חשבנו שזה ייקח זמן, שהזיכרון של רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ואפילו של נובאק ג׳וקוביץ שעוד רץ על המגרש בשישי בלילה בצורה מרגשת, יישאר איתנו עוד הרבה שנים. כמו שאנחנו זוכרים את ג'ון מקנרו וסטפן אדברג, את פיט סמפראס ואיוון לנדל, אבל לא, מישהו בא ועשה לנו סטופ, כיבוי, אישור. אין וואקום, איך חשבנו שיהיה?
יאניק סינר וקרלוס אלקרס. איטלקי נגד ספרדי, כמעט שש שעות על המגרש. ראינו אולי את ההווה של הטניס העולמי אבל הוא הרגיש כמו העתיד שלו, כי ראינו דברים שלא ראינו אף פעם על מגרש החימר.
בדיוק כשחשבנו שניכנס לתקופה משעממת בטניס הגברי צמחו להם השניים האלה, אולי בלי הרבה מתחרים אבל כרגע זה לא משנה. תנו לנו את השניים האלה בעשור הקרוב ונגיד תודה.
לטניס הגברים כבר לא יקרה מה שקרה לטניס הנשים, הוא ייצר משחק אחד לפנתיאון (המשחק הארוך אי פעם ברולאן גארוס) ואנחנו רק בתחילת הדרך.
נתראה בווימבלדון, אם נצליח להירגע עד אז, ממה שראינו.
