באה בזמן. מכבי ת"א ניצחה הערב (שני) 1:3 את בית"ר ירושלים, וצימקה שוב את הפער מהפועל ב"ש לשתי נקודות בלבד.
פעם זה היה מאבק אליפות. מסתבר שמשה דדש היה הבעלים הכי נורמלי שם – בלי לפשוט עור ורגל. בית"ר כבר לא בעסק הזה של תארים יותר מעשור, היא בהישרדות על מלא. אם לא שש הנקודות בדרבי, היא כבר אורזת ירידה.
מכבי ת"א מאחרת שתי עונות ברציפות לפתוח עונה כמו שצריך, ואז היא מוצאת את עצמה רודפת אחרי מכבי חיפה. מאז שמלאדן קרסטאיץ' פה מכבי יותר התקפית, רעבה ונוגסת באדיקות בפיגור שלה, אבל לדעתי זה טיפה מאוחר.
יוסי אבוקסיס הגיע קטן, במטרה לצאת גדול. הוא הציב שלושה בלמים מול סטיפה פריצה וג'ורג'ה יובאנוביץ' והתפלל לטוב. בחצי הראשון התעקשו במכבי לשחק דרך האמצע הצפוף, לא השתמשו באגפים.
רבע שעה בחצי השני לסרבי נמאס מהאנמיה, והוא הכניס את טל בן חיים ומתן חוזז, ועוד לפני שהבאנו את המשמעויות – פריצה נעץ בראש את העשירי שלו מול ההגנה הרכה של בית"ר, שיותר מכל קבוצה אחרת חוטפת גולים מקרנות. יובאנוביץ' נתן שני מזהיר באמת, וכשזה נראה כבר גמור, בית"ר חזרה קצת, ריצ'מונד בואצ'י הקטין - אבל הערב תם לו בניחוח יוגוסלבי, ו־25 נקודות מ־27 האחרונות.
מכבי ת"א עשתה מחווה יפה לתלבושת הרטרו הכחולה עם השרוך הלבן, בה שיחקה בשנותיה הראשונות ועד 1942, כשעברה לצהוב, תזכורת לתלאי ושואת היהודים באירופה. היא עשתה מחווה לשדר דני דבורין הנהדר, שאביו לוניה התחיל קריירה במכבי, ועבר לבית"ר ת"א.
לערב אחד הפך דבורין לכרוז המשחק, וזו הזדמנות מצויינת לדבר רגע על הכרוז הקבוע של המועדון, שי סידי. אז ככה, לא כל אחד יכול להיות רפי גינת. מדובר במקצוע. לגינת היה קול בס רועם, אבל הוא לא נדרש להרבה כדי להרעיד את ההיכל.
לצערי סידי לא שם. הוא מתאמץ לצרוח בחוסר חן, הוא היסטרי, הוא מתנהל כאילו הוא הסנטר. כיוון שהוא כבר ותיק במקצוע, כרוזים אחרים רואים בו מודל לחיקוי, ועכשיו הם צורחים באיצטדיונים שלהם. סעו לליברפול, למנצ'סטר, למילאנו, למינכן ותלמדו כיצד כורזים. הגיע הזמן שמכבי ת"א תרגיע גם את המשבצת הזאת.
