דובב גבאי אמנם לא זכה באליפות וגם לא בנה קריירה בינלאומית, אך בישראל הוא נחשב לאחד החלוצים הבולטים של שני העשורים האחרונים. השבוע, בגיל 39, הוא בחר לתלות את הנעליים.
בראיון ל"ישראל היום" מסכם החלוץ קריירה מכובדת, מספר עם מי התייעץ לפני הפרישה, נזכר במשפחת לוזון ומדבר גם על הקשר המיוחד עם אביו ז"ל.
מה הרגשת כשכתבת את פוסט הפרישה?
"את האמת, בכיתי. וכל פעם שאני נכנס ורואה מה מתייגים אותי ואילו הודעות אני מקבל, אני דומע".
"זו לא הייתה טעות לרדת לליגה א'"
מתי החלטת לפרוש?
"ניסיתי להשתקם תקופה ארוכה מהפציעה האחרונה, ולצערי זה לא הצליח. היו המון מחשבות, עד שבסוף אמרתי די. אני לא אוכל לתת מאה אחוז, ואפילו לא קרוב לזה. בחודש האחרון קיבלתי את ההחלטה הסופית".
בדיעבד, הייתה טעות לרדת לליגה א' העונה?
"זו לא הייתה טעות, כי הכול מאת השם יתברך. לא הייתי מוכן לעבור לאימון, והייתה לי תשוקה אדירה להמשיך לשחק. מי שהוא שחקן, לא משנה באיזו ליגה הוא יהיה, ירצה לשחק, וזה מה שהרגשתי".
התייעצת עם מישהו מעולם הכדורגל לגבי הפרישה?
"לפני הכול עם המשפחה שלי. היו לי גם שיחות עם אליניב ברדה ובעיקר עם מאור מליקסון, שאיתו אני נמצא בקשר קרוב ואנחנו מדברים הרבה על מגוון נושאים".
"רוצה ללמוד את תחום האימון"
מה המטרה הבאה?
"המטרה הבאה היא להשתלב בצוות מקצועי באחת משתי הליגות הבכירות, עם רצון להתקדם וללמוד את תחום האימון".
לאחרונה גם התחלת לעסוק בתקשורת. עד כמה אתה נהנה מזה?
"אני מאוד נהנה בתקשורת ואשלב בין הדברים. אנחנו גם רואים שלא מעט מאמנים בכירים עושים את השילוב הזה".
נחזור אחורה. מיצית את מלוא הפוטנציאל שלך בכדורגל?
"אני חושב שאין אדם שיכול להגיד שהוא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו, בכל תחום ולא רק בספורט. מעבר לזה, אני אדם מאוד מאמין, ועל כל מה שהשם נתן לי לעבור תמיד אגיד תודה".
"משפחת לוזון הם גאונים"
עד כמה אביך ז"ל היה משמעותי לקריירה שלך?
"אבא שלי ז"ל היה הכול בשבילי מתחילת הדרך. אם זה עצירת כדור, סיומת, תנועה, מחשבה או כל דבר מקצועי אחר. אבל לפני הכול הוא היה החבר הכי טוב שלי והאהבה הכי גדולה בחיים שלי".
למעשה, הקבוצה הראשונה הייתה מכבי פתח תקווה. ספר קצת על החיים אצל משפחת לוזון.
"משפחת לוזון הם גאונים, ולא סתם אנחנו רואים איזו תוצרת מגיעה ממחלקת הנוער שלהם. זו ההצלחה הכי גדולה של המועדון. אני מאוד אוהב אותם ועד היום מתארח הרבה אצל עמוס לוזון, כי עומרי, הבן שלו, ואני חברים קרובים".
מה מיוחד בבית"ר ירושלים ובתקופה שלך שם?
"בית"ר זאת בית"ר. אף אחד לא יכול באמת להסביר את זה במילים. מבחינתי גם הגשמתי חלום כשזכיתי לשחק שם עם הקהל האדיר שלהם".
"בית"ר עושה את הדרך הנכונה עם אברמוב"
כאחד ששיחק בשני המועדונים, מי מועדון איכותי יותר כיום – באר שבע או בית"ר?
"קודם כול, באר שבע היא אלופת המדינה ומצליחה בצורה בלתי רגילה כבר המון שנים. בארבע האליפויות ובגביעים שזכתה בהם בעשור האחרון היא הייתה בטופ כמעט בכל עונה. מנגד, בית"ר, מאז שאברמוב הגיע, עושה דרך נכונה, וכיף מאוד לראות את זה. הם ממשיכים להתפתח ולהיות מועמדים לאליפות".
מה הייתה הטעות שלך בקריירה, בדיעבד?
"מבחינתי, כמו שהשיר אומר: 'ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא', אז אני רק יכול להגיד תודה".
מה רגע השיא בקריירה?
"יש כמה רגעים, כמו שלושער ובישול בחצי גמר גביע המדינה, אבל כולם יזכרו תמיד את הצמד נגד נתניה במדי הפועל באר שבע, שהשאיר אותנו בליגה והוריד את נתניה. אז אלך עם זה".
מה הפספוס הגדול בקריירה?
"הפספוס הכי גדול, בפער אדיר, הוא שלא זכיתי באליפות עם הפועל באר שבע".
למה לא יצא לך לשחק בחו"ל?
"האמת שהיו לי שתי הצעות שלא התאימו לי. מבחינתי זה לא רק להגיד 'יצאתי לחו"ל', יש הרבה משתנים. כמו שיש היום הרבה שחקנים שמשחקים בחו"ל ואף אחד לא יודע שהם שם, כך שאני בחרתי להישאר ולהמשיך את הקריירה בישראל".
שאלות קצרות
קבוצה שהכי נהנית בה?
"הפועל באר שבע".
מאמן שהכי השפיע עליך?
"אבא שלי ז"ל באימונים כשהייתי ילד".
השחקן הכי גדול ששיחק לצידך?
"מנור סולומון".
הדבר שלא יודעים עליך?
"מכור לשוקולד".
חלום שלא התגשם בכדורגל?
"אליפות עם באר שבע".
