המעבר של ענאן חלאילי לאינטר נפל בעקבות כישלונו בבדיקות הרפואיות של הוועד האולימפי האיטלקי, שהפך למחמיר במיוחד בכל הנושא של בעיות לבביות אצל ספורטאים. בעקבות כך, אינטר לא הייתה יכולה לרכוש אותו והוא ישוב לאוניון סן ז'ילואז, לפחות עד למעבר לקבוצה אחרת מבין אלו שהביעו בו עניין.
בעוד שבמדינות רבות האחריות על כשירותם הרפואית של שחקני כדורגל נמצאת במידה רבה בידיהם, באיטליה הגישה שונה לחלוטין: החוק מחייב את המועדונים לוודא שהשחקן כשיר לחלוטין לפני שהוא עולה למגרש. כדי להסביר את ההבדלים בין המדינות ואת ההיגיון מאחורי השיטה האיטלקית, שוחחה "גאזטה דלו ספורט" עם פרופ' פאולו זפילי, לשעבר פרופסור מן המניין לרפואת ספורט וכיום קרדיולוג ספורט ורופא בהתאחדות הכדורגל האיטלקית.
"מועדון מהסרייה א' חייב לכבד את החוקים האיטלקיים שקיימים כבר משנת 1982", הסביר זפילי. "באותה שנה משרד הבריאות החל לחייב בדיקות רפואיות לספורטאים שרוצים לעסוק בפעילות תחרותית ברמה מסוימת. בשנת 1995 יצא צו נוסף שנועד לספורטאים מענפי הספורט המקצועני, והוא הוסיף בדיקות מעבר לאלו שנדרשו לצורך קבלת האישור הרפואי – בעיקר מבחן מאמץ מקסימלי ובדיקת אקו לב".
לדבריו, מדובר באחת השיטות המחמירות בעולם, כאשר במדינות אחרות האחריות מוטלת יותר על השחקן עצמו. "באנגליה התחילו לבצע בדיקות רפואיות באופן שיטתי, אבל המילה האחרונה היא של השחקן, והוא זה שלוקח אחריות על מצבו", אמר. "בארצות הברית אפילו לא חושבים לבדוק את השחקנים. הם מחליטים בעצמם אם לפרוש או להמשיך, על אחריותם בלבד".
גם בספרד ובצרפת קיימת זהירות מסוימת, אך ללא חקיקה מחייבת כמו באיטליה. "בספרד יש יותר תשומת לב אחרי מקרים מורכבים כמו אנטוניו פוארטה מסביליה. אף אחד לא בדק אותו לפני המקרה", סיפר זפילי. "גם בצרפת נוקטים משנה זהירות, אבל אין שם חוק – ההחלטה נמצאת בידי השחקן".
"שמה את השחקן במקום ה-1"
לפי השיטה האיטלקית, לא מספיק ששחקן ירגיש שהוא כשיר או יקבל אישור מהמועדון – עליו להציג מסמכים רפואיים שמוכיחים שאין סכנה בריאותית. זפילי מגן על הגישה הזו למרות הביקורת האפשרית שהיא מעוררת: "המערכת שלנו קיימת כבר 44 שנים. יכול להיות שיש לה חסרונות, אבל היא שמה את השחקן במקום הראשון".
"יכולים להגיד שאנחנו פטרנליסטים, אבל המטרה של כל ההקפדות האלה היא להגן על הכדורגלנים ועל המועדונים. אף אחד לא רוצה לשלוח למגרש שחקן שלא מרגיש טוב מבחינה רפואית". לדבריו, גם אם אפשר להתווכח על רמת הנוקשות של הבדיקות – העיקרון ברור. "זו בחירה של חיים ואתיקה. אם יש לי שחקן שנמצא בסיכון למות על המגרש – אני עוצר אותו.
"גם במדינות אחרות צריכים להיות מחמירים יותר. קל מאוד להגיד לשחקן 'אתה יכול לשחק' כשאתה לא זה שנושא באחריות אם משהו קורה".
