בכל יום שני מתאספים במאפייה של הסקורר האגדי של מכבי יפו, משה אוננה, חבריו הוותיקים. כולם נהנים מהבורקסים המשובחים שהוא מגיש לכולם במהלך הפרלמנט המכובד, שכולל בין השאר את מוצי ליאון, יוסף סדרינה, אלי שכטר וישראל דניאל, כולם חבריו לקבוצה המיתולוגית. אליהם מצטרפים עוד שמות גדולים מהעבר ו"מקשקשים על כדורגל ועל כל העולם, על כוס קפה ומאפה. זה כיף גדול".
כולכם הייתם הסמלים הכי גדולים של יפו?
"קודם כל מוצי. הוא היה הכי גדול, בטח יותר ממני. הוא היה שחקן ענק, אולי הכי גדול בכל הזמנים. מגן שמאלי נפיל. למעט קצת חו"ל, הוא לא עזב את יפו אף פעם".
אוננה (76) הוא איש צנוע. בילדותו הוריו, יעקב ורבקה, החליטו לעבור ליפו מירושלים כדי לחיות לצד חבריהם הבולגרים, ולדבריו שכניו הם האחראיים לכך שהתחיל לשחק כדורגל: "היו ילדים קצת יותר גדולים ממני, שלקחו אותי לשחק בשכונה. מיד ראו את הכישרון שלי, והייתי 'ילד מזויף'.
"בזמנו אפשר היה להתחיל לשחק בקבוצה מסודרת רק בגיל 9, אני התחלתי בגיל 7 וחצי. זייפו לי כרטיס שחקן. אבא שיחק כדורגל בבולגריה קיצוני שמאלי, אז גם אני הייתי כזה. הוא לבש מספר 11, לקחתי גם. הוא פתח קיוסק בישראל, אני מאפייה וקפה. הוריי היו דמויות חשובות עבורי".
אתה זוכר את הבכורה שלך בקבוצה הבוגרת?
"בוודאי. איציק שניאור היה המאמן, וראה אותי מפציץ רביעייה בנוער. הוא קרא לי, נתן לי סטירה ידידותית ואמר לי 'לך הביתה, תנוח ותבוא בערב למשחק אימון בפתח תקווה'. התרגשתי, הייתי רק בן 16. בשבת שאחרי היה לנו משחק מול מכבי תל אביב, נתתי גול וניצחנו 1:2. לא ידעתי מה לעשות מרוב התרגשות, זה היה חלום עבורי".
החלום נמשך. הוא כבש כמו מטורף והיה חלק מהפיכתה של מכבי יפו לקבוצה בולטת בליגה הראשונה בשנות ה־60 וה־70. שלוש פעמים היא גם סיימה כסגנית האלופה. "זאת הייתה מכבי יפו אחרת. היינו מאוחדים, חברים טובים, כמעט כולם בולגרים מהעיר", נזכר אוננה בעיניים נוצצות.
"הייתי עצלן, בכנות"
גם בנבחרת ישראל הוא כיכב, וכבש 8 שערים ב־14 הופעות. הוא היה מלך השערים של משחקי קדם גביע העולם 1974 עם חמישה כיבושים, והצטיין גם במשחקי אסיה בטהרן, שאחריהם החליט להיפרד מהנבחרת.
הוא מסביר למה: "במשחק הראשון במשחקי אסיה שמתי שני גולים, והמאמן דוביד שווייצר הוציא אותי במחצית. במשחק השני שמתי עוד גול, ושוב דוביד הוציא אותי במחצית. בגמר מול איראן, שהיה פחד אימים בגלל הקהל המשוגע שלהם, הוא בכלל העלה אותי במחצית השנייה. השופט פסל לי גול כי הוא פחד מהם. חזרנו לארץ, ושוב לא הורכבתי, אז פשוט הלכתי".
"הרומן" עם שווייצר ז"ל לא נגמר אז: "באותה תקופה לא אהבתי אותו, הרגשתי שהעדיף אחרים על פניי, אבל כשרצו להעניש אותי הוא מנע את זה ורצה אותי במכבי ת"א. הוא עשה הכל כדי לקנות אותי, אבל יפו לא אפשרו את המעבר. פעם לא היה דבר כזה לשחרר סמלים של קבוצות".
אתה מרגיש שהקריירה שלך נפגעה?
"רציתי אז להרוויח יותר, להתקדם, אבל היום אני חושב שלהיות סמל של קבוצה כמו יפו זה הרבה יותר מאשר להיות בקבוצה גדולה שיש לה 7-8 כוכבים. ברור שהיה לי שם יותר קל, אבל לכבוש עם יפו 18 שערים בעונה ולהיות סגן מלך השערים זה הרבה יותר קשה ומספק מאשר לעשות את זה בקבוצה גדולה. אני מרוצה מאוד מהקריירה שלי".
בשלב הזה אוננה מבטיח להפתיע ואומר: "הייתי עצלן, בכנות. לא התאמנתי ברצינות ולא לקחתי את הכדורגל מספיק ברצינות". ועדיין, ב־16 עונות במכבי יפו הוא כבש 114 שערים, שאליהם הוסיף עוד 12 בשלוש עונות בבני יהודה.
את רותי אשתו הכיר אוננה, איך לא, ביפו. "היא גדולה ממני בכמה חודשים", הוא צוחק, "היינו ביחד בתנועת הנוער. בהתחלה היינו יריבים גדולים. היא הייתה מרכזת בתנועה ונתנו לה הכל, בלי תור. זה הרגיז אותי והיו לנו תאקלים. פתאום התחברנו. אני לא יודע איך, אבל עובדה, הפכנו לזוג".
לזוג אוננה שלוש בנות, ובכל יום שישי הם מתכנסים ונהנים מאוכל בולגרי משובח: "יש מאכלים נהדרים, כאלה שאמא שלי הייתה עושה. פלפלים ממולאים, קבב בולגרי, דברים טובים שאני מביא מהמאפייה". יש להם גם שמונה נכדים, ואפילו נין קטן.
אתה עדיין מגיע ליפו?
"בטח, פעמיים בשבוע. אני קשור מאוד לעיר, יש לי שם הרבה חברים. אחרי שפרשתי גם אימנתי שם, אפילו העליתי אותה לליגת העל. כאב לי מאוד כשהקבוצה התפרקה ושמחתי שהיא חזרה. זו כבר לא אותה יפו. הרבה דברים השתנו, לא רק בכדורגל. יש אנשים שחסרים לי כמו הרצל קביליו ז"ל, השוער שהיה אגדה. עמוק בלב, האהבה שלי ליפו נשארה גדולה".
