אביאל זרגרי נחשב במשך שנים לאחד הכישרונות הגדולים שצמחו בבית״ר ירושלים. הקשר הצעיר פרץ לקבוצה הבוגרת בגיל מוקדם וסומן כדור העתיד של המועדון בזכות הכישרון, האישיות והבגרות שהציג על המגרש, אך דווקא כשהקריירה החלה להמריא הגיעו הפציעות שעצרו את התנופה ופגעו בהתפתחות שלו.
למרות התקופות המורכבות והמאבקים לחזור לכושר מלא, זרגרי לא ויתר על החלום. אחרי קדנציה שנייה וקצרה בבית"ר בתחילת העונה הנוכחית, בינואר הקשר בן ה־23 יצא לראשונה לחו"ל והוא משחק כיום בהרמנשטאדט מהליגה הראשונה ברומניה.
בראיון בלעדי ל"היום" הוא פותח את הלב, מדבר על התקופות בבית"ר ירושלים ומכבי חיפה, הפציעה הקשה והחיים בחו"ל.
אתם אחרי ניצחון חשוב ונשארו עוד שני משחקי מבחן להבטחת ההישארות בליגה. איך התחושות?
"התחושות מצוינות, הניצחון הזה היה מאוד חשוב לנו,כמו אוויר לנשימה. הגענו למשחק כשאנחנו מתחת לקו האדום וידענו שאנחנו חייבים לנצח בכדי להישאר בליגה וללכת למשחקי מבחן. עם זאת יש עוד שני גמרים לפנינו והמטרה היא ברורה - להבטיח הישארות, ונחגוג רק כאשר נשלים את המשימה".
גדלת במחלקת הנוער של בית״ר ירושלים, עלית לבוגרים בעונת 19/20 ופרצת. האמנת שבגיל כל כך צעיר יהיה לך ביקוש גדול בליגת העל ותפרוץ ככה? בזמנו דובר גם על הצעה ממכבי תל אביב.
"לפרוץ במועדון כמו בית״ר ירושלים, המועדון שבו גדלתי, זה באמת הגשמת חלום ילדות. כשאתה ילד אתה רק חולם על הרגעים האלה אבל כשזה קורה אתה בעיקר מנסה להישאר מרוכז. לגבי ההצעה ממכבי תל אביב, הוחמאתי מאוד מההתעניינות אבל דברים לא הבשילו".
סומנת בגיל צעיר. אתה חושב שהרעש התקשורתי וההתעסקות בך עזרה לך או הפריעה לך?
"הרעש התקשורתי בעיקר בכדורגל המודרני הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמקצוע, בטח שאתה פורץ במועדון כמו בית״ר. בהתחלה היה קשה אך מהר מאוד למדתי לעשות את ההפרדה, לא להסתנוור ממחמאות ולא להתרסק מביקורות. המשפחה הקרובה עזרה לי מאוד להישאר עם רגליים על הקרקע".
אני בטוחה שלא דמיינת שזה יהיה המסלול שלך.
"כשהכל הולך חלק בגיל 18 או 19, ואתה הופך ללהיט של הליגה, קל מאוד לדמיין קו ישר קלאסי - פריצה, מעבר לקבוצה גדולה, נבחרת ואירופה, בלי שום עצירות בדרך. אתה חושב שהכל יבוא בקלות אבל המציאות של הכדורגל, ובכלל של החיים, היא שונה.
"היום אני מבין שאין באמת מסלול קל וכל הקשיים שעברתי, אם זה המעברים, הפציעה הקשה, חוסר הדקות במכבי חיפה - אני באמת ובתמים מאמין שהן אלו שעיצבו את מי שאני היום. אם הכל היה בא לי בקלות, אולי לא הייתי מגלה את תעצומות הנפש שגיליתי בשיקום. אני מסתכל על שחקנים גדולים בעולם, לכולם היו קשיים כאלו ואחרים בדרך".
בשנת 2023 נמכרת למכבי חיפה תמורת 1.8 מיליון שקל אבל התחושה היא שלא באמת קיבלת את הצ׳אנס שלך שם.
"מכבי חיפה הוא מועדון עצום והמעבר לשם היה צעד משמעותי בקריירה שלי. בכדורגל יש דינמיקה ודברים לפעמים פחות מסתדרים ומתחברים כמו שאתה מדמיין ורוצה מכל מיני סיבות. למדתי להבין שזה חלק מהקריירה והכל מכוון מלמעלה. אני חלילה לא מסתכל אחורה במרמור, אלא רק בהכרת תודה על כל הדרך".
לי היה קשה להבין איך קבוצה שרכשה אותך בסכום כזה ונלחמה עליך, פשוט לא נותנת לך צ'אנס אמיתי.
"ברור שברמה האישית זה לא פשוט. כדורגלן רוצה להיות על המגרש, בטח כשמועדון בסדר גודל כזה רוכש אותך בסכום כזה. היו רגעים של תסכול, אני לא רובוט, ישבתי על הספסל בידיעה שאני יכול לתרום, אבל אני חושב שפה בדיוק נמדד האופי שלך ככדורגלן, כשדברים לא הולכים חלק. המשכתי להתאמן ברמה הכי טובה שיש ולקחתי את התקופה הזאת כשיעור לחיים".
הפציעה הקשה מכולן
חתמת במכבי פתח תקווה, במה שהיה אמור להיות החזרה שלך למסלול ואז קרעת את הרצועה הצולבת. אחת הפציעות הכי קשות שכדורגלן יכול לחוות.
"אני לא אשקר, הפציעה הזו בברך הייתה הרגע הקשה ביותר בקריירה שלי. בימים הראשונים חלפו לי בראש מחשבות קשות מאוד לגבי ההמשך ותהיות מה יהיה בעתיד, אבל הבנתי מהר מאוד שאני חייב להתעשת. ידעתי שמחכה לי עבודה סיזיפית, שעות על גבי שעות של עבודה קשה בחדר הכושר".
מה באמת קורה בתוך הנפש ברגעים האלו? איך מתמודדים עם הפציעה הזו?
"אני חייב תודה ענקית למאמן הכושר שלי, שרון אוחיון. הגעתי אליו בימים הראשונים על קביים, שבור תרתי משמע, והוא העביר אותי את תהליך השיקום הכי מקצועי ונכון שיכולתי לבקש, גם בפן הפיזי וגם בפן הנפשי. אני באמת חייב לו המון.
"גם דרור שמשון עזר לי המון בשיקום על המגרש, אבל מעל הכל, העוגן שלי והמרכיב הכי משמעותי שעזר לי לעבור את התקופה הזו הייתה המשפחה שלי. הם עטפו אותי מהשנייה הראשונה, היו שם איתי ובשבילי בכל רגע קשה, ולא נתנו לי ליפול. בזכותם חזרתי חזק יותר".
הושאלת להפועל חיפה. זה היה מיוזמתך או יותר מיוזמתה של מכבי חיפה?
"זה היה שילוב של שני הצדדים. הייתי אחרי הפציעה בצולבת והיית חייבת לחזור לשחק. הדבר הכי נכון עבורי היה לחזור למגרש, לצבור ביטחון ודקות משחק, והפועל חיפה הייתה הצעד הנכון ביותר לעשות את זה".
בהפועל חיפה התאחדת שוב עם רוני לוי, לאחר שהוא זה שנתן לך את הצ׳אנס הראשון בבית״ר. ספר קצת על הקשר איתו.
"לרוני תמיד היה ויהיה מקום מיוחד אצלי בקריירה. הוא המאמן הראשון שנתן לי את הבמה בבוגרים בבית"ר, מאמן סופר מקצוען שיודע בדיוק מה הוא רוצה מהשחקנים שלו. החיבור המחודש איתו בהפועל חיפה היה טבעי ועזר לי מאוד בחזרה לקצב המשחק. אני כל כך שמח שהוא האמין בי שוב אחרי שנה מחוץ למגרשים בעקבות הפציעה ורק חיכיתי להחזיר לו על המגרש".
בתחילת עונת 25/26 חזרת לבית״ר. מי יזם את החזרה ומה גרם לך לחזור? כי באותו זמן הקישור שם היה יחסית מלא.
"כשמועדון כמו בית"ר ירושלים קורא לך לחזור, הלב תמיד אומר כן . גדלתי שם, זה היה הבית שלי המשך המון שנים, ידעתי שהסגל יהיה מלא וחזק ויש תחרות קשה בקישור, אבל תחרות מעולם לא הפחידה אותי. הרגשתי שזאת סגירת מעגל נכונה עבורי באותו זמן".
החיים החדשים ברומניה
בינואר 2026 חתמת ברומניה. לאור המצב בליגת העל זה משהו שכיוונת אליו כבר מראש?
