"בלילות אבא היה סוכן מוסד, ובימים המאמן הטוב בישראל"

משה (מושיק) שווייצר, שחקן מוביל וגדול במכבי תל אביב ונבחרת ישראל, מספר שלאבא שלו, דוביד שווייצר, "הכריש", מגדולי המאמנים של ישראל, היו חיים כפולים. "אבא היה איש מוסד בזמנו. אף אחד לא ידע על זה. כל הלילה הוא היה עובד בארגון, היה לו דרכון דיפלומטי והוא היה עושה פעולות שונות ומגוונות. ממה שאני יודע הוא היה גם במוסד וגם בשב"כ בשנות ה־70", הוא אומר.

"בימים הוא היה מתייצב, מאמן את הקבוצות הכי טובות בישראל וזוכה באליפויות ובתארים רבים. אמא שלי, מירה, שהייתה אישה מדהימה, גידלה אותי ואת אורלי אחותי ומאוד תמכה ועזרה לדוביד בקריירה, לא ידעה מה הוא עושה. הוא תמיד אמר לה: 'אם לא תשאלי, לא תקבלי שקרים'".

"הלכתי לטיפול"

שווייצר הבן (72) אומר שהוא נולד למציאות הזאת וחי איתה כל השנים. עם אבא מאוד דומיננטי, קפדן, מאוד דייקן ודבק בעקרונותיו. "אבא הפסיד את הלידה שלי וראה אותי רק אחרי חודש", מסביר שווייצר. "הוא היה כשחקן עם נבחרת ישראל בדרום אפריקה וקיבל הודעה לבית המלון שם שנולד לו בן בכור".

הבן הזה הלך והתפתח וכבר מגיל צעיר ראו את הכישרון הגדול שלו והאופי המיוחד. שווייצר מספר איך עבר כנער מהפועל ת"א, שכל כך מזוהה עם משפחתו, למכבי ת"א. "שילמנו 10 לירות ונכנסתי להסגר כדי לעבור למכבי, שם שיחקו החברים שלי".

הוא הצליח במכבי, וגם בהפועל פ"ת שאליה עבר לכמה שנים. "שבתי למכבי והייתה לי הצלחה גדולה", מספר מושיק. "לקחנו אליפות, הייתי מלך השערים של מכבי בעונה הזאת (78/79) וכבשתי גם את הגול הכי יפה בארץ בחצי גמר הגביע נגד מכבי חיפה (4:4, מכבי ת"א עלתה לגמר בפנדלים).

"נתתי בעיטה אדירה, מהאוויר, מ־61 מטר. יש עוד גול כזה? תראה אותו, הראש יסתובב לך. גם סיפקתי את הבישול הכי גדול לאבי כהן עם הגול הבלתי נשכח שלו מהאוויר בדרבי נגד הפועל".

ועדיין, לא היה לך פשוט להיות הבן של דוביד שווייצר.

"היה לי קשה מאוד להיות הבן של דוביד. כשהוא התמנה למאמן של מכבי, אני הייתי קפטן הקבוצה. באסיפה הראשונה של הקבוצה ברמת אביב הוא הצהיר בפני כולם: 'השנה אבי כהן יהיה הקפטן של הקבוצה'. לי הוא אמר 'משפחת שווייצר לא תשתלט על מכבי'. הייתה לי צמרמורת בכל הגוף. לא ידעתי שאבא הולך לעשות את זה וכולם הסתכלו עליי לראות את התגובה שלי. קפאתי ממש. ברור שנפגעתי, אבל מה שדוביד אמר כולם ידעו שהוא קדוש".

נפגעת?

"ברור שנפגעתי, אבל לא העזתי להגיד לו כלום בבית. פעם הוא אפילו גירש אותי מאימון של הנבחרת".

ספר מה קרה.

"עוד לפני זה, אבא לקח אותי לאליפות אסיה בטהרן ונתתי שם כמה גולים מאוד חשובים. באחד האימונים, שנתיים אחרי, בעטתי מעל המשקוף ודוביד אמר לי: 'תוריד את האצבעות למטה'. השבתי לו: 'ככה אני יודע'.

