יצחק בן יצחק הוא השופט הכי תיאטרלי וכריזמטי שהיה לנו ושוטר התנועה הכי נמרץ בעיר. יום אחד הוא דהר על ההארלי דיווידסון שלו ברחבי גוש דן וזיהה עבריין תנועה עם טנדר מלא ברזלים וסחורה שהיו יכולים ליפול על הכביש ולהוות סכנה אמיתית.
"עצרתי את הנהג בצד הכביש. אני מסתכל טוב ומזהה את האיש. כמה ימים לפני כן שפטתי בדרבי של פתח תקווה, והאיש הזה קילל אותי ואת אמא שלי קללות שלא מהעולם הזה. ביקשתי ממנו רישיונות ושאלתי אותו אם הוא מזהה אותי. לקח לו רגע, אבל אחרי שהורדתי את הקסדה הוא הבין.
"שאלתי אותו אם הוא מאמין באלוהים. הוא אמר לי 'חזק מאמין'. אז תראה איך אלוהים דאג שניפגש שוב. הייתי צריך לתת לו דוח אבל החלטתי להניח לו, ריחמתי עליו וידעתי שהוא עובד קשה. ליוויתי אותו עד ליפו, הוא פרק את הסחורה ונפרדנו".
יצחק בן יצחק זה שם ופרסונה שאי אפשר לשכוח. זה האיש שהמציא כאן שיפוט חדש, שבר שיאים בשריקות לפנדלים, חיבק שחקנים אחרי גול עצמי, לא התאפק כשהושלכו אליו ולמגרש פירות ושלגונים, ואפילו עם כלב היה לו אירוע ביזארי. "אני ראיתי במשחק הצגה, שואו, ואני לא מתבייש בכך", זורח בן יצחק, "אבל מעולם זה לא היה על חשבון הדיוק בשריקות שלי במגרש".
"השיפוט היום פרווה"
בן יצחק שפט ביד רמה. הוא לא מתכוון להצטנע וטוען שהוא לבטח משלישיית השופטים הטובה אי־פעם בישראל יחד עם מנחם אשכנזי ז"ל ("הוא הראשון בשבילי, יחיד ומיוחד") ואברהם קליין. הוא גם מודאג מרמת השיפוט הנוכחית בישראל.
"בתקופה שלנו, אם לא קרעת כמה זוגות נעליים, לא יכולת להתקדם. היום שופט היה אתמול בליגה א' דרום, מחר כבר בליגה לאומית ועוד שבוע בליגת העל. זה לא רציני ולא מקצועי. צריך להשתפשף לפני שאתה שופט בבמה הגדולה.
"אני לא יודע אם הייתי יכול להיות היום שופט בינלאומי, כי אני לא יודע לדבר טוב באנגלית ודברים נוספים שמבקשים כעת מהשופטים הצעירים. אבל זה לא מספיק להיות עם 12 שנות לימוד, תעודת בגרות וכושר גופני מעולה, כי הם לא מפסיקים להתאמן ויש להם מאמנים אישיים.
"השיפוט לא נמדד ברמת האינטליגנציה, אלא באיך שאתה מנהל את המשחק, איך השחקנים מקבלים ומכבדים אותך. השיפוט היום הוא לא בשר ולא חלב, הוא פרווה. הוא לא מגיע לרמה שלנו".
אולי גם לאיגוד יש חלק בכך?
"עד היום נמנעתי מזה. אם אני אגיד משהו על איכות השופטים, יגידו שאני ממורמר, ואני האחרון שכזה. עיקר הביקורת שלי זה על הביקורת שנעשית לשופטים אחרי משחקים, על מי שעושה אותה ועל הרמה שלה, ועל כך ששופטים מתקדמים במהירות מטורפת ולא משתפשפים כמו שצריך בליגות נמוכות יותר. יש ועדה מקצועית טובה עם אלון יפת וזיו אדלר, אבל אין מספיק אנשים שיכולים לכסות את כל המערך הזה - להגיד לשופטים איפה הם היו בסדר ואיפה לא".
חי את המשחק בגיל 78
בן יצחק חגג השבוע יום הולדת 78 והוא חי את המשחק כאילו הוא עדיין על הדשא. אני שואל אותו אם הוא מתעצבן שהוא רואה טעויות של שופטים. "מתעצבן? אני לפעמים מדבר לעצמי תוך כדי משחק. אני רואה את הנבדל שעה לפני, והשופטים מחכים להרמת דגל. אני לא צריך את ההילוך החוזר, את כל השינויים האלה, את ה-VAR. אני הייתי שופט אותנטי, מיידי, מהיר החלטה".
