גם הפועל תל אביב נפלה בפח: ג'ייקובן בראון עשה קרקס מהכדורסל הישראלי

בתום סאגה שלא הוסיפה כבוד לאף אחד מהגורמים, בראש ובראשונה לכדורסל הישראלי,ג'ייקובן בראוןלא עבר להפועל תל אביב ונשאר שחקן הפועל עפולה, זאת לאחר שחלון ההעברות בליגת העל נסגר (מי היה מאמין) ללא סיכום בין הצדדים.

עכשיו שהסאגה הזו מאחורינו, בואו רגע נעשה פה סדר בעובדות. ג'ייקובן בראון התחנן בתחילת העונה להפועל תל אביב שתחזיר אותו. אבל הפועל? היא בכלל הייתה עסוקה בפטריק בברלי.

במהלך העונה סוכנו של השחקן ניסה לדחוף אותו לכל פינה- מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, מי שלא תהיה. זה לא ממש זרם. ואז פציעה של ים מדר, דיבורים על "אובדן זהות", והופ - ג'ייקובן בראון בדרך חזרה להפועל תל אביב.

זו לא הייתה אמורה להיות רק החתמה מקצועית, אלא גם שיווקית. בואו נחזיר את "הבן האובד" הביתה, לסיים לו את הקריירה עם אליפות באדום. רגע שיא, שיא הרגש.

רק שכמו תמיד אצלנו, שום דבר לא נגמר חלק: לפי מקורות יווניים, הפועל ת"א פנתה ישירות לבראון - לא בדיוק הדרך הכי אלגנטית; עפולה, שבתכלס הצילה לו את הקריירה, פתאום קלטה שהיא מחזיקה סחורה חמה, והקפיצה את המחיר.

ובין פיצויים, נעלבים ומשחקי אגו - ג'ייקובן בראון נשאר בסופו של דבר בהפועל עפולה. בטח לא בגלל מחויבות לקבוצה שהייתה מוכנה להמר עליו ונמצאת כרגע במאבקי הישרדות.

ג'ייקובן בראון הוא שחקן ענק. גם בגיל 35, גם אחרי מסלול של חצי מיליון פציעות, הוא מהשחקנים הטובים בליגה שלנו. אבל מי שמכיר את הקריירה של בראון יודע: זה שחקן שיודע להיעלם מאימונים כשצריך, לשלוף פתאום פציעה כשמשהו לא יושב לו טוב, לנהל שיחות עם קבוצות אחרות עוד לפני שגמר חוזה, ובכללי לעשות בלגן (רועש או שקט) כשלא באים לקראתו.

ג'ייקובן לא המציא את המשחק הזה - הוא פשוט משחק אותו יותר טוב מהרבה אחרים. הוא יודע שבכדורסל הישראלי, כל זר עם יד רכה הופך לסוג של קדוש, ואף אחד לא באמת בודק מה קורה מאחורי החיוך, המסירה או ההצהרות על "בית" ו"לב".

ולמרות הכל - הבעיה פה היא לא בג'ייקובן בראון. הוא עושה מה שמי שיש לו שכל עושה: לוקח הזדמנויות, מנווט בין סיטואציות, לא עוצר להתרגש מכל סמל על החולצה. Don’t hate the player, hate the game.

הבעיה האמיתית היא במערכת שהייתה אמורה להציב גבולות, ולא רק ללטף. במערכת שמדברת על ערכים ונאמנות - ואז זורקת הכל ברגע שהיא יכולה. אתמול זו הייתה מכבי, היום זו הפועל ומחר זו תהיה קבוצה אחרת.

למעשה, זה אף פעם לא היה עניין של ערכים, אלא של אמצעים. וברגע שיש לך אמצעים, אתה זורק את הערכים לפח. ג'ייקובן בראון, כמו רבים לפניו וכנראה גם אחריו, יסיים את הקריירה עם השאלה - "למה לעזאזל עפולה ולא ריאל מדריד". התשובה היא ברורה - כי אצלנו מותר לך לעשות הכל אם אתה שחקן כדורסל טוב, או אם יש לך כסף.

במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים - כולנו הפסדנו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות