משה "קיש" רומנו היה אחד החלוצים הגדולים בכדורגל הישראלי. ב־454 משחקי ליגה, רובם במדי בית"ר ת"א ושמשון ת"א בין 1964 ל־1980, הוא כבש 200 שערים (193 מהם בליגה הבכירה), ולדבריו כבש יותר מכל אחד אחר באצטדיון בלומפילד, 130 פעמים.
צריך להקים פסל יפה שלך מחוץ לבלומפילד, אולי לעשות עבורך טקס חגיגי?
"איזה פסל ואיזה טקס? בכלל לא נותנים לי להיכנס לשם. שום כבוד אין אלי. הבקעתי הכי הרבה במגרש הזה, ואומרים לי 'לך לקופות'".
אבל אתה סמל. עכשיו, כשחגגת 80, לא הגיע הזמן לכבד אותך?
"איזה סמל? אתה גומר לשחק וכבר שכחו ממך".
"נולדתי ליד השער"
אבל לא אנחנו. רומנו היה סמל גדול של שתי התל־אביביות הצנועות יותר, קורע רשתות מקצועי שזכה ארבע פעמים בתואר מלך השערים בליגה הבכירה. "נולדתי ליד השער", עיניו בורקות, "בגיל 5 כבר נתתי מלא גולים בקריית שלום. גדנ"ע יהודה היו באים לראות ילדים, ואמרו לאבא שלי, יצחק, שיביא אותי לשם. הייתי מלך השערים בכל הליגות".
בגיל 17.5 הוא הגיע לשמשון, ועד מהרה הפך לאליל כרם התימנים. כבש שערים ולבבות. לילה אחד מר ונמהר, עת שהה בדירת חברים בדנמרק, הוא "נחטף" בהפתעה. "בשמשון לא היה אף פעם כסף, קבוצה קטנה בלי תקציבים. תמיד לא שילמו וסיפרו סיפורים. הייתי טוב, ברמה גבוהה - ולא מרוויח כלום", קיש מגלגל את הסיפור. "אז פעם אחת ברחתי להם באמצע העונה והתאמנתי בקבוצה דנית, רק שלא יכולתי לשחק בלי השחרור משמשון, עד שהגיע לילה אחד משוגע לגמרי".
קדימה, ספר מה קרה.
"כנראה החברים שהייתי אצלם הסגירו אותי. 2 בלילה, ופתאום דפיקות בדלת. באו שלושה חבר'ה שהכרתי, מקורבים להנהלת שמשון, והודיעו לי שבאו כדי להחזיר אותי לישראל, לא האמנתי. זה היה כמו בסרטים. הם לקחו לי את הדרכון ואמרו לי 'אתה חוזר איתנו'. הם עוד לקחו אותי ל'יום 'כיף', טיול באיטליה, והחזירו אותי לכרם. מזל שלא לקחו אותי לכלא".
"פשוט התעלמו ממני"
כיום קיש צוחק על האירוע המוזר הזה, ואת הקבוצה שבה היה חלק משלישיית "הסופה", יחד עם גידי דמתי ויואל מסוארי, הוא הצליח לעזוב רק דרך בית המשפט. התחנה הבאה היתה בית"ר ת"א, שבה שיחק עונה אחת (1968/69) לפני שחזר לעוד קדנציה בת ארבע שנים בשמשון. לאחר מכן שב לבית"ר לעוד שבע שנים של קריעת רשתות.
בנבחרת ישראל כוכבו לא דרך, אבל יש לו הסבר לכך: "באתי מקבוצה קטנה, ומי ששיחקו היו השחקנים מהפועל ומכבי ת"א ומכבי נתניה. אם הייתי בהפועל, היו נותנים לי לשחק גם על רגל אחת. הרגשתי שמגיע לי לשחק ולא נתנו לי, למרות שהייתי מלך השערים. במונדיאל במקסיקו 70' ישבתי על הספסל, ולצערי הרב רק ראיתי מהצד את כל החלוצים הגדולים של הנבחרות משחקים - אני לא זכיתי בכך. כולם ראו את היכולות שלי ופשוט התעלמו ממני".
נשמע מאוד מתסכל.
"כן, באתי כדי לשחק וזה לא קרה, אבל התנחמתי בעובדה שלהיות במקום כזה זה משהו של פעם בחיים. זה היה מלהיב מאוד. בגול של מוטל'ה שפיגלר מאוד שמחתי".
הייתה לך גם תחרות עזה על תואר מלך השערים של ישראל בכל הזמנים.
"כל הזמן עקבתי בטלוויזיה אם אלון מזרחי עובר אותי בגולים. לעודד מכנס יש 196 ולי 193. לא רציתי שהוא יעבור אותי, אבל בתוכי ידעתי שזה יקרה. אחרי 20 שנה הוא עבר אותי, לא אחרי שנה-שנתיים. גם אותו יעברו בסוף".
יש עוד חלוץ כמוך?
"היו כאן חלוצים גדולים וכל אחד היה כוכב בפני עצמו. רק צריך לזכור שאני הבקעתי כל כך הרבה גולים בקבוצות קטנות, אז ההישג שלי יותר גדול, זה ברור".
"אשתי פרנסה אותנו"
את התואר הקבוצתי היחיד שלו השיג רומנו כשעבר להפועל יהוד, שאיתה הניף את גביע המדינה ב־1982, שנה לפני הפרישה. אחרי ניסיון קצר בתחום האימון הוא פנה "לכל מיני עסקים קטנים". במבט מהצד על הכדורגל הישראלי הוא מבקר: "היום מספר הכישרונות ממש מצומצם. פעם היו שחקנים כמו אורי מלמיליאן, משה סיני, אייל ברקוביץ'. היום יש יותר כושר גופני, מודעות, בודקים מלא פרמטרים, אבל בעבר היו הרבה יותר כישרונות בכל קבוצה".
כיבוש נוסף שלו, אולי הכי חשוב, היא אשתו רחל. "היא גרה לידי. פעם לא היה טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק. יצאתי לרחוב, ראיתי את רחל והתחלתי איתה. הייתי כבר כדורגלן מוכר, אבל אני לא יודע אם הלכה איתי בגלל זה. אולי בגלל שהייתי יפה, אני צריך לשאול אותה".
היא עבדה בבנק, נכון?
"כן, בבנק לאומי. מה שאני לא הרווחתי בכדורגל, היא הרוויחה שם ופרנסה אותנו. מה לעשות, זה היה המצב".
למשה ורחל שלושה ילדים וארבעה נכדים, שחגגו לו לאחרונה את יום הולדתו ה־80: "המשפחה חגגה לי מאוד יפה. אני שמח בחלקי ושומר על צניעות. הכי חשובה לי הבריאות. אני עושה צעידות בשכונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו