14.4 אחוזים מהמשתתפים בסקר של מגזין הספורט "האתלטיק", שנערך בקרב שחקני הליגה, בחרו בטייריס האליברטון מאינדיאנה פייסרס כשחקן הכי אוברייטד ב-NBA.
שחקן עם שתי הופעות באולסטאר, שני מקומות בחמישייה השלישית של מצטייני העונה, מקום בחמישיית הרוקיז של השנה, מלך האסיסטים של הליגה בעונה שעברה, ובעל מדליית זהב מאולימפיאדת פריז – בטורניר בו ייצג את אחת הנבחרות החזקות והעמוקות ששלחה ארה"ב מאז ימי ה"דרים טים". אז איך זה שהוא "אוברייטד"? איך ייתכן שכל שחקן שביעי בליגה סבור כך?
טייריס בוודאי לא הבין.
ואם תרצו – זה בדיוק מה שהפייסרס היו זקוקים לו במירוץ הפלייאוף הזה: כוכב־על עם דרייב אישי להוכיח משהו לליגה כולה. הסטטיסטיקה מלמדת שסביר להניח שגם בקליבלנד וגם בניו יורק משחקים שחקנים שהצביעו עבורו בסקר הזה לתואר המפוקפק. ומאחר שאין דרך לדעת מי הצביע – מבחינת האליברטון כולם חשודים באותה מידה. גם בקליבלנד, גם בניקס, ובעצם – בליגה כולה.
כך, מפלייאוף שאליו נכנס כשיש לו לא מעט מה להוכיח – אחרי עונה סדירה בינונית במושגים שלו – הפך האליברטון לשחקן שיש לו לא רק מה להוכיח, אלא גם לא מעט פיות לסתום. באופן חד־משמעי.
הרכז, עם הג’אמפ-שוט המשונה, הכדרור המתעתע וסגנון המשחק החריג – שאיש לא יודע להגדיר בדיוק במה עיקר כוחו (הוא פשוט שחקן מחונן) – החליט להראות לקליבלנד החזקה ולניקס, שהיו בהתקף היבריס אחרי הניצחון על הסלטיקס, מה הוא באמת שווה.
שימו לב לממוצעים שלו בפלייאוף לעומת העונה הסדירה:
נקודות: 20.8 לעומת 18.6.
ריבאונדים: 5.2 לעומת 3.5.
אסיסטים: 9.2 – זהה בשני המקרים.
בהתאמה, השתפרו גם האחוזים שלו בקליעה לשלוש, מהעונשין, בחטיפות ובחסימות. אבל יותר מזה – הוא שם בשביל הפייסרס בקלאץ', באופן עקבי. גם במשחק הראשון מול הניקס, כשקלע את הזריקה המטורפת שהעבירה את הקבוצות להארכה; וגם מול מילווקי, שם קלע סל ניצחון משוגע – מהסוג שרק הוא יודע לקלוע, וכבר קלע.
11 סלי ניצחון יש להאליברטון בקריירה שלו – לא רע בכלל לקריירה בת חמש שנים בלבד.
גם סקרמנטו מודה לו
הקינגס מסקרמנטו בחרו בו במקום ה־11 בדראפט 2020.
הדראפט שבו נבחר אנתוני אדוארדס ראשון, ושממנו יצאו גם למאלו בול (בחירה 3 – שארלוט), דני אבדיה (9 – וושינגטון), טייריס מקסי (21 – פילדלפיה), וזהו בערך. אם הדראפט היה נערך היום – ג’יימס ווייסמן לא היה נבחר שני, אם בכלל.
האליברטון, לעומת זאת, ככל הנראה היה נבחר במקומות הראשונים.
בואו נביט ברשימת השחקנים שנבחרו לפניו: פטריק וויליאמס (4), אייזק אוקורו (5), אונייקה אוקונגו (6), קיליאן הייז (7), אובי טופין (8 – כיום חברו של האליברטון באינדיאנה), אבדיה (9), ג’יילן סמית' (10).
לדעתי, לפחות שמונה קבוצות היו בוחרות היום בהאליברטון במקום השחקנים שנבחרו לפניו – והוא היה מקפיץ אותן קומה. ואין איש כדורסל שיטען אחרת.
גם את סקרמנטו הוא הקפיץ קומה. אבל בגלל הנוכחות של דיארון פוקס, שמשחק על אותה עמדה, החליטה ההנהלה להחליף בין השניים – בעסקה ששלחה את האליברטון לאינדיאנה ואת דומנטאס סאבוניס לקינגס. זה היה אחד הטריידים הטובים של השנים האחרונות – כזה ששתי הקבוצות מרוצות ממנו עד היום.
ואכן, יחד עם פסקל סיאקאם, אנדרו נמבהרד, מיילס טרנר והאליברטון, בנה ריק קרלייל את אחת הקבוצות המאוזנות, המגוונות, החכמות והמאומנות ביותר בליגה. קבוצה, שלמרות ההפסד במשחק מספר 3 לניקס, היא הפייבוריטית הברורה לייצג את המזרח בגמר ה-NBA.
שם, אם אכן תגיע – והיא תגיע – היא תהיה יריבה ראויה, ואף יותר מזה, למינסוטה או אוקלהומה. ואם זה יקרה – זה יהיה על כתפיו של האליברטון. השחקן הכי "אוברייטד" בליגה, אולי – אבל גם זה שלקח קבוצה לגמר ה-NBA, לראשונה מאז עידן רג’י מילר, ולגמר מזרח שני ברציפות.
אין לי מושג אם טייריס האליברטון ייצא מהפלייאוף הזה עם טבעת – אבל קרוב לוודאי שבדומה לדראפט, אילו הסקר היה נערך היום, האליברטון לא היה נבחר בו לתואר הזה. ואם בשנה הבאה הוא שוב יזכה בטייטל המעליב – אז הוא כנראה ייאלץ לזכות באליפות ולהתמודד על תואר ה־MVP כדי שכל חבריו לליגה יבינו איזה פלא כדורסל הוא.
איזה כישרון חד־פעמי. וגם – איזה ווינר. הוא ימשיך להשתפר ולנצח, זה ברור, עד שיקבל את הכבוד שמגיע לו. ומגיע לו.
