הכינוי של יוסי אברהמי, ששיחק עשור בבית"ר ירושלים, היה "הווספה". הוא זכה בו אי אז באמצע שנות ה-70 בזכות המהירות הנדירה שלו. הוא כל כך אהב לרוץ, עד שעשה זאת גם במועצה המקומית גבעת זאב, שבראשה עמד במשך 17 שנה: "אני לא חושב שהיה כדורגלן כמוני, שהתמנה לראשות מועצה והיה כל כך הרבה שנים שם ובפוליטיקה המקומית".
אברהמי, שפרש מהתפקיד לפני כשנתיים, מודה: "הספיק לי, אין לי כוונה לחזור", והוא מעדיף להיזכר בשנים על מגרש הכדורגל, שם כיכב לצד שמות גדולים כמו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, ויקטור לוי, אלי מיאלי ואחרים.
זה לא היה פשוט: "נולדתי בירושלים לעולים מסורתיים מאיראן שכמובן שמרו שבת. הצטרפתי לבית"ר בגיל 16 אחרי שהמאמן מישל פורטל גילה אותי וראה שאני רץ מאוד מהר. במשחק הראשון שלי בקבוצה הבוגרת, נגד שמשון ת"א, הבקעתי וניצחנו 0:1".
"הייתי הולך ברגל עם מלמיליאן"
"למחרת אבי, שמואל ז"ל, הלך למכולת, ראה בעיתון מה כתבו עלי וכבר לא יכולתי להסתיר שאני משחק בשבת. הוא לא האמין, אבל קיבל את זה. גם אמא, למרות שהיה קשה לה".
למשחקים בשבת היה אברהמי הולך ברגל משכונת סנהדריה, ובדרך פגש את חברו הטוב לקבוצה: "מלמיליאן היה מגיע משכונת ממילא, גם הוא שמר שבת. היינו נפגשים בגן העצמאות, יושבים לנוח, ומשם ממשיכים ללכת לימק"א".
לא הוריו, לא המסורתיות ולא שחקני ההגנה בקבוצות היריבות יכלו לעצור את אברהמי, שנזכר בהתלהבות ביום שבו הדהים את מלכת האתלטיקה והאישה הכי מהירה בארץ בשנות ה-70, אסתר רוט שחמורוב: "היינו באימון בשפיים. רוט שחמורוב התאמנה שם, והשדר המהולל ניסים קיוויתי ז"ל, שנכח במקום לצורך כתבה, החליט לארגן בינינו תחרות. רצנו 100 מטר והגענו בול ביחד, אי היה אפשר לקבוע מי ניצח".
"תור הזהב הירושלמי"
על המגרש בהחלט היה ניתן לקבוע מי ניצח, ואברהמי התחיל לעשות זאת ולקטוף תארים עם בית"ר: "ב-1976 זכינו פעם ראשונה בגביע המדינה עם 1:2 על מכבי ת"א. היה טירוף גדול בירושלים".
"היינו הסלבס של העיר. במסעדות, בשכונות, כולם רק רצו חתימות ולהיות איתנו. ב-1979 שוב זכינו בגביע המדינה אחרי עוד 1:2 על מכבי ת"א. כבשתי את השער השני. אני חושב שמיקו בלו ממכבי רץ אחריי עד היום".
ועדיין, הוא וחבריו התל אביבים כיכבו בנבחרת, ואתה פחות.
"בגדול, קיפחו אותנו. העדיפו שחקנים מהמרכז, אבל אז הגיעו מלמיליאן, מזרחי, נוימן ואלי אוחנה וזה היה תור הזהב של הירושלמים".
"נהניתי בפוליטיקה יותר מבכדורגל"
אברהמי, שרשם הופעה אחת במדי הנבחרת, פרש ממשחק בגיל צעיר, 27, בעיקר בגלל החיידק הפוליטי: "זה מה שמשך אותי. הצלחתי בתפקידים השונים שעשיתי בפוליטיקה, ונהניתי בהם אפילו יותר מבכדורגל".
ועדיין, הוא ממשיך להגיע לטדי לראות את בית"ר, בעיקר עם הנכדים, ויש לו לא מעט ביקורת: "הכדורגל היום יותר מקצועני ובנוי בעיקר על כושר גופני גבוה. הוא יותר טכני במהות, אבל אין היום כישרון כמו שהיה פעם. לא היה בישראל שחקן גדול כמו מלמיליאן, שהיה רואה מהגב ממש ושולח אותנו 'על עיוור' עם כדורי סרגל למרחק של 50 מטר. גם עודד מכנס, אייל ברקוביץ', ואוחנה כמובן, היו כישרונות על".
בגיל 69, אברהמי מקדיש המון זמן לשבעת נכדיו, יחד עם אשתו אילנה, אם שלושת ילדיו, שאותה הכיר בגיל :15 "אנחנו סבתא וסבא במשרה מלאה, הילדים גם גרים בגבעת זאב וזה כיף אדיר". גם עם בית"ר כיף לו, והוא מסיים בהבטחה: "אני מעריך שבית"ר תיקח אליפות השנה. הם התחשלו בעונה שעברה ובאמת הגיע הזמן".