מה דעתך באמת על ה-VAR?
"אני נגד זה מהיום הראשון. אנשים אומרים שזה גורם לצדק, זה נכון, אבל אם שופט נמצא בתוך הרחבה ולא רואה נגיעת יד, בשביל מה הוא עולה לשפוט בכלל? חוץ מזה, הטעויות והוויכוחים הם חלק מהמשחק. היום שופט בכלל לא צריך לרוץ, יש לו צוות אדיר של קוונים, עוזרי שופט, מה לא. זה גם הורס את שטף המשחק. אם יש בדיקת VAR אני יורד למטה להכין לי פופקורן, ועד שאני חוזר עוד אין החלטה".
השופט אוהד הפועל?
בן יצחק לא דפק חשבון. האיש שגדל בבת ים, הבן של קלרה ורחמים שהיה גם שופט כדורגל ושוטר בכיר, אבא של השופט רמי בן יצחק וזה שרצה בכלל להיות כדורגלן בהפועל תל אביב ואמרו עליו כששפט שהוא "אוהד הקבוצה", נהנה בכל רגע.
"שפטתי דרבי בין הפועל למכבי בגשם שוטף. היה לי שעון בר מצווה על היד, לא כמו היום עם סטופר ובטריות. אם המשחק היה נניח מתחיל בשלוש ורבע, הייתי מכוון לארבע וככה יודע לשרוק למחצית או לסיום המשחק בהתאם.
"הפועל הובילה 1:2 ובפעם האחרונה שהסתכלתי על השעון היה דקה 83. בגלל הגשם הוא נעצר וגם השעון בבלומפילד הלך. לא ידעתי מה השעה והוספתי המון זמן. מכבי השוו בדקה ה־100 כמעט. עד היום אוהד של הפועל מזכיר לי את זה, ושייע פייגנבויים ומשה סיני תמיד היו אומרים לי ברוח טובה 'אל תבוא לשפוט אותנו'. אגב, מאז הייתי שופט עם שני שעונים על היד".
זה יכול לקרות. אבל מי נוגס להנאתו באמצע משחק בקרטיב שנזרק סמוך אליו או מקלף תפוזים וקלמנטינות ומחלק לשחקנים?
"שרקתי עבירה לטובת הפועל ת"א במשחק מול בית"ר ירושלים. כנראה אוהד מתוסכל של בית"ר זרק מתוך ייאוש את הקרטיב למגרש. זה נחת ממש לידי, אז הרמתי מהדשא, ניגבתי במכנסיים ונתתי ביס. זה היה קרטיב לימון לא רע, והשדר של 'שירים ושערים' חשב שנתתי למישהו צהוב בגלל הצבע. במשחק אחר אורי מלמיליאן הלך להרים קרן ופתאום עפו לעברו קלמנטינות ותפוזים. אספתי אחת, קילפתי ונתתי לאורי חצי. שנינו נהנינו מאוד".
גם עם הכלב שפרץ למגרש ברמת עמידר הייתה הצגה גדולה שלך.
"אני לא מכחיש שעשיתי הצגות, אבל לא למען ההצגה אלא כחלק מהשיפוט שלי. פתאום, באמצע המגרש, פרץ כלב. כל השחקנים רצו וניסו לתפוס אותו, והוא קרקס אותם. כשהכלב היה לידי, בהחלטה של רגע שרקתי והוא נעצר. הוצאתי לו כרטיס אדום, ואז הוא הלך לקרן ויצא מאותו חור שנכנס".
ולא צחקו עליך על זה?
"להפך. שאלו מאיפה החוכמה והיצירתיות".
הוא באמת היה שופט מזן אחר. פעם נתקע לאחד מקווניו יתוש בעין אז הוא סובב אותו למצלמה כדי שיראו את זה, במקרה אחר חיבק את יגאל הילל ז"ל מהפועל כפר סבא אחרי שהבקיע גול עצמי.
עשית טעויות חמורות שאתה מתחרט עליהן?
"אלון ברומר ממכבי ת"א נפצע קשה מאוד במשחק מול הפועל חיפה והייתה מהומה גדולה. הרחקתי את השחקן שפגע בברומר ופחדתי שגדי, אחיו, ינסה להחזיר על כך. פניתי לקשטן שאימן את מכבי וביקשתי שיוציא אותו. הוא ביקש שלא אתערב. אז הוצאתי לגדי אדום, כמניעה, ואני מצטער על זה".
ולמה היית גם שוטר, לא הספיק לך השיפוט?
"בשיא הקריירה קיבלתי 380 לירות למשחק שזה בערך 100 שקל היום. היה צריך להתפרנס ממשהו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו