הכי קל לקחת כמה מילים יפות כמו דאטה, בינה מלאכותית וחדשנות, לשים אותן על במה, ולקוות שאף אחד לא ישאל יותר מדי מה עושים עם זה ביום שאחרי.דווקא בגלל זה כנס החדשנות של הפועל ת״א ו"היום" היה מעניין. לא כי הוא פתר את כל הבעיות של הספורט הישראלי (עוד לא נולד הכנס), אלא כי לרגע אחד היה אפשר לראות לאן העסק הזה הולך. וקבוצת כדורגל, מתברר, היא כבר מזמן לא רק מה שקורה על הדשא ב-90 דקות.
כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הקהילה מנצחת
גיא פרימור, מנכ"ל הפועל IBI תל אביב, פתח עם הוויז'ן של המועדון: קהילה, תחרותיות, חדשנות. כן, לפי הסדר הזה. כל אחד מזין את השני, וכדי שהמשולש הזה יעבוד, צריך גם ביטחון עצמי וגם ביקורת עצמית.
הפועל הוא מועדון עם קהילה חזקה, זהות מגובשת, רגשות עזים וגם לא מעט צלקות. במקומות כאלה חדשנות לא יכולה להגיע מלמעלה כמו מוצר מדף; היא חייבת להיטמע בתוך התרבות ובדרך שבה מתקשרים עם האוהדים. מספיק להציץ באפליקציה של הפועל כדי להבין את הכיוון. כדוגמה לאיזון בין ביטחון עצמי לביקורת עצמית, הציג פרימור את משחק הניחושים (מי תנצח במשחק) כמקרה שבו הקבוצה השיקה את הפיצ׳ר באפליקציה וקיבלה מבול של פניות מאוהדים שחרדו מ"נאחס".
דוגמה מעניינת שפרימור נתן כדי להמחיש לאן הולך העסק, הייתה על ענאן חלאילי. לדבריו, הרכישה שלו על ידי סן ז׳ילואז׳ הבלגית נעשתה על בסיס דאטה באופן עמוק כל כך, שייתכן שהקבוצה שקנתה אותו אפילו לא ראתה אותו קודם בעיניים. זה משפט שכמעט מעליב את הרומנטיקה של הכדורגל. מה עם הסקאוט הזקן ביציע? מה עם תחושת הבטן? מה עם "ראיתי אותו עשר דקות והבנתי שיש פה שחקן"?
אז זהו, שלא בטוח שזה נעלם. אבל זה משתנה: הדאטה לא מחליפה את הסקאוט. היא מחליפה את הסקאוט שלא יודע להסביר למה הוא צודק.
לא רק הסקאוט צריך דאטה, גם המאמן ואפילו התאומים
הפאנל הטכנולוגי לקח את זה עוד צעד קדימה. ב-Marquee הראו איך אפשר להשתמש בדאטה כדי לשאול שאלות מקצועיות מאוד קונקרטיות: איזה מהחלוצים הזרים שהפועל מעוניינת לרכוש הכי יתאים לשחק עם לואיזו וטוריאל, או איך באמצעות דאטה לואיס אנריקה יוכל להתמודד טוב יותר עם משחק ההגנה של ארסנל בגמר הצ׳מפיונס.
GainGuard דיברו על חיישן שמנסה לזהות פציעה בשריר עוד לפני שהיא קורית, תחת חלום גדול במיוחד: ספורט ללא פציעות. EasyCoach סיפרו על איך המערכת שלהם מסייעת לויאריאל לנהל מערך של 60 סקאוטים המועדון שמסתובבים ברחבי העולם.
אלה כבר לא דיבורים כלליים על טכנולוגיה. אלה המקומות הכי רגישים של המשחק: בחירת שחקנים, מניעת פציעות, טקטיקה, ניהול ידע מקצועי. פעם קראו לזה "העין של המאמן". היום גם לעין הזאת מצמידים דאשבורד.
וזה לא בהכרח רע. הבעיה אף פעם לא הייתה באינטואיציה. הבעיה הייתה באינטואיציה שמתחפשת לאמת מוחלטת. בדאטה טובה יש צניעות מובנית: היא לא אומרת "אני מרגיש", היא שואלת (ועונה) "על סמך מה?".
ספונסר - הרבה מעבר ללוגו על החולצה
כשמדברים על קהילה, חושבים על אוהדים. הראל כהן, סמנכ"ל הסחר של הפועל, דיבר דווקא על הקהילה העסקית, של השותפים של המועדון. לא רק ספונסר שנותן כסף ומקבל לוגו. אלא ניסיון לייצר אקו-סיסטם עסקי, לחבר בין שותפים, להשאיר כסף בתוך הבית, ולתת לעסקים סיבה אמיתית להיות חלק מהקהילה.
ואכן, סמנכ״לית הפיתוח העסקי של נותנת החסות של הפועל, בית ההשקעות IBI, ציינה שמעבר לחשיפה איכותית החריגה באורכה של 90 דקות, יתרון שלא ניתן להמעיט בערכו, חסות למועדון ספורט מחזקת גם שייכות. וזה כבר יתרון שמעט מאד חסויות יכולות להעניק.
לזכור בלי לעצור
ההרצאה של אופיר שי, אחיו של ירון שי ז״ל שנפל בעת שהגן על כרם שלום ומייסד Next October שינתה את הטון בחדר. בתוך כנס על חדשנות, עסקים וטכנולוגיה בספורט, היא הזכירה שחדשנות היא לא רק דרך לעשות יותר כסף או לנצח יותר משחקים. לפעמים היא גם דרך חדשה לזכור. ובישראל של אחרי 7 באוקטובר, זה כבר לא נושא צדדי עבור קבוצות כדורגל. זה חלק מהתפקיד הקהילתי שלהן.
Next October מחבר בין סטארטאפים ישראליים לבין זיכרון הנופלים והנרצחים מ-7 באוקטובר והמלחמה. כל סטארטאפ מנציח אדם לפי האופי שלו, הסיפור שלו והייחוד שלו. לא עוד שם על קיר. לא עוד עמוד זיכרון שמבקרים בו פעם בשנה. אלא ניסיון להפוך זיכרון למשהו חי, יוצר, עובד, זז.
זו הייתה אחת הפעמים שבהן המילה חדשנות קיבלה הצדקה. כי אחרי 7 באוקטובר, השאלה הישראלית הגדולה היא לא רק איך משקמים כלכלה, קהילה או אמון. אלא גם איך זוכרים בלי להקפיא את החיים. איך לוקחים כאב והופכים אותו לפעולה. לא במקום האבל, אלא מתוכו.
האלגוריתם הוא השוער החדש
בקפיצה חדה, עסקה ההרצאה הבאה בכלכלה אחרת לגמרי: כלכלת תשומת הלב. אייל באומל, שעובד עם משפיעני-על כמו MrBeast ונסטיה, הזכיר שהיוצרים החזקים בעולם מבינים היום גם ב״מדע״ וגם ב״אמנות״. גם באלגוריתם, בדאטה ובזמן צפייה, וגם בהוק, בסיפור וברגע שגורם לנו לעצור את הגלילה.
זו נקודה קריטית גם לספורט. כי מועדון כדורגל כבר לא מתחרה רק מול מועדונים אחרים. הוא מתחרה מול עוד וידאו על שוקולד דובאי (אחד הסרטונים הנצפים בהסטוריה של הטיקטוק, שגרם למחסור עולמי בפיסטוק), מול סרטון של ילד שעושה אנבוקסינג לערכת לגו, ומול כל דבר אחר שמצליח לקחת לנו עוד שנייה מהחיים.
בעולם הזה, האלגוריתם הוא ה-Gate-keeper החדש. פעם כדי להגיע לקהל היית צריך לעבור עורך, עיתון או ערוץ. היום אתה צריך לגרום למכונה להבין שאנשים לא זזים ממך. החל מהוק, זמן צפייה, לופים ועד הפצה של התוכן שלך על ידי אחרים. זה לא צד שולי של הספורט. זו אחת הזירות המרכזיות שלו.
לעדכן את מערכת הפעלה
האתגר של הפועל תל אביב, ושל כל מועדון ספורט בישראל, הוא לא להכניס "קצת AI" או לעשות "מהלך חדשנות". זה קטן מדי. האתגר הוא לבנות מערכת הפעלה חדשה למועדון. כזו שבה האוהדים הם לא רק קהל, הספונסרים הם לא רק שלטים, התוכן הוא לא רק תקציר משחק, הדאטה היא לא רק טבלה, והזיכרון הוא לא רק טקס.
כפי שציין אורי דגון, סגן העורך הראשי של ״ישראל היום״ שהוביל את הפאנל המרכזי, ברור שבסוף אוהדים ישפטו את המועדון לפי התוצאות. ובצדק. שום חדשנות לא תחליף ניצחון בדרבי, עלייה ליגה או חלוץ שיודע לשים את הכדור ברשת. אבל מי שחושב שזה כל הסיפור, כנראה מפספס את המשחק החדש.
הכדורגל לא מפסיק להיות רגשי. להפך. דווקא כשהכל נהיה מדיד, הרגש הופך לנכס הכי נדיר. השאלה היא איזה מועדון יידע לנהל אותו, לטפח אותו, למדוד סביבו, לבנות ממנו קהילה, עסק ותוכן, ועדיין לא להרוג אותו בדרך. וזה, מסתבר, לא פחות מורכב מלנצח בדרבי.
*איתי צמיר הוא אסטרטג בינה ודיגיטל, יועץ, מרצה ואוהד הפועל תל אביב מגיל 6.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו