"באתי מהשכונות, הפועל באר שבע ראו אותי במזל - והשאר היסטוריה"

15 עונות שיחק אפרים דוידי בהפועל ב"ש, בשתי קדנציות, ואת הקריירה המפוארת שלו העביר ברובה באצטדיון וסרמיל, שהיה הבית של גאוות הנגב עד להקמתו של טרנר, אשר אליו שחקן ההגנה לשעבר ואחד הסמלים הגדולים של המועדון מרגיש חיבור חזק.

"שירתי כחייל בחצרים, כשיעקב טרנר ז"ל היה המב"ס. הייתי במעצר כי ברחתי לאימונים, בדיוק כשהיינו צריכים לצאת למחנה אימונים ברומניה. אבא שלי ואני הגענו לשיחה עם טרנר וממש בכיתי לו, אז הוא אמר לי: 'אתה יוצא לרומניה וחוזר להמשיך את המעצר, ואתה מבטיח לי שתגיע רחוק'. מאז בכל פעם שהיה פוגש אותי היה אומר: 'הבטחת וקיימת'".

בשלב הזה דוידי בן ה-66 מצהיר שגם הקבוצה שלו תגיע רחוק העונה: "תרשום, ב"ש לוקחת דאבל. אני משוכנע בכך. היא הכי חזקה ויציבה בליגה והיתרון שלה זה חוליית הקישור המצוינת".

את הדברים האלה הוא אמר בביטחון עוד לפני משחק העונה שהתקיים אתמול, בראיון שנערך, איך לא, בטרנר, שבו הוא עובד באחזקה: "אני כאן בכל בוקר כבר עשר שנים, מאז שהאצטדיון נפתח. זה עולם אחר לעומת התנאים שהיו בווסרמיל. בכל פעם שהשחקנים עולים לכר הדשא אני חש צמרמורת ומקנא בהם".

"אני במתח גדול בימים האלה. אני כל כך רוצה שתהיה שמחה גדולה בעיר, שב"ש שוב יהיו אלופים. לצערי, אני לא זכיתי בתארים עם הקבוצה, אבל עשיתי שם קריירה מדהימה".

"באתי מהשכונות"

דוידי נולד בטהרן בשם פרהד, ועלה לארץ בגיל 3 עם הוריו דוד ושולה. "עלינו לישראל והגענו לנס ציונה. הגננת שאלה לשמי, ואמרה שהשם העברי הכי קרוב לפרהד זה אפרים, והחליטה שכך יקראו לי. אתה מבין, הגננת נתנה לי את שמי, לא ההורים", הוא צוחק ונזכר בילדות לצד אביו, שהיה סדרן במגרשים ולקח אותו אליהם: "מה שמצחיק זה שהוא בכלל אוהד מכבי ת"א. כשהייתי שחקן הוא אהד אותי ואת ב"ש, אבל עד היום הוא אוהד שלהם".

בגיל 18 התחיל לשחק בכלל במכבי ב"ש בליגה ג', קצת אחרי שהמשפחה עברה לעיר: "באתי מהשכונות, לא שיחקתי בילדים או בנוער. המזל שלי היה שהיינו משחקים בווסרמיל לפני הפועל, הם ראו אותי והשאר היסטוריה".

הוא הצטרף להפועל ב"ש בקיץ 1978, והפך במהירות לבלם כריזמטי ואחד הדומיננטיים בתולדות המועדון. הוא שני רק לאליניב ברדה במספר ההופעות בנבחרת ישראל, שבה הוצב בעמדת הקישור והיה שותף לפספוס הדרמטי לעלות למונדיאל 1990, אחרי צמד משחקים מול קולומביה.

זה לא היה הפספוס היחיד. דוידי כאמור לא זכה בתארים עם ב"ש, וחוזר להפסד בגמר הגביע מול הפועל לוד בפנדלים בעונת 1983/84: "ניצחנו בחצי הגמר את מכבי נתניה הגדולה (זכתה באליפות בעונה הקודמת, ע"נ) עם עודד מכנס, דוד לביא, חיים בר, דוד פיזנטי ומשה גריאני ז"ל. לפני הגמר היינו במלון, והמאמן אליהו עופר ז"ל החליט להרגיע אותנו עם שירי נעמי שמר, ואחד הכוכבים הגדולים שלנו שאל מי זאת. שרנו 'על הדבש ועל העוקץ', ובגמר נשארנו עם העוקץ של לוד".

לשאלה מי השחקן הכי גדול בתולדות באר שבע, הוא עונה ללא היסוס: "מאיר ברד. מירו היה שחקן ענק, מדהים ביכולות שלו"

"הכרתי את אשתי ברחוב"

דוידי נשוי ליהודית ואב לארבעה. "הכרנו ברחוב"', הוא צוחק, "חיים בן שאנן (שחקן עבר בב"ש, ע"נ), חברה שלו ואני נסענו בעיר, ופתאום ראינו את יהודית. בצחוק זרקנו לה כל מיני שמות, כדי שתתייחס אלינו. חברה של חיים זיהתה אותה, אז כבר קראנו לה בשמה, ולמחרת קבעתי איתה פגישה בבית הספר שלה. היא היתה בת 17, ואני בתחילת שנות ה-20 שלי, ומאז אנחנו יחד. היא לא ממש הכירה אותי ואת הכדורגל, אבל האחים שלה אמרו לה 'זה דוידי מהפועל ב"ש'".

גם היום דוידי קשור להפועל ב"ש, חי את הקבוצה ופוגש מעת לעת חברים ששיחקו איתו. "אני מוכן לשלם מיליון דולר כדי לחזור לגיל 24. יש היום הרבה יותר כסף בכדורגל, תקשורת, תנאים מדהימים שאנחנו היינו יכולים רק לחלום עליהם. איפה אנחנו ואיפה השחקנים של היום".

ויש לו עוד שאיפה אחת גדולה, אבל היא בכלל לא קשורה לכדורגל: "אני חולם כל הזמן לעשות טיול שורשים באיראן. אני מתפלל שתהיה מהפכה שם ואספיק לקחת את ההורים המבוגרים שלי איתי לשם. אני מבין פרסית, שמעתי המון סיפורים על איראן ואני משתוקק להיות שם".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות