במכבי חיפה התלבטו עד הרגע האחרון אם לממש את האופציה ולהאריך את ההתקשרות עם הקשר מיכאל אוחנה. בגיל 30, אוחנה נכנס לאנשי המועדון ללב, תרם מקצועית שלושה שערים (אחד בגביע) וארבעה בישולים, אבל בסוף הצדדים נפרדו, אך שלא כמו בסיפורי פרידה אחרים, אין כאן דם רע, והראיון המיוחד של אוחנה ל"היום" ממחיש עד כמה.
"בסך הכל, חד משמעית החוויה הייתה חיובית מאוד", הוא אומר בגאווה. "זכיתי להיות במועדון הזה, עם היסטוריה מדהימה שדרכו בו גדולי שחקני ישראל. זה כבוד גדול, חוויה והכל ברמה הכי גבוהה שיש. מכבי חיפה מועדון יוקרתי עם קהל אדיר. מועדון שתמיד שואף להיות הכי גבוה, גם מקום שני לא נחשב וצריכים לעמוד בלחצים. כל מי שמשחק ועובד במכבי חיפה צריך לדעת לאן הוא נכנס".
החוויה הכללית חיובית, אבל היא מחולקת לשניים. בתחילת העונה דייגו פלורס לא הכליל אותך בסגל, ורק כשברק בכר הגיע התחלת לשחק.
"בהתחלה המאמן החליט לא לתת לי בכלל, הסיטואציה לא הייתה קלה. אתה בא עם ציפייה ורצון להוכיח, אבל לא היה לי צ'אנס, אפילו לא כמה דקות. גיא מלמד היה איתי הרבה בתקופה הזאת. שנינו לא שיחקנו וזו הייתה תקופה מחשלת. אמרתי לעצמי שלא אכנע גם אם המאמן לא נותן לי לשחק. זה מבחן מלמעלה, הכול מבחנים בחיים ומקבלים שכר כשעומדים בהם.
"בסופו של דבר זה עשה לי טוב. יכול להיות שאם הייתי משחק מהתחלה אז הדברים היו הולכים אחרת, אז הכול לטובה. מהרגע הראשון ששיחקתי הוכחתי את עצמי עם בישולים, גולים, תוצאות טובות והקבוצה יצאה אז ממשבר. מלמד ואני יחד עזרנו לקבוצה לצאת מהמצב שבו הייתה נמצאת".
מה השינוי שקרה בך כשברק בכר הגיע ומיד נתן לך לשחק?
"אני מאוד מחזיק מברק בכר. אי אפשר להתעלם מהתוצאות שלו. שש אליפויות בארץ במעט מאוד זמן ובשתי קבוצות שונות שהטביעו חותם בכדורגל הישראלי. זכיתי להיות איתו בהפועל באר שבע ועכשיו במכבי חיפה. הוא מנטור שלי ואני מאוד אוהב את איך שהוא רואה כדורגל, צורת המשחק והאימון שלו".
האופציה של מכבי חיפה לא מומשה, ברק בכר עדיין מאמן ולמרות הכל אתה לא כועס עליו.
"ממש לא. ההצלחה שלי לא תלויה באדם חיצוני. מברק למדתי הרבה, וגם אם האופציה לא מומשה אז אני ממש לא כועס. מקצועית, הוכחתי שאני ראוי ושייך לרמות הגבוהות, וכששיחקתי אין לי בושה לומר שהייתי מהטובים בקבוצה, התחברתי לקהל, אז אין לי שום סיבה להיות עם גישה שלילית על ברק. אני זוכר שלפניו לא קיבלתי הזדמנות והוא זה שנתן לי".
אתה ומלמד ממש צמד בכל הצמתים שלכם העונה. יש איזה רגע איתו שאתה זוכר במיוחד ויכול לשתף?
"מלמד ואני חברים טובים גם מחוץ למגרש. יצא לנו לדבר הרבה כי היו תקופות שהיינו חלק ממועדון גדול, אבל במשחקים היינו עושים אימון לבד בכפר גלים והקבוצה במלון מתכוננת למשחק. היינו מתקלחים ורצים למשחק כדי לצפות בו.
"תמיד הרמנו אחד את השני ואז הסתכלתי עליו בתקופות הטובות יותר ואמרתי לו: 'אל תשכח איפה היינו, שלא ראינו דקה של דשא'. הוא הרים אותי ואני אותו. זה לא מובן מאליו, עברנו תקופה מאתגרת יחד ושנינו הרמנו אחד את השני. מלמד חלוץ בחסד, כולם יודעים מה הוא שווה".
"אוהדי מכבי חיפה נכנסו לי ללב"
מיכאל אוחנה הוא אדם מאמין. הוא מבהיר בכל הזדמנות שגם העונה הזאת הייתה מבחינתו "מבחן מלמעלה", שעבר בהצלחה. לאורך העונה התפילות עזרו לו לשמור על אופטימיות במועדון שחווה כישלונות בזה אחר זה והלחץ היה אדיר. זכורה במיוחד התמונה במשחק שבו המומנטום השתנה לראשונה לטובה, מול הפועל תל אביב בסמי עופר, כאשר אוחנה פתח בהרכב, הוחלף, ובדקות הסיום כאשר הירוקים הובילו, מצלמות הטלוויזיה תפסו אותו עם החולצה על ראשו ממלמל תפילה ונושא עיניו מעלה.
