"אני אמור להיפגש עם אברהם קליין", פותח שופט העבר הבינלאומי אריה פרוסט את הראיון המרובע עם הקולגות יצחק בן יצחק, אייל צור ולירן ליאני. כולם נפעמים מעצם האזכור של השופט האגדי בן ה־92, אחד משני ישראלים בלבד שזכו לנהל משחק במונדיאל.
"קליין היה שופט גדול, מדור הנפילים. לצערי הרב, ואני אומר זאת בכאב גדול, רמת השיפוט כאן ירדה מאוד", אומר בן יצחק (78). חבריו מסכימים ומזכירים שפעם היו כאן "פיגורות" שיפוט שכולם הכירו וזיהו ברחוב, ושלשחקנים הייתה כלפיהם יראת כבוד.
"אני רואה הרבה משחקים שלצערי השופט לא שולט במשחק", מסביר צור (60), "השחקנים מקיפים אותו, לא מכבדים אותו, אין לו מספיק ניסיון ואישיות להתמודד איתם. השחקנים שולטים בשופט וזו בעיה גדולה. שופט צריך לדעת לנהל את המשחק גם פסיכולוגית, להפעיל היגיון, לדעת ממה להתעלם ועל מה להקפיד".
לשאלה במה הם מתמקדים כשהם צופים במשחק, פרוסט (78), שאחז במשרוקית 30 שנה, ממהר לענות: "ברור שבשופט. יש אירועים שאני לא מצליח להבין. למשל האדום שאליאל פרץ מהפועל באר שבע קיבל נגד מכבי תל אביב. נתת לו צהוב, אז הוא אמר לך איזה משפט, בלי להניף ידיים, זה פשוט חוסר הבנה. השופט לא היה צריך להגיע לזה. השיפוט הפך להיי־טק עם ה־VAR. השופט הולך הלוך וחזור, המשחק נעצר כל הזמן. אין את חדוות השיפוט והמשחק שהייתה לנו. הכל טכני".
פרוסט, שעל המגרש היה נעים הליכות, אומר את הדברים בקול רם, מדם ליבו. כך גם האחרים, שמדגישים שהביקורת שלהם נובעת מאהבה ודאגה למקצוע ולא מתסכול. צור, כיום מורה לחינוך גופני ומאמן קבוצות ילדים, מסביר: "היום שופט, אם הוא חתיך ויודע לרוץ ומקורב למי שצריך, מגיע לליגת העל תוך שנתיים. לנו זה לקח עשר שנים. שנתיים רק לעלות מליגה ג' לליגה ב' וכן הלאה. שפטנו מאות משחקים בליגות הנמוכות, שפטנו בכפרים, בערי הפיתוח והשתפשפנו כמו שצריך. היום לימדו אותם להיות טכנוקרטים".
בן יצחק, ספר חוקים מהלך, חוזר למעמד שהיה פעם לשופטים: "לפני הדור שלי ושל פרוסט היה גם דור נפילים, ואייל וליאני שבאו אחרינו היו שופטים מצוינים. השחקנים ידעו שלא מתעסקים עם השופט. היום אני לא מרגיש שיש לשופט אישיות שרוחשים לה כבוד".
"אין מי שיתקן"
ליאני (49), כיום מנהל יזמות ואירועי ספורט בעיריית תל אביב, שפט לא מעט בחו"ל, והוא מצטרף לדיון כדי להזכיר הבדל אחד מהותי: "באירופה, כשנגמר משחק, כמעט לא הרגשת שיש שופט במגרש. כאן זה כמעט תמיד נושא לדיון, שמעורר שאלות וסערות. אני לא הולך למשחקים, אלא צופה בבית ומחווה דעה אובייקטיבית. אין כמעט משחק שלא מוצאים בו טעויות שיפוט".
ליאני גם יודע לפרגן: "הנה עכשיו היה משחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב וכולם התלהבו שהשופט היה מצוין. זה צריך להיות קבוע. יש משחקים שאני מגבה לגמרי את החלטות השופט, ולא מעניין אותי מי הוא. אין לי מעורבות רגשית, כמו שהייתה לי כששפטתי".
כשאני שואל את ליאני למה אין לו תפקיד באיגוד השופטים, הוא שולף מהר: "אתה יודע את התשובה. אני דעתן". האחרים מצטרפים במקהלה: "לא אוהבים את זה שם". צור מרחיב: "אנחנו דעתניים, יודעים דברים, ולכן לא מתאימים להם. לצד זה, המנטליות שלהם לא מתאימה לנו. איגוד השופטים זה חונטה סגורה, של אחד־שניים שקיבלו כוח במשך שנים. ששופטים עושים טעויות, אין מי שיישב איתם מקצועית ויתקן אותם".
ליאני ספציפי יותר: "אין מי שיבקר את השופטים כמו שצריך. יש את אלון יפת שהוא שופט עבר בינלאומי היחיד שם, ואת זיו אדלר שלא היה שופט בינלאומי, זה לא מספיק. לירן וקסברגר היה שנים יו"ר הוועדה המקצועית והיום המנכ"ל. אני אוהב אותו, מכבד אותו, אבל האם שופט צעיר, שמסתכל עליו, זה מספיק לו. כשאתה מסתכל על קולינה האגדי, אתה מסתכל בהערצה".
בן יצחק מוסיף: "יריב טפר הוא היום מנכ"ל ההתאחדות. הוא היה מנכ"ל איגוד השופטים. הוא באמת בן אדם מקסים אבל הוא בא בכלל מהמחלקה המשפטית. מנכ"ל איגוד השופטים צריך להיות תפקיד מקצועי, של איש מקצוע, כזה שיעצב מדיניות, דרך, יפקח כמו שצריך. הנה, דני קורן שהיה שופט מצוין ויו"ר הוועדה המקצועית, הזיזו אותו מהר מאוד. אסור שהפוליטיקה תיכנס לתפקידים האלו. איגוד השופטים זה מקום יקר לליבי, אבל הרבה פעמים אני שואל את עצמי אם זה איגוד השופטים שאני הכרתי".
אני שואל את הרביעייה אם הם זוכרים, שבת אחורה, מי בכלל שפט במשחק. פרוסט אומר שלא ממש, בן יצחק מוסיף שעם כל זה שהוא רוצה להיות צנוע, פעם זכרו כאן היטב מי השופט, היום לצערו זה לא כך.
צור וליאני רק מציינים שרמת השיפוט כאן מאוד בינונית: "פעם אמרת דני קורן, חיים יעקב, מאיר לוי, אסף קינן, תבריזי ואחרים וקיבלת שופטים שהם אישיות ועם מעמד במגרש. פעם למשבץ השופטים היה כאב ראש את מי לשים במשחקים המרכזיים. בפלייאוף העליון בעונה שעברה הייתה בעיה את מי כן לשים, לא את מי לא", פוסק ליאני.
"ברור שעשינו טעויות"
פרוסט הזכיר מוקדם יותר את ה־VAR ואת השפעתו על השיפוט. ליאני הוא הראשון להתייחס לכך: במהות שלו זה דבר טוב, ולשופט זה פנטסטי, אבל השאלה היא משתמשים בו. היום השופט הכי חשוב לא נמצא במגרש, והוא זה שאמור לתקן את החלטות השופט המרכזי - זו בעיה גדולה. בישראל ה־VAR מתערב בהרבה מאוד דברים, מה שלא קורה באירופה. בליגת אלופות למשל ההתערבות היא רק באירועי קצה. בארץ מתערבים שלוש פעמים באירוע שבאירופה ממשיכים הלאה".
בן יצחק לא אוהב את ה־VAR, שלדעתו מפריע למשחק: "לפעמים אני מספיק להכין פופקורן עד שהשופט שנקרא ל־VAR מחליט. זה פוגע בשטף המשחק, וגם אז יש טעויות".
פרוסט מחזק את דבריו של בן יצחק, ולכן אני מזכיר לו שסביר שהוא ובני דורו עשו לא מעט טעויות בגלל שפשוט לא ראו אירועים בהיעדר ה־VAR ומצלמות טלוויזיה רבות. הוא לא מתחמק מתשובה ישירה והוגנת: "ברור שעשינו טעויות, ולא מעט, ותמיד לקחתי את זה ללב והביתה. גם ליאני וצור מודים שלא ישנו בלילה בגלל טעויות, ובן יצחק מסכם בתיאטרליות האופיינית לו: "הייתי מלך הפנדלים. שרקתי עד היום הכי הרבה. אני מניח שחלק מהם היו טעות".
צור, שהיה שופט בכיר ומאוד בולט, זכור גם מ"משחק השרוכים" המפורסם במאי 1998, שבו ניצחה בית"ר ירושלים את הפועל בית שאן (2:3) במה שנחשב, עד היום, לאחד המשחקים המבישים ביותר שידע הכדורגל הישראלי. שחקני בית שאן נראו בו כמי שמאפשרים לכאורה לבית"ר לכבוש ומסייעים להם בכך לזכות באליפות על חשבון הפועל תל אביב.
"המשחק הזה פגע בי מאוד. תדמיתית וציבורית", מודה צור, "נקלעתי למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון ובסיטואציה הלא נכונה. לא היה לי שום קשר לכך ואפשרות לנהוג אחרת. כשיצאתי מהמגרש הרגשתי הכי טוב בעולם, ואפילו קיבלתי ציון גבוה מהמבקר שלי. ואז התחיל מחול שדים גדול. עד היום אוהדי הפועל מקללים אותי".
לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל, מי לדעתם השופט הישראלי הטוב בכל הזמנים. פרוסט ובן יצחק יורים ללא היסוס: "מנחם אשכנזי", היחיד חוץ מקליין ששפט במונדיאל (אנגליה 1966). ליאני וצור לא נוקבים בשם ספציפי, אבל מסכימים, עם הגנבת מבט אל עבר פרוסט ובן יצחק: "הדור שלהם וגם זה שאחריהם ייצרו פה שופטים גדולים".
תגובת איגוד השופטים
"איגוד השופטים פועל בסטנדרטים הגבוהים ביותר, תחת הנחיות ה־CONVENTION של אופ"א וזוכה למחמאות רבות מהגופים הממונים, הן בהיבט הניהולי והן בהיבט המקצועי. ההערכה הרבה לה זוכה האיגוד מגופי השיפוט הבינ"ל, שבאה לידי ביטוי בכמות השופטים, בדרג השופטים ובשיבוצים בלתי פוסקים במסגרות הבכירות מדברת בעד עצמה.
"איגוד השופטים פועל בשקיפות ופתוח כל העת לשיח ולביקורת עניינית ומקצועית. לצד זאת, רכילות זולה וממוחזרת שמגיעה מגורמים חיצוניים המונעים מתסכול וקנאה אינה שווה התייחסות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו