את העונה הנוכחית של מכבי תל אביב בכדורסל – שבה גם אליפות המדינה אינה מובטחת בשום צורה – אפשר לסכם בשתי מילים: אפרוריות קיצונית. רוב המשחקים אופיינו בהיעדר מנהיגות על המגרש, חוסר בקבלת החלטות ושיטת משחק מסורבלת.
לשמחת ההנהלה, הפחד מעונת בלהות מלאה לא עומד על הפרק לאור הזכייה בגביע, אך לקראת העונה הבאה, אי אפשר להתנחם בכך. מירוץ החימוש שהחלה הפועל תל אביב, והיעדר הפחד של הפועל ירושלים לבצע מהלכים תוך כדי תנועה, השאירו את מכבי מאחור – בעוד היא התחזקה בזרים יחסית אלמוניים.
השיטה שננקטה – פלסטרים במקום שינויי עומק – אינה רק מנוגדת ל-DNA של המועדון, אלא אף עלולה למצב אותו כקבוצה הישראלית המשנית ביורוליג, בעונה שבה לא תהיה הנציגה היחידה במפעל. כבר השנה היא התקשתה מול יריבות, ומשחקי הבית בבלגרד צפויים להמשיך ולהשפיע לרעה. המשך באותה גישה, כאשר שחקני חיזוק כמו אלכס טיוס – שרחוק משיאו – נמצאים על הכוונת, מהווה סימן רע לבאות.
על פי הדיווחים, המגעים להארכת חוזהו של ג'יילן הורד מתקדמים באיטיות, ובכל מקרה לא ברור אם הוא עונה על הצרכים של הקבוצה. במקביל, עמנואל שארפ – בנו של דרק שארפ – ימשיך לעונה נוספת באוניברסיטת יוסטון, לאחר ריצה נפלאה בטורניר המכללות. הסיבה להודעה בנושא נובעת מרמת עניין נמוכה בו ב-NBA, מה שעשוי להוביל אותו לאירופה בעתיד הקרוב.
לאור היכולות שהציג ברגעי ההכרעה וכמובן החיבור לישראל, לא בלתי סביר לנסות לשכנע אותו לוותר על השנה הרביעית בקולג'ים – שבכל מקרה אינה מהווה מקפצה משמעותית עבורו – ולייצר עבורו חשיפה אירופית איכותית כבר בתחילת הקריירה המקצוענית. לצידו ניתן לטרגט מספר גבוהים מה-NBA שמסיימים חוזה העונה – לא בולטים במיוחד ולא בהכרח ידרשו שכר גבוה: תומאס בראיינט (אינדיאנה), לוקה גארזה (מינסוטה) או אלכס לן (ל.א לייקרס). גארזה, שיכול לשחק בעמדות 4–5, בהחלט יכול להוות בסיס לבניית מערכת שתתאים לאירופה ולישראל.
קטש לא האשם
אחת התקלות הגדולות שנרשמו במכבי בשנים האחרונות נבעה מבניית סגל כהנחתה מלמעלה – ללא שיתוף המאמן בתהליך. באופן כללי, ניתן לבחון את התפקוד של עודד קטש ואת יכולתו לבצע שינויים מהירים במהלך משחק, אך קשה להאשים אותו בכל הכישלונות, לאחר שנאלץ להתאים את שיטת המשחק לקצב שהוכתב על ידי ההנהלה. החלפתו לא תפתור את הבעיה הזו.
הדומיננטיות של מכבי תל אביב בליגה הישראלית מעורערת יותר מאי פעם. ביורוליג היא כבר אינה מהווה איום ממשי, וכרגע היא מהווה פונקציה קבועה במפעל הודות לקשרים הפוליטיים שרקם המועדון לאורך השנים. אך זה לא פוטר אותה מהשאיפה להגיע לפחות לפיינל פור – מבלי להזכיר את ההשלכות הכלכליות של אי העפלה למעמד.
הגעגועים לשנות הזוהר של פארקר–שאראס–באסטון צריכים להתחלף – ומהר – בתחושת דחיפות ובבניית תשתית לשנים הבאות, באירופה וכן, גם בישראל. המפה השתנתה – והחשיבה של מכבי חייבת להשתנות בהתאם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו