יש הרבה מילים במילון שיכולות לתאר שחקן שמומחה בקליעת שלשות. חלקן מגיעות מהעולם הצבאי, כמו "קלע", וכולן כאלה שממחישות מישהו שפוגע במטרה ממרחק רב. אחת מאותן מילים היא "Sharpshooter" - שנכנסה יותר ללקסיקון הכדורסל האמריקני כשמתארים את סטף קרי, קליי תומפסון ודומיהם.
באופן אירוני, למדינת ישראל יש שני "שארפשוטרס" ששם המשפחה שלהם הוא שארפ - דריק ועמנואל. הראשון, האב, הוא אגדת מכבי תל אביב, שייזכר בתודעה לעד בתור זה שקלע את השלשה הבלתי אפשרית ההיא נגד ז'לגיריס קובנה ב־2004. השני, בנו, יעשה היסטוריה ויהפוך לישראלי הראשון שמשחק בגמר טורניר המכללות, שיתקיים הלילה (בין שני לשלישי, 3:50).
זו השנה השלישית של עמנואל שארפ ביוסטון קוגרס, שלה אין היסטוריה מאוד מרשימה. הוא הצטרף למכללה הצנועה כי ידע שתחת המאמן קלווין סמפסון הוא יוכל להתפתח לשחקן שלם יותר, לעבוד על המשחק שלו ועל הדרך להתחרות ברמות הגבוהות ביותר של כדורסל המכללות, וכך היה. לאורך שלוש שנותיו במכללות, הקוגרס היו מדורגים ראשון במחוז המידווסט, אבל בשנתיים הראשונות הודחו בשלב מוקדם מהצפוי.
מתעלה במאני טיים
אז איך השנה הם הצליחו להגיע לגמר? התשובה היא שארפ. הוא אף פעם לא נחשב לשחקן יעיל במיוחד, אבל השנה הוא הצליח להשתפר משמעותית. הוא קלע אותו מספר נקודות בממוצע (12.8), אבל שיפר ב־6% את האחוזים מחוץ לקשת. מבחינת סדר חשיבות או מעמד, הוא עדיין שלישי בקבוצה מתחת לגארדים מילוס אוזאן ואל ג'יי קרייר, אבל אם הקבוצה מתחילה להיתקע בהתקפה, היא יודעת שיש לה שחקן מהבודדים בליגה שיכול להתחמם ברגע.
אחרי שבעונה שעברה קלע שיא קריירה של 30 נקודות בסיבוב השני, השנה נראה שהוא פשוט נבנה למאני טיים, כמעט כמו אביו. בטורניר הביג 12 הוא קלע 19, 26 ו־17 נק' עם 13 מ־23 לשלוש בדרך לפרס השחקן המצטיין, כשהוא גם מצליח לתסכל הגנתית את השחקן המוביל אצל היריבות. לאחר מכן, בטורניר המכללות, הוא התעורר במחציות השניות בדרך לקבל את תואר השחקן המצטיין של המחוז.
ואלו המספרים: בשמינית הגמר, נגד פרדו, הוא קלע 7 נק' בתוך 2:20 דקות, ששברו שוויון 31 בדרך ליתרון 32:40, שלא נשמט עד לסיום; ברבע הגמר, נגד טנסי, הוא קלע 9 נק' ב־2:20 דקות גם כן, שהגדילו יתרון 10 ל־18; ובפיינל פור, נגד דיוק המוכשרת, הוא קלע 9 רצופות ב־1:32 דקות, שצמצמו את הפיגור של יוסטון מ־64:55 ל־67:64. בלעדיו, יכול להיות שהם שוב מודחים בשלב מוקדם מהצפוי.
"שארפ הוא מרכיב חשוב מאוד בשאיפות האליפות של יוסטון", אמר ג'וזף דוארטה, כתב "יוסטון כרוניקל", שסיפר כי הגארד התמודד עם פציעה לא פשוטה בקרסול לאורך העונה שגרמה לו קצת לדרוך במקום, "היכולת שלו לעלות לקליעה במהירות הופכת אותו לקשה כל כך לשמירה". את הדברים האלו, או המאפיינים האלו, היה אפשר לראות שהוא ירש מאביו.
דריק, אגב, כבר טוען במשך שנים רבות שעמנואל יותר טוב ממנו. הוא גם ישב ביציע בסן אנטוניו, לבוש באדום, והזיל דמעות לאחר הקאמבק הגדול נגד דיוק והעלייה לגמר. כמוהו, גם על עמנואל אומרים שהוא נמוך מדי בשביל שחקן בעמדה שלו, שבעיקר זורק מחוץ לקשת ביעילות לא מרשימה.
ועוד כמו שארפ האב, גם לעמנואל יש יכולת להופיע בקלאץ'. הלילה, במשחק הגמר מול פלורידה, נגלה אם גם זכייה בתארים היא משהו שעובר מדור לדור. עמנואל חולם כבר שלוש שנים על התואר הזה וסימן אותו. לפי שם המשפחה, הסיכויים שייקח אותו רק גדלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו