אחרי שעלה לליגת העל עם מכבי פתח תקווה, עידן ורד התארח בפודקאסט "במגרש שלה" וסיכם את הקריירה בראיון גלוי לב. הדרך בבית"ר ירושלים, המעבר הנוצץ למכבי חיפה, הפציעה שכמעט הובילה לפרישה, המעבר להפועל תל אביב והסירוב למכבי - והשאלה המרכזית: האם זהו ראיון פרישה?
הראיון המלא זמין עכשיו בכל הפלטפורמות של "ישראל היום"
פרצת כילד בבית"ר, הגשמת חלום ילדות.
"כשראובן עטר הגיע הייתי בן 19 והוא אמר לי: 'צא לדרך, ילד, אני איתך'. זאת עונה שהסתיימה בזכייה בגביע המדינה ובתואר תגלית העונה. היה כיף, סגל מדהים. אריק בנאדו, שמעון גרשון, עידן טל, ברק יצחקי, אבירם ברוכיאן, מיכאל זנדברג, טוטו תמוז, כריסטיאן אלברס".
חדר הלבשה מלא פיגורות, ואתה ילד. מישהו חנך אותך?
"גרשון היה איתי בחדר במחנה האימונים והייתי איתו הרבה. ככה נכנסתי לחבר'ה של יצחקי, ברוכיאן ועמית בן שושן. גם טל היה מאוד קרוב אליי, מאוד עזר לי. הערכתי אותו מאוד גם כשהייתי ילד. זה באמת היה לי ממש קל להיכנס, כי גם הייתי טוב על המגרש ובסוף גם היה לי חיבור איתם.
"זה בא לי מהר, אבל הדרך והתהליך ממש לא. כל הילדות שלי עבדתי מאוד קשה, היה לי מאמן אישי ותזונאי, שזה לא היה נהוג בכלל. המאמן האישי איתי עד היום, אנחנו ביחד מגיל 12-13. זה לא בא לי בקלות, אבל כשזה בא אז ברור שזה נראה 'איזה יופי הוא בן 19 והוא כבר בבית"ר ירושלים וכבר בעניינים'".
הבחירה במכבי חיפה על פני מכבי ת"א
עברת למכבי חיפה תמורת מיליון יורו. למה דווקא לשם?
"זה היה ב-2010, פוסט עידן ארקדי גאידמק. לבית"ר כבר לא היה כסף והיו צריכים למכור נכסים, זה מה שאמרו לנו. מכרו את טוטו, שחררו את בנאדו בחינם, ויצחקי ואני היינו 'כל הכסף'. ברק עבר למכבי ת"א, אני הייתי מיוצג על ידי מורן מאירי והוא אמר לאבא שלי ולי: 'יש קנדי אחד שמגיע, מיטש גולדהאר'. אף אחד לא הכיר אותו ולא ידעו אם הוא זה עוד אחד שבא לעשות סיבוב.
"מאירי אמר לי שיש הצעות ממכבי ת"א ומכבי חיפה, ואבא שלי אמר: 'מכבי חיפה זה המועדון הכי מסודר בארץ, הכי טוב, יענקל'ה שחר, לך לשם'. בתור ילד גם מאוד אהבתי את מכבי חיפה, נפגשתי עם יענקל'ה והוא הציג לי את המועדון ואיך אני משתלב בפנים. אמרתי לאבא שלי: 'יאללה, נלך למכבי חיפה'.
"זו הייתה השנה שלהם, אחרי שהם הפסידו את האליפות בקיזוז, כל המועדון היה בטראומה מסוימת. הגעתי ב-2010 ואני חושב שעשיתי צעד מדהים. היו לי שם חמש שנים שבאמת כל שנה היה לי כיף. תארים, אירופה. הכרתי את אשתי, שהיא חיפאית אז בכלל טוב.
"תג מחיר בזמנו היה משהו שלא נהוג בכלל. זה לא כמו היום שיש ים העברות של 1.5 מיליון. אני זוכר אפילו ביקורות בתוך המועדון בחיפה איך הביאו שחקן בסכום כזה. אבל יענקל'ה אמר: 'אני רוצה רק את ורד', ובאמת ראיתי כמה הוא רוצה אותי. דיברתי בזמנו עם אלישע לוי המאמן ועם יניב קטן הקפטן, ובחרתי במכבי חיפה".
אחרי שנתיים שלוש טובות המועדון נכנס לתקופה רעה.
"מה שקרה אז, אחרי עונת האליפות שלנו, דומה למה שקורה שם עכשיו. כל השלד של הקבוצה עזב. ניר דוידוביץ', בנאדו, פיטר מסיללה, תומר חמד וליאור רפאלוב. נשארנו קטן, אייל גולסה, אני ועוד כמה צעירים. הבנייה מחדש באמת לקחה זמן".
הפציעה שהרסה את המעבר לחו"ל
היו דיבורים על סנדרלנד, למה לא הלכת?
"שאלה יפה, בסוף זה טיימינג. היו הצעות ממארסיי, סנדרלנד ו-ווסטהאם, כבר טסתי אליהן כמה פעמים. זה היה אחרי הקמפיין שלנו באירופה, יענקל'ה אמר לי: 'רק הגעת, שנה-שנתיים אתה פה, חמש שנים. אני רוצה את כל החבר'ה הכי טובים שיהיו פה אצלי. אתה תצא לחו"ל, אל תדאג'. בעונה השלישית נפצעתי בכתף.
"אני אומר לכולם, מי שבכושר ומי שחם שיעשה הכל להכות בברזל, כי אחרי זה אי אפשר לדעת מה קורה. הייתה לי פציעת כתף מאוד קשה, עשיתי ניתוח, חזרתי אחרי כל השיקום ובמשחק הראשון עוד פעם פרקתי את הכתף. אחרי זה הייתי בחוץ חצי שנה, וחזרתי אחרי עוד שני ניתוחים. גם בימין וגם בשמאל היה לי סיפור".
חשבת שהפציעות יהרסו את הקריירה?
"כן, אמנם זה לא ברך או קרסול, אבל זה כתף וזה סיוט. אחרי שכבר עשיתי את הניתוח והשיקום וחזרתי ולא הצלחתי באמת להיות פיט, כבר היה לי בראש שאני לא יכול לשחק. הרגשתי מאוד לא טוב, גם פיזית. הייתי כמעט שבעה חודשים בחוץ בלי שום שיפור.
"ניגש אליי אודי אנג'ל, אוהד מכבי חיפה, ומליץ לי על מנתח בשווייץ. טסתי אליו, זה היה ב-2013, ומאז עד היום, 13-14 עונות, ברוך השם אפס כאבים וככה שרדתי את זה. בעונה האחרונה שלי שהחוזה נגמר, בדיוק עברנו לסמי עופר וסיימתי כמלך שערים באותה עונה. רצו שאשר, אבל אמרתי שאני חייב לצאת לחו"ל ועברתי לכוכב האדום בלגרד".
לא כפית על המועדון לעזוב.
"אני חושב שזה בא מזה שאני יותר מדי אוהב את הכדורגל, שפחות היה לי לבוא עכשיו ולריב ולעשות שביתה. אני רוצה להיות על הדשא, גם אם עכשיו לא קורה בדיוק מה שאני רוצה. הייתי יכול להיות יותר ילד רע ולהגיד: 'חבר'ה, יש לי שתי ההצעות של החיים, אני חייב לעבור'. לא עשיתי את זה, אני לא מצטער על זה, זו הדרך שלי וזה האופי שלי וזה בסדר".
היית הישראלי הראשון בסרביה. מה לא עבד שם?
"הייתי כמעט עונה שלמה. מה שלא עבד, אם להיות כן בלב שלם, פשוט לא הייתי מעל הרמה. הרי זר שמגיע חייב להיות קצת מעל מה שיש. התחלתי דווקא מאוד טוב, היו לי גם שם שתי הצעות, ניס רצו אותי. בליגה עצמה משום מה לא התחבר לי. ראיתי שפתאום יש כמה סרבים צעירים שעולים וטובים ממני, פשוט לא מספיק טוב בשביל זר. אבל חוויה מדהימה, קהל מדהים, אחלה אנשים".
הוויתור על מכבי ת"א בפעם השנייה
באותו רגע ויתרת על החלום האירופי?
"כן, אחרי זה כבר חזרתי לארץ. חזרתי בגיל 26-27 וכבר קשה מאוד לצאת לחו"ל. ניסיתי, פחות עבד. העיקר שניסיתי, לא תמיד מצליחים. חזרתי לפה, לבית"ר שהיא הבית שלי. היו לי ים הצעות בעיקר מסין ולא הלכתי, הייתי יותר מדי מחובר ומזוהה. היינו בעונות שיא, כמעט דאבל פעמיים, הכל היה ממש כיף וטוב".
"כשסיימתי חוזה אחרי שנתיים בבית"ר, ג'ורדי קרויף התקשר אליי ואמר: 'אל תחתום, בוא אלינו למכבי ת"א. לא חתמתי, העלו אותי בינתיים ליציע. הייתי טיפה נאיבי שאני זה בית"ר ובית"ר זה אני ושום דבר לא יכול להפריד, אני פה שנים, הכי מזוהה ואני קפטן.
היינו ביחד, איתי שכטר ואני, ג'ורדי הגיע אליי וסירבתי. אחרי שבועיים ג'ורדי חייג לאיתי, אמר לו 'כן, אני בא'. עד היום שכטר צוחק עליי. גם על זה בסוף אני לא מצטער, ברור שאם הייתי הולך על זה היה לי עוד כסף, עוד תארים ואולי עוד טיפה הופעות בנבחרת ישראל, אבל באותו זמן היה לי כיף. הארכתי חוזה לעוד שלוש שנים".
עברת משבר נפשי.
"את זורקת אותי אחורה ל-2017/18, כמעט עשור. עד שהבנתי מה זה לקח לי זמן. בהתחלה הלכתי מדי פעם לבית החולים, קצת כאבי בטן, הרגשתי לא טוב. עברו מספר שבועות עד שכבר לא יכולתי באמת להמשיך, לא אכלתי, ואז עשיתי כזה סטופ.
"עשיתי את כל הבדיקות שיש, הייתי מאושפז, ואחרי שבוע אמרו לי: 'אין לך כלום'. אבל מצד שני אני מקיא ולא מרגיש טוב. בזמנו כמעט לא היה על זה שיח, לא ידעתי מה זה עד שראיתי בחו"ל ליונל מסי, לברון ג'יימס, קווין לאב, סרינה וויליאמס, סימון ביילס. פתאום ראיתי שיש משהו שהוא זהה אליי, והבנתי בכלל מה זה.
"דיברתי על זה, הבנתי מה קורה ואחרי חצי שנה סיימתי עם זה. עשיתי על זה דוקו והרצאות, לקחתי את זה כפרויקט. אם זה קרה לי ואני ככה ציבורי, אני יכול לגעת בכל ילד וכל בן אדם. זה עשה הרבה יותר מכל תואר שלקחתי או מכל גול שכבשתי. זה הגיע לכל בית בישראל".
המעבר להפועל ת"א
בית"ר הודיעו לך שאתה לא בתוכניות. מה עובר לך בלב?
"הרגע הכי קשה בקריירה. עשיתי הכל כדי להיות שם כל הזמן, תמיד. ובפעם אחת שהייתי באמת קצת פחות טוב, וגם כל המועדון היה בסחרור בתקופה שמשה חוגג ואלי אוחנה ניסו למכור את המועדון לשייח'. סיימנו בפלייאוף תחתון ובא ארווין קומאן. ביקשתי לסיים יפה ולפרוש בבית"ר, לא חזרו, לא ענו. 'בא מאמן, אנחנו לא רוצים וביי, אין לך חוזה'.
"כאב לי מאוד. הייתי מאוכזב, עצבני אפילו, אני חושב שמהכעס שלי עשיתי את הצעד הזה לעבור להפועל ת"א. בדיעבד אסור לפעול תחת כעס, צריך לקחת אוויר. מהכאב והכעס יצאתי לראות מה יש לי בחוץ. היה מאוד קשה למשפחה ולי, זו היריבה המושבעת, מאוד קשה פיזית, נפשית. לקח לי הרבה זמן. המקום הזה של לבוא ולשחק חזק ולהיות 'מניאק', לא היה נגד הקהל של בית"ר, זה כדי להראות כמה אני פגוע וכמה אני עדיין שחקן טוב ורלוונטי.
"עשיתי רק משהו אחד שהוא קצת בעייתי, באתי לטדי באובר חזה נפוח. אני עכשיו עם הפועל בטדי וחייב לנצח אתכם, זה מהיצר של הספורטאי ולא ממקום של שנאה. כולם יודעים כמה אני אוהד בית"ר, עד היום אני מגיע לטדי ומחבקים אותי. זה שיעור הכי טוב שקיבלתי, אי אפשר לרצות את כל העולם. מאז החיים שלי הרבה יותר שלווים".
עברת להפועל פתח תקווה, לראשונה ירדת לליגה הלאומית.
"הייתי בהפועל ת"א עונה וחצי. העונה הראשונה הייתה טובה, השנייה פחות ואמרו לי ללכת. אני לא כועס, אני יודע איך העולם הזה עובד ואני גם ריאלי ויודע שכל שחקן בגיל 32-34 כבר פחות טוב. רציתי מועדון עם קהל. זה היה בינואר, עלינו ליגה וכבשתי שער דרמטי. אחרי זה הייתה לנו עונה בליגת העל וירדנו".
פתאום נהיית שחקן שעובר ממקום למקום.
"אני כל הזמן אומר לאשתי, עד גיל 32-33 אני בחיפה ובית"ר, פתאום נכנסתי לסחרחורת של מעברים. עברתי בתוך פתח תקווה מהפועל למכבי. ירדנו ליגה, אמרו לי שרוצים חבר'ה צעירים, ובסדר גמור. חתמתי שם, ועוד פעם אמרו 'הוא לא לויאלי'. אבל זה שיעור שאי אפשר לרצות את כולם".
האם זה ראיון פרישה?
אתה מרגיש שיש לך מקום בליגת העל?
"חגגתי 37 לפני חודש. מבחינה פיזית אני מרגיש טוב, מתאמן עם חבר'ה צעירים במחלקת הנוער הכי טובה בארץ, מתחרה עם בני 19-20 ונהנה מזה. קיבלתי כמה הצעות גם בליגת העל וגם בלאומית. אני אסע לחו"ל, אחזור ואראה מה אני עושה. אני מאוד אוהב את הכדורגל, מת על הדשא ועל חדר ההלבשה. התשוקה והרעב עדיין שם, אני אשב עם כמה מועדונים ואז אחליט".
"לגבי תפקיד מקצועי, כבר דיברו איתי בעבר. אני חושב ומאמין שאסגור מעגל במכבי חיפה או בית"ר ירושלים נגיד אם תהיה הצעה טובה".
מרגיש שמיצית את הקריירה או שיש פספוס?
"עד הפציעות בגיל 23-24 כולם דיברו עליי ברמה של אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. היו לי הצעות וראיתי שאני שם. אחרי הפציעה אמרתי: 'תן לי רק לשחק כדורגל'. הייתי יכול להיות בטופ 10 בכל הזמנים, מצד שני עשיתי עוד קריירה בחו"ל, בחיפה, בבית"ר והפועל. אני מאוד שלם".