"לשחק באירופה זו שאיפה של כל כדורגלן ישראלי ותמיד כיוונתי לשם. כשהגיעה ההצעה בינואר הרגשתי שזה הטיימינג המדויק עבורי לצאת מאזור הנוחות, לחוות כדורגל אחר ותרבות אחרת ולבחון את עצמי ברמות האלה . אני שמח מאוד על הצעד הזה".
מה השוני בין הליגה הרומנית לבין ליגת העל?
"הליגה הרומנית היא ליגה מאוד פיזית ,אגרסיבית וקצבית. המשחק פה לעיתים פחות טקטי, יותר מעברים מהירים. יש דגש עצום על כושר גופני ומאבקים של כוח".
נראה שהשתלבת בקבוצה בצורה נהדרת והפכת לבורג משמעותי בקישור. אחרי השנים שעברת וגם הפציעה הקשה, זה לא ברור מאליו שתתאקלם במדינה חדשה כל כך מהר.
"זה באמת לא מובן מאליו אחרי כל מה שעברתי. הגעתי לפה במטרה לעבוד קשה ולעזור לקבוצה במאבקי ההישארות בליגה. השחקנים והצוות פה קיבלו אותי בצורה מדהימה ונתנו לי תחושה של בית מהיום הראשון, זה הפך את ההתאקלמות ליותר קלה. אני מרגיש את האמון בי ומאוד רוצה להחזיר על המגרש".
אתה חתום עד 2028 ונקווה כמובן שתישארו בליגה, אבל אם זה לא יקרה, תישאר בקבוצה או שתחפש אפשרויות נוספות? במצב כזה תעדיף להישאר באירופה או שלא תפסול חזרה לישראל?
"כרגע כל כולי מרוכז רק בהישארות בליגה עם הקבוצה. יש לי חוזה ארוך טווח ואני מכבד את המועדון ואת האוהדים פה ב-100%. אני לא עסוק ב'מה אם'. כשהעונה תסתיים והמשימה תושלם, נשב ונחשוב. בגדול, השאיפה שלי היא להמשיך להתקדם באירופה".
רוני לוי היום מאמן במכבי נתניה, מה דעתך על איחוד מחודש של שניכם?
"אי אפשר לדעת לאן הכדורגל ייקח אותנו והחיבור שלי עם רוני הוא באמת מיוחד, אבל כרגע הראש שלי נמצא אך ורק באתגר האירופי שלי והמטרה שלי היא להמשיך להתקדם פה, להצליח עם המועדון שאני נמצא בו".
מה אנחנו לא יודעים עליך ועל החיים של שחקן כדורגל בחו״ל? רחוק מהמשפחה והחברים.
"נכון שיש געגוע לארץ ולמשפחה, אבל האמת היא שהחיים פה הרבה יותר רגועים. כשאתה מגיע מהמציאות המורכבת בישראל, פתאום לקבל שקט בלי מלחמות או טילים מעל הראש זה משהו שנותן המון שלווה. המרחק הזה מאפשר לי לחיות בבועה חיובית שכולה כדורגל, אין רעשי רקע, ואני ממוקד ב-100% במטרה שלי.
"אני מנצל את הזמן לעוד אימון, עוד אנליזה של משחק, וכדי לא לשקוע בלבד, אני מקפיד למלא את הזמן הפנוי שלי בלימודים. אני סטודנט בשנה השלישית לתואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בנדל"ן בקריה האקדמית אונו. המסלול הזה, שנמצא תחת הדרכתו של עומרי אפק, מאפשר לי ללמוד מרחוק ולשלב את הכל בצורה הכי מיטבית שיש".
מה גרם לך בגיל כל כך צעיר לחשוב קדימה?
"האמת שהתחלתי ללמוד בערך שבוע אחרי הפציעה. איך שנפצעתי, עומרי אפק התקשר אליי ואמר לי שזאת הזדמנות לנצל וללמוד בתקופת השיקום, גם כדי לנתק את המוח מכל תהליך השיקום. אמרתי שננסה לשלב ואם יהיה קשה לשלב את זה עם הכדורגל, אני אקפיא את זה ואמשיך מתי שאני יכול.
"לאחר השנה הראשונה ראיתי איך הדברים נעשים ואת התמיכה שקיבלתי מעומרי אפק והקריה האקדמית, כך שהמשכתי לאחר מכן ואני שמח על כך. אני חושב שמעבר להיותך כדורגלן, חשוב להמשיך ולהתפתח בחיים באישיים כי החיים לא נגמרים במגרש הכדורגל".
