיקציה למאבק האליפות שאנחנו הולכים לקבל העונה. כמובן שישנם עוד המון משתנים שיכולים להשפיע על התמונה עד חודש ספטמבר. יש יותר אופציות לשינויים אחרי העלאת כמות הזרים וצריך לקחת בחשבון השתתפות אפשרית בשלב בתים באירופה - הצהובים צריכים לעבור קבוצה אחת כדי להבטיח שלב בתים כלשהו, בעוד האדומים צריכים לעבור שלוש קבוצות לפחות. בכל אופן, לפחות כרגע, מסתמן שהמשחק מחר הוא הראשון בסדרה של משחקי ראש בראש באין האלופה לסגניתה.
מבחינת האלופה ולאזטיץ' - הם ירצו להמשיך את הדומיננטיות מהעונה שעברה במפגשים הישירים בין הקבוצות, דומיננטיות שבסופו של יום הביאה את הצלחת. מבחינת באר שבע וקוז'וך - הם ירצו להראות קודם כל לעצמם שהם יכולים לנצח את מכבי תל אביב בסגנון שלהם, גם אם המשחק החשוב באמת ייערך ביום חמישי בהונגריה מול לבסקי סופיה.
אז נכון, אנחנו עוד לא באמצע יולי, אבל כבר יש לנו משחק על תואר ובעיקר משחק שייתן לנו כדורגל טוב, בין שני מאמנים מצוינים שמאתגרים אחד את השני ושתי הקבוצות הטובות ביותר בכדורגל הישראלי נכון לעכשיו.