רגע דומה היה כאשר הבקיע מול מכבי תל אביב את שער הבכורה שלו, אבל השער נפסל ולאחר מכן אושר. "זה היה רגע גדול", הוא נזכר, "השופט ישר פסל את הגול ואני מסתכל למעלה לקדוש ברוך הוא ואומר לו: 'הכל שלך, תשנה את הכל בשבילי'. תוך כדי אני קראתי מזמור תהילים, שמתי חולצה על הראש ואיך שהשופט אישר את הגול רצתי לקהל וזה רגע שאי אפשר לקנות אותו.
"בכלל, היה לי קשר מדהים עם הקהל, הם נכנסו לי ללב ועד היום אני מקבל הודעות וזה אחרי עונה לא כזאת טובה. זה לא מובן מאליו. אני מקבל אהבה ותמיד הייתי מונע מהאהבה הזאת, הייתי שר את השירים של הקבוצה במקלחת ביום־יום. אני אזכור את זה כל החיים".
כשחתמת במכבי חיפה דובר על היסטוריית הפציעות שלך.
"השנה הרגשתי ממש טוב מבחינת הגוף. בכל המדדים הייתי בין הראשונים מבחינת הקילומטרים, כשפתחתי הייתי בין הראשונים בספרינטים, בעצימות, בהכל. יש הרבה אנשים סטיגמטיים שאומרים 'הוא מוכשר אז לא עובד על המגרש' וזה לא נכון, כי גם באימונים הייתי בין המובילים בכל מדד שיש.
"חוץ מזה, ברק בכר דורש עבודה ומי שלא עובד לא משחק. אני שמח שהוכחתי לעצמי שלמרות כל מה שאמרו ואומרים, אני יכול לתפקד בצורה הכי טובה בטופ של הכדורגל הישראלי. מה שהעיב בסוף הייתה פציעה קטנה, אבל זו חבלה, מכה ששחקן נתן לי עם המרפק באזור המותן. זה קרה חודש לסיום העונה והיו הרבה משחקים, אז זה קצת העיב, אבל אני שמח בחלקי ובמה שעשיתי".
בגיל 30, שתי אליפויות, עונה במכבי חיפה, לאן השאיפה עכשיו?
"יש לי כל מיני משימות קטנות עם עצמי, נקודות ציון, אבל הכי גדולה היא לחזור לנבחרת ישראל. אני רוצה שתהיה לי הזכות להוות דוגמה לילדים שזה לא רק הכישרון, אלא להראות שגם אם נופלים קשה, שאם ילד נפצע או נפגע, שיראה שיש תקווה. הלוואי ואוכל להיות צינור של תקווה לאחרים, לראות שהכל אפשר".
מה היה צינור התקווה שלך העונה בימים שלא שיחקת?
"במתחם האימונים בכפר גלים יש פינה לזכרו של גדי קינדה ז"ל. כל בוקר הייתי מסתכל על התמונות, מדבר אליו, מחייך וממשיך את היום. הרבה פעמים זה עזר לי. סימן ההיכר של גדי היה החיוך, זה משהו שצריך ללמד, יחיד סגולה. פתאום אני עצוב, מסתכל על גדי ואומר לעצמי 'אסור לך, תמיד צריך להיות בשמחה'. בכל רגע קשה, גם כשלא שיחקתי, אתה רואה את גדי ומקבל פרופורציות, הוא זה שהיה מיישר אותי".
אמרת שסיימת עונה ללא פציעות, אבל היו העונה לא מעט כאלה ודרור שמשון שילם את המחיר.
"דרור שמשון הוא אחד מאנשי המקצוע הכי טובים, אם לא הטוב ביותר, שפגשתי בקריירה. מעבר לזה שהוא גאון בתחומו, הוא אישיות. הוא תמיד ידע להרים את מי שעצוב וקשה לו, גורם לאווירה טובה ואין לזה מחיר. זה עוול שחושבים באיזשהו מקום שיש לו אשמה מסוימת. הוא תותח ויש הרבה חוסר מזל.
"גוף האדם עוצר לחודש, מלחמה, פחדים וחרדות ופתאום חוזרים שבת ושלישי, פלייאוף עליון וכל משחק חשוב, זה עומס שאף אחד לא בנוי אליו. לא משנה איזו הכנה, גם אם היו מביאים את מאמן הכושר של מנצ'סטר סיטי, לא היו קורים דברים אחרים".
מכבי נתניה מתעניינת, הפועל חיפה, עירוני טבריה רוצים שתחזור לקדנציה שנייה, לאן עכשיו?
"אני עדיין לא יודע מה טוב עבורי. אעשה חושבים, אתייעץ עם הקרובים והמשפחה ואחליט. אני רוצה להיות במקום שבו יתנו לי את המושכות. הוכחתי השנה שאני לא נופל משום שחקן בכדורגל הישראלי. אני בעיצומה של קריירה ויש לי עוד הרבה מה להראות. אני גם מרגיש ככה ורוצה לפרוח בעוד הרבה רגעים גדולים".
