היום מוקדם בבוקר (חמישי), לוס אנג'לס לייקרס סיימה עוד עונת NBA מוקדם מהצפוי. מינסוטה בעטה לה בישבן במשחק 5 של הסיבוב הראשון בפלייאוף המערב והשלימה ניצחון 1:4 בסדרה. האכזבה בעיר המלאכים היתה גדולה, אצבעות מאשימות הפנו לכל עבר, וגם הכוכב הבלתי מעורער של הלייקרס, לא יצא נקי.
מדובר כמובן בלברון ג'יימס. הוא שוב עשה דברים מדהימים לגילו (40), שוב שבר שיאים שאפשר להשיג רק בגלל עמידות בלתי נתפסת של 23 שנים בליגה הטובה בעולם ושוב התרסק ברמה הקבוצתית, שנועדה מבחינתו לשרת קודם כל אותו.
מבט על שבע העונות האחרונות של המכונה "קינג ג'יימס" ב-NBA, שהן שבע השנים שלו בלוס אנג'לס לייקרס, הבליטו אמנם את נחישותו הבלתי מתפשרת, אבל גם את העובדה שחלומו האובססיבי מתפרק לו מול העיניים, בזמן שהוא ממשיך לחלום שעוד רגע הוא מגשים אותו - הפיכה ל-GOAT, לטוב בכל הזמנים.
המרדף העיקרי שלו הוא כמובן נגד מי שהרוב המוחלט רואה כשחקן הכדורסל הטוב בהיסטוריה, מייקל ג'ורדן, למרות שבקלאס ובהישגיות, לברון מביט מלמטה על שחקנים נוספים, כולל השחקן הגדול בהיסטוריה של קבוצתו הנוכחית, קובי בראיינט המנוח.
שימו לב לנתונים הפשוטים, שמבדילים בינו לבין אלה שהוא בטוח שעוד רגע הוא עוקף בסיבוב. ברמה הקבוצתית, מדובר בשבע שנים איומות. נכון, הן כוללות אליפות אחת, שכזכור הושגה בתנאי המעבדה של עונת הקורונה, אבל מה לגבי כל השאר.
נלך בשביל הכרונולוגי: עונת הבכורה של 2019 נגמרה בלי העפלה למשחקי הפלייאוף, וזאת שאחריה היא עונת אליפות הקורונה. מיד לאחר מכן, 2021, הלייקרס ולברון הולכים הביתה אחרי הסיבוב הראשון של הפלייאוף, אליו אפילו לא העפילו (בפעם השנייה) ב-2022. ב-2023 התעלות חלקית עד לגמר המערב, שם דנבר נאגטס ניגבה אותו עם סוויפ, ובשתי העונות האחרונות הוא הלך הביתה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
לסיכום שבע השנים: אליפות אחת עם כוכבית, גמר מערב אחד שנגמר בהדחה עם מטאטא, שתי עונות בלי פלייאוף ושלוש עונות נוספות עם הדחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף. איך זה מסתדר לו עם המושג GOAT, רק לברון ג'יימס והאגו שלו יודעים.
כמו לברון, גם בראיינט השיג אליפות אחת בלבד בשבע השנים האחרונות שלו בליגה, אבל בסך הכל יש לו חמש אליפויות עם הלייקרס, ויתרון נוסף על "קינג ג'יימס", הוא ידע מתי לפרוש. והוא גם לא העיקר או האובססיה של לברון, כמו ג'ורדן.
אז בואו נבחן את שבע השנים האחרונות של "אייר ג'ורדן", כמובן בלי להחשיב את תקופת השעשועים שלו אחרי הפרישה בוושינגטון וויזארדס, שהיתה חסרת שאיפות ממילא. כמו לברון, מדובר בשבע שנים בקבוצה אחת (זאת שלמעשה שיחק בה כל הקריירה שלו), שיקגו בולס.
שנת 1991 - זכייה באליפות על חשבון הלייקרס של מג'יק ג'ונסון. שנת 1992 - אליפות שנייה ברציפות. 1993 - תריפיט ופרישה ראשונה לעולם הבייסבול, בו לא הטביע את חותמו בלשון המעטה. ממשיכים: 1995 - הדחה בחצי גמר פלייאוף המזרח, בעונת החזרה מהפרישה ובה שיחק רק מהאמצע. 1996 - אליפות רביעית, 1997 - אליפות חמישית ו-1998 - אליפות מספר 6.
לסיכום, שבע העונות האחרונות של ג'ורדן כללו שש אליפויות, כשהוא שחקן העל הבלתי מעורער של הליגה הטובה בעולם, והדחה אחת מוקדמת למדי בפלייאוף המזרח, כשהוא חוזר חלוד מעונה וחצי של פרישה. לאחר מכן תלה את הנעליים, כי האובבסיה היחידה שלו היתה לניצחון והוא הבין שהגיע הזמן לומר שלום.
הנתונים האלה מלמדים דבר ברור מאוד. לברון ג'יימס הוא אחד השחקנים הגדולים שהכדורסל ראה אי פעם. יש לו יכולות וכוח רצון שמעטים מסוגלים להתקרב אליו אם בכלל, אבל אחרי שהיום בבוקר הוא קיבל עוד בעיטה מוקדמת בישבן, אולי הוא סוף סוף יבין, שהוא כבר לא יהיה הגדול מכולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו