המפגשים בין שתי המכביות מחיפה ומת"א תמיד מעוררים הרבה מתח, ציפיות והתרגשות, הרבה פעמים הם גם עומדים בציפיות ובשנתיים האחרונות חלק מהמפגשים הללו אף התעלו עליהן.
מעבר לעליונות המוחלטת שמכבי ת"א הפגינה מול חיפה בשנים האחרונות, בכר ושחקניו זכרו היטב שגם בעונה שעברה, עונת האליפות של חיפה, הם לא הצליחו לשבור את המחסום הצהוב. מה שעוד הוסיף לקשיים של בכר, היא העובדה שעל הקווים עמד מאמן חדש, מלאדן קרסטאיץ', ששינה הרבה דברים בזמן הקצר שהוא פה, מה שהפך את היכולת של בכר להתכונן למשחק לקשה יותר.
מה שכן היה ברור זה שקרסטאיץ' יפתח עם שלושה בלמים, שהוא יתן את הקרדיט לשמיר בקישור ואלמוג בהתקפה, שהוא ינסה לפתוח הכי חזק ואגרסיבי שאפשר וזו בדיוק הסיבה שהוא פתח עם דן גלזר בקישור לצידו של שמיר במקום קניקובסקי.
חיפה פתחה עם ההרכב הרגיל שלה, רק שבהיעדרו של רודריגז, שבמשחקים האחרונים הצטיין כמגן, קיבל הזדמנות בהרכב ראיין סטריין, בתקווה שהיכולת ההתקפית שלו תיתן לאצילי, השחקן הטוב בליגה, עוד אפשרויות בכנף ימין.
מכבי ת"א פתחה בצורה חלומית עם שער לפני שמחוגי השעון סיימו סיבוב ושער שני נפלא של שמיר בדקה ה-14. אבל כמו שלמדנו במשחקים האחרונים בין הקבוצות בשנתיים האחרונות, 2:0 זה יתרון נזיל מאוד – 3 פעמים בשנתיים האחרונות שאחת הקבוצות חזרה מפיגור מוקדם של שני שערים, פעמיים זו היתה חיפה. אז אם קרסטאיץ' עשה לבכר שח בהכנה למשחק, בכר עשה לו מט בניהול המשחק.
שני המאמנים עשו חילוף כפול בפער של שלוש דקות. קרסטאיץ' הכניס את פריצה המתוסכל ממעמדו החדש ובן חיים במקום חוזז וגררו שהיו מצוינים, ובכר בלגן את המשחק כשהכניס את דוניו במקום מוחמד ומנחם במקום מאיר.
שני השערים הראשונים של מכבי ת"א הגיעו אחרי איבודים רכים מאוד של פריצה במרכז השדה, כשהוא יורד מעמדת החלוץ לקבל כדור חוץ (בשער השני הוא קיבל את הכדור מהרחקה של גלזר אחרי כדור חוץ) ובאיבוד שלו מוציא חצי קבוצה מהמשחק. דוניו, המחליף של בכר בישל את הראשון והבקיע את השני.
יותר מזה, בכר, הכניס את בן שהר מייד אחרי השער המצמק של שרי במקום סטריין, במסר ברור לשחקנים לאן כיוון המשחק. שהר אמנם לא היה מעורב בשערים, אבל הבלגן שנוצר במגרש, המומנטום והדחיפה האדירה שנתן הקהל, הפכו את המשחק וסיפקו לאוהדים ולשחקנים בירוק ערב שלא ישכחו בחיים.
הפערים העונה בין הקבוצות גדולים. מכבי ת"א לא התארגנה טוב לעונה, טעתה עם שחקני הרכש (גם בתזמון וגם באיכות), משכה יותר מידי זמן עם ואן לוון, לא הכינה אלטרנטיבה למאמן כשהסוף היה ברור זמן רב והשאלה היתה רק המועד. בסוף היא הביאה מאמן, שיכול להיות שהוא מאמן נהדר, אבל ברור שהוא ממש לא הבחירה הראשונה שלה - יש לו קשיים עם השפה ונראה לפחות מהחודש הראשון שלו, שהסגל ממש לא תואם את הדרך שלו, בעיקר השחקנים הזרים.
מהצד השני, ברק בכר ממשיך לנפץ כל מחסום אפשרי. חיפה התכוננה נהדר לעונה ובנתה סגל עמוק שיתגבר גם על פציעות של שחקני מפתח ועזיבה של אחרים. אבל בכר הוא היתרון היחסי שלה על כל קבוצה אחרת. השימוש שלו בצוות הרחב שסביבו, היכולת שלו לשפר שחקנים ברמה האינדיבידואלית, החשיבה המקורית, ההכנה המדוקדקת למשחקים, היכולת המופלאה שלו להגיב ולשנות מערכים במשחקים שדברים משתבשים בהם, בלי לפגוע בתאום ההתקפי וההגנתי והחילופים המצוינים שלו עושים את ההבדל.
המשחק אתמול בסמי עופר בהחלט נכנס לפנתאון הכדורגל הישראלי ועשה הרבה כבוד לכל המעורבים בערב הקסום שקיבלנו. המשחק הזה גם הבהיר שהעונה אנחנו הולכים למאבק אליפות דו ראשי ואף ראש מדו הזה לא יהיה צהוב.
בימים הלא פשוטים שאנחנו חווים, עם הרבה דיוני קורונה, בידודים וגרפים של מואיז הקטן, תענוג גדול שהכדורגל הישראלי מספק לנו ערב כזה של ניקוי ראש. אני רק מקווה שנשמור על עצמנו, נקפיד על ההנחיות, מי שלא התחסן, שיתחסן, ונמשיך לראות את האצטדיונים מלאים. כי בלי הקהלים של שני הצדדים, הערב הזה לא היה קורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו