התקופה של ז'רקו לאזטיץ' במכבי תל אביב אמנם לא הייתה ארוכה, אבל רצופה באירועים משמעותיים - גם על כר הדשא וגם מחוצה לו. המאמן הסרבי עזב את הצהובים עם אליפות, אבל בטעם מר אחרי רצף הפסדים ותקרית לא נעימה בה אוהדים מחו מחוץ לביתו וירו זיקוקים.
למרות הכל, החרטה היחידה שנשארה בו, היא ההחמצה של מסע אירופי נוסף עם הצהובים. הוא נפרד מהמועדון בתחושת הכרת תודה, בלי מרירות ועם הרבה תובנות על העתיד.
רגע לפני שחתם בערב הסעודית כמאמן אל טהאוון מהליגה הבכירה, לאזטיץ' מספר בראיון בלעדי ל"היום" איך הוא רואה את הדברים: "אני מאמין שמאמנים הם אנשים ברי מזל. אני באמת לא מכיר מאמן שלא אוהב את מה שהוא עושה. היכולת לעבוד בכל יום במשהו שאתה באמת נלהב ממנו היא כבר זכות בפני עצמה. אם יש דבר אחד שלעולם לא משתנה, בין אם אתה שחקן ובין אם אתה מאמן, זו המחויבות".
מה גרם לך לבחור במכבי ת"א?
"עבורי, ההחלטה לא הייתה קשה. קודם כל, מכבי הוא מועדון כדורגל ענק עם היסטוריה מדהימה, אוהדים נלהבים והשאיפה להתחרות על תארים בכל עונה מחדש. כמאמן, זה בדיוק סוג הסביבה שאתה חולם לעבוד בה.
"הסיבה השנייה הייתה האנשים. לאחר השיחות שלי עם דומיניק פרייס, בן מנספורד, ג'ק אנגלידיס ומיטש גולדהאר יצאתי ללא שום ספקות. המשפחה שלי ואני השתכנענו שמכבי היא המקום הנכון לצעד הבא בקריירה שלי.
"מה שהרשים אותנו יותר מכל הייתה הכנות שלהם. הם לא ניסו להציג תמונה אידיאלית או להסתיר את האתגרים. הם הסבירו את המצב בישראל בצורה פתוחה וכנה, וביחד החלטנו לאמץ את האתגר הזה. כשאני מסתכל על כך היום, אני עדיין מאמין שזו הייתה ההחלטה הנכונה".
במה אתה הכי גאה מהתקופה שלך במכבי?
"כשאני מסתכל לאחור, יש הרבה דברים שהצוות שלי ואני יכולים להיות גאים בהם. יותר מכל דבר אחר, אני גאה בכך שנשארנו נאמנים לעצמנו מהיום הראשון ועד היום האחרון. מכבי הוא מועדון שדורש ממך הכל. הציפיות, הלחץ והתשוקה שמקיפים את המועדון הם עצומים. כבר מההתחלה הבטחנו שמעבר לתוצאות, נבנה תרבות שמבוססת על מחויבות, כבוד, אמון ותמיכה. אלה לא היו רק מילים - הם הפכו לחלק מהעבודה היומיומית שלנו.
"התוצאות תמיד יהיו פתוחות לדיון. זה הכדורגל. אבל להישאר נאמנים לערכים שלנו, ללא קשר לנסיבות, היה דבר שמעולם לא היינו מוכנים להתפשר עליו. כמובן, אני גאה בכך שהגענו פעמיים לשלב הבתים של הליגה האירופית, זכינו באלוף האלופים, בגביע הטוטו ועזרנו למועדון לזכות באליפות ה-26 שלו. אם הייתי צריך לבחור הישג אחד מבחינה מקצועית בכדורגל, זה כנראה היה 86 שערי הליגה שכבשנו באותה עונה. הם לא היו רק סטטיסטיקה - הם שיקפו את הזהות של הקבוצה שלנו ואת הכדורגל שרצינו לשחק.
"באותה עונה, מכבי גם קיבלה תמריצים כספיים מההתאחדות משום שבאופן עקבי שיתפנו קבוצה צעירה מאוד - המועדון אמר לי שזו הייתה הקבוצה הצעירה ביותר שהייתה לו ב-15 השנים האחרונות. למרות זאת, זכינו בתארים.
"בנוסף, עד סוף העונה, המועדון יצר את ההכנסה הגבוהה ביותר מהעברות שחקנים בתולדותיו. אלה אינן דעות, אלה העובדות הנתמכות על ידי התוצאות. אבל אם אהיה כן לחלוטין, מה שאזכור אפילו יותר הן מערכות היחסים שבנינו. אנשים זוכרים תארים, אני זוכר את האנשים שעבדתי איתם בכל יום ויום. החברויות שבנינו בתוך המועדון ומסביבו יישארו איתי למשך זמן רב מאוד".
יש שחקן שבולט במיוחד בזיכרונות שלך?
"אני מעדיף לא לייחד שחקנים בודדים משום שכל מה שהשגנו נבנה באופן קולקטיבי. כדורגל תמיד יהיה משחק קבוצתי. בהיותי שחקן בעצמי, אני יודע עד כמה קשה להתמודד עם לחץ, ציפיות וביקורת, במיוחד במועדון כמו מכבי. לכן אני פשוט רוצה להודות לכל שחקן שהיה לי הכבוד לעבוד איתו. כל אחד מהם ניגש לעבודתו במקצועיות ועשה מאמץ אמיתי לתרום לקבוצה. כמאמן, זה כל מה שאתה יכול לבקש".
הרגשת שהיה לך מספיק זמן ליישם את הרעיונות שלך וה"אני מאמין" שלך כמאמן?
"כמאמנים, אנחנו אף פעם לא באמת מרגישים שיש לנו מספיק זמן. עם זאת, אני לא מסתכל לאחור בתסכול או בחרטה. בכל יום ויום ניסינו להפוך לקבוצה טובה יותר. עשינו טעויות, למדנו מהן והמשכנו להתקדם יחד. לפעמים ניצחנו, לפעמים הפסדנו - זה הכדורגל. כשאני מסתכל על כך היום, באמת שאין לי אפילו מילה שלילית אחת לומר. אני בוחר לזכור את הרגעים הטובים כי היו רבים כאלה".
הרגשת שהמחאות מחוץ לביתך חצו את הגבול?
"ללא כל ספק, כן. באותו הזמן, חשוב לשמור על הדברים בפרופורציה. אנחנו מדברים על קבוצה קטנה מאוד של אנשים שבחרה לעמוד מחוץ לביתו של המאמן הראשי של מכבי, לצלם את עצמם ולהפוך מצב אישי למצב ציבורי. מה שהכי אכזב אותי לא הייתה הביקורת עצמה - ביקורת היא חלק מהכדורגל. זו הייתה הדרך שבה המצב התפתח.
"אני מאמין שג'ק התייחס לכך בצורה מושלמת במהלך מסיבת העיתונאים שלו לאחר מכן, ואני חושב שהמועדון הפגין כוח, אחדות ונחישות לאורך כל התקופה הקשה הזו. זה היה רגע מצער שהשפיע על כולם במועדון, במיוחד על השחקנים.
"לאחר שאמרתי זאת, כשאני חושב על השנתיים שלי במכבי, זה לא מה שנשאר איתי. אני זוכר את האוהדים, את האווירה, את הניצחונות ומעל הכל את האנשים המדהימים שהיה לי הכבוד לעבוד איתם. הזיכרונות האלה תמיד יגברו על הזיכרונות השליליים".
"לא היה שום סכסוך ביני לגולדהאר"
לאטיץ', כאמור, מסרב להתרגש או לקחת ללב רגעים קשים שחווה בישראל, אבל יודע להסביר בדיוק מה היה הרגע שהוביל לעזיבתו: "להפסיד בדרבי האחרון שלי היה כואב בצורה בלתי רגילה. הובלנו עד הדקה ה-91, הפועל כמעט שלא יצרה מצבים לאורך כל המשחק, ואז ספגנו פעמיים משתי הגבהות בתוך שלוש דקות.
"כמאמן, רגעים כאלה משאירים חלל שקשה לתאר. לאחר המשחק, הייתה לי שיחה מאוד כנה עם הבעלים. שנינו הרגשנו שלטובת המועדון, האוהדים, השחקנים, ההנהלה וגם לטובתי, הפתרון הטוב ביותר היה להיפרד. לא היה שום סכסוך. היה כבוד הדדי. לפעמים, בכדורגל, זו פשוט ההחלטה הנכונה".
מה הכי הפתיע אותך בכדורגל הישראלי? ומה אכזב אותך?
"מה שהרשים אותי יותר מכל הייתה התשוקה. כל משחק היה חשוב, לכל אצטדיון הייתה הזהות שלו וכל אוהד באמת האמין בקבוצה שלו. זה מה שהפך את החוויה שלי בכדורגל הישראלי לכל כך מיוחדת. גם נהניתי משיטת הפלייאוף בסוף העונה. היא שמרה על התחרות חיה ויצרה התרגשות עד הרגע האחרון.
"אם הייתי צריך לציין משהו שאכזב אותי, זה כנראה היה רמת השיפוט ולעיתים גם הדרך שבה חלקים מסוימים בתקשורת פועלים. הכדורגל המודרני יוצר לפעמים מחלוקות מיותרות פשוט משום שמחלוקת מושכת תשומת לב. לצערי, זה לא ייחודי לישראל, זה משהו שאנחנו רואים בכל העולם.
"בתוך המועדון, באופן טבעי היו לנו דעות שונות לגבי דברים רבים. אני עוזב את מכבי ללא מרירות - רק עם הכרת תודה. זו הייתה זכות להפוך לחלק מההיסטוריה של מועדון כל כך גדול ולהרגיש את התמיכה שקיבלתי לאורך כל התקופה שלי שם. לכן אני פשוט רוצה לומר תודה למיטש, ג’ק, בן, דומיניק ולכל השאר במכבי. הם נתנו לי הזדמנות שתמיד אהיה אסיר תודה עליה".
מה הפספוס הכי גדול שלך?
"הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא הייתה לנו ההזדמנות לחוות שוב את מכבי במסגרת אירופית. שם, בסופו של דבר, מועדונים נמדדים, והייתי מאוד רוצה לעבור את המסע הזה יחד".
המשכת לעקוב אחרי מכבי גם אחרי שעזבת?
"בהחלט. ברגע שהיית חלק ממועדון כמו מכבי, אי אפשר שלא לעקוב אחריו. עקבתי אחר ההתקדמות של הקבוצה ושמחתי באמת לראות את כולם זוכים בגביע המדינה. בירכתי את האנשים במועדון כי ידעתי עד כמה הגביע הזה היה משמעותי עבור כולם. אחרי הניצחון בדרבי בשמינית הגמר, למעשה הייתה לי תחושה שזו יכולה להיות עונת הגביע של מכבי. אני שמח מאוד שהם הצליחו לסיים אותה עם הנפת הגביע".
אם היית יכול לחזור אחורה, האם היית עושה משהו אחרת?
"כמובן שכן. אני לא מסוג האנשים שאומרים: 'לא הייתי משנה שום דבר'. אימון הוא עניין של קבלת מאות החלטות בכל שבוע. חלק מהן מתבררות כנכונות, אחרות לא. זו פשוט המציאות של המקצוע שלנו. באופן טבעי, יש הרבה דברים שהייתי עושה אחרת היום משום שהניסיון מעניק לך פרספקטיבה. עשיתי טעויות לאורך הקריירה שלי, בדיוק כמו שכל מאמן עשה. הדבר החשוב הוא להכיר בהן, ללמוד מהן ולהפוך לטוב יותר בזכותן.
"תמיד אמרתי לשחקנים שלי שטעויות הן חלק מההתפתחות. הטעות האמיתית היחידה היא לעשות את אותה טעות פעמיים מבלי ללמוד ממנה. כל חוויה מלמדת אותך משהו, והתקופה שלי במכבי בהחלט הפכה אותי למאמן טוב יותר ולאדם טוב יותר".