"אבא, כמו אבא, אמר לי: 'למי אתה עונה בכלל? עוף הביתה'. זה היה לפני האולימפיאדה במונטריאול שבקנדה שהוא ואני הבאנו את הנבחרת לשם. נתתי גולים מאוד משמעותיים בדרך. זה ההישג האחרון של נבחרת ישראל".

איך התמודדת עם הקשיים האלו מול אבא?

"הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג בירושלים. אבא אמר לי 'אם זה מפריע לך, קח כמה שיחות', וזה מה שעשיתי. היה לי קשה שהוא גם מאמן שלי וגם אבא שלי. כל משחק פחדתי לעשות טעויות, לא להיות טוב, שלא יגידו 'הא, הוא הבן של דוביד, בגלל זה הוא משחק'. משחק אחד לא תהיה טוב, כבר יגידו 'הוא לא שווה, יאללה שיזרוק אותו'. פעם גילי לנדאו אמר לי משפט גדול: 'אתה התמודדת עם זה שאבא שלך זה דוביד, אז אתה עוד יותר גדול'".

זה פגע לך בקריירה?

"לדעתי יכולתי להפיק מעצמי יותר וזה גם הזיק לי. לחיות עם אבא כזה והדרישות הגבוהות שלו זה לא קל. מצד שני הוא מאוד דאג לי, רצה בהצלחתי, תמיד התעניין בי ומה עשיתי במשחקים, גם כיוון אותי. בנוער הוא היה לפעמים מתפלח מתחת לטריבונה לראות אותי. היה לו לב מזהב".

הוא גדול מאמני ישראל לדעתך?

"הכי גדול שהיה פה. ענק שבענקים. אין דברים כאלו".

"מאמין שנגיע לטורניר גדול"

משפחת שווייצר זה הפועל ת"א. למי אתה יותר קשור, למכבי או הפועל?

"אני אוהב את מכבי כי גדלתי שם ואני קשור למועדון הזה. דוביד היה מזוהה עם הפועל, והמשפחה שלי חולה על הפועל. יש לי אליה חיבה מסוימת, אבל את מכבי אני אוהב, זה מועדון גדול, חזק, ואני רוצה שהם יצליחו. הייתי במשחק שלשום ומאוד נהניתי, זו קבוצה חזקה ובדרך הנכונה".

מה דעתך על רמת הכדורגל בישראל?

"מבחינה גופנית, כוח, המגרשים והתנאים - הכדורגל כאן התקדם. אצלנו היו שחקנים טובים ומגרשים רעים. כיום יש מגרשים טובים והרמה הטכנית פחות טובה. יש לנו שחקנים מאוד טובים בנבחרת, גם כאלו שמשחקים באירופה, ואני מאמין שנגיע לטורניר גדול".

הוא פרש כבר בגיל 30 עקב פציעה. פתח מסעדות, בתי קפה, עבד בפרסום ובמקומות נוספים. יש לו ילדה בכורה, רומי, בת 30, ועמית, בת 17 וחצי מאשתו הנוכחית שלומית, שמתעסקת במכירות בהייטק וצעירה ממנו בשנים לא מעטות.

"אני כבר פנסיונר היום ונהנה מהחיים", אומר שווייצר. "עברתי ניתוחים שונים והחלפות מפרקי ירך ויש לי 60% נכות. כל יום אחר הצהריים אני בפרלמנט ברמת השרון. באים ב־5, שותים יין אדום, מספרים סיפורים והולכים הביתה ב־8".

עוד סיפור סודי מהאולימפיאדה במונטריאול?

"האולימפיאדה הייתה אחרי טבח הספורטאים במינכן, וממש אחרי מבצע אנטבה. הביטחון הקנדי דרש שרק הם ידאגו לנו, ושלנו לא יהיו נשקים. אבא לא סמך על זה והגה תוכנית. הוא בנה מזוודות מיוחדות, הטמין שם נשקים, הצליח להכניס את זה לכפר האולימפי וחילק את זה לאנשי הביטחון שלנו שישנו מעלינו והגנו עלינו".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות