עמנואל שפר, מאמנה המיתולוגי של נבחרת ישראל, יצא מדעתו. לנגד עיניו שחקן נבחרת הנוער דוד פיזנטי "עשה קרקס" משחקני הנבחרת הבוגרת הבכירים. "הוא השתגע", נזכר פיזה, "הוא צעק לגידי דמתי: 'רד, רד, תסגור את הילד', אבל רקדתי לו עם הכדור, נתתי לו בין הרגליים ועברתי אותו כאילו הוא אוויר".
זאת היתה רק ההתחלה של מי שמספר על עצמו שהיה "ילד שלא פחד מכלום", בטח על מגרש הכדורגל. "שפר קפץ מהספסל, צעק 'עצרו את המשחק' ותפס אותי בחולצה, כולו זועם: 'תשמע טוב, אם אתה תעביר פה בין הרגליים, אני אעשה לך את זה...'. אני לא אוסיף למה הוא מתכוון, אבל רעדתי כולי. אחרי שהוא נרגע הוא ביקש שישלחו אותי אליו, לנבחרת הבוגרת".
פיזנטי היה מגן שמאלי תוקף ומודרני, בעל טכניקה מרשימה. הוא היה שחקן סוחף במכבי נתניה וגם בקבוצות שבהן שיחק בחו"ל, וכמובן בנבחרת. בישל המון וידע גם לכבוש. יחד עם זאת, שמו נקשר לכל מיני סיפורים משונים מחוץ למגרש אשר יצרו לו תדמית צבעונית, שלעיתים האפילה על הקריירה הנהדרת שלו, שהתחילה בכלל עם בקשה למתנה לא שגרתית שביקש מאביו לבר־המצווה.
"גדלתי בפרדס חנה, וכבר מגיל 11 ביקשתי מאבא לשחק בהפועל חדרה, אבל הוא לא רצה שאסע באוטובוסים. בגיל 13 הוא אפשר לי את זה". הוא התחיל שם כחלוץ, היה מלך השערים בקבוצות הילדים, עד שהוסט לעמדת המגן והוקפץ בגיל 15.5 לבוגרים. "המכנסיים היו ענקיים עלי, וחולצת המשחק נראתה עלי כמו שמלה", הוא מחייך.
מטאטא רחובות מטורקיה
פיזה (63) נפרד מהר מאוד מחדרה ועבר לעשות חיל במכבי נתניה, שבמדיה שיחק שמונה וחצי עונות (בשלוש קדנציות), זכה בשתי אליפויות, ואי אפשר היה לעצור אותו בדרך לאירופה - תחילה בפ.צ קלן, שהיתה באותה תקופה אימפריה בגרמניה. "היו שם כוכבי־על", הוא נזכר, "פייר ליטברסקי, מורטן אולסן, הרולד שומאכר ורבים אחרים.
"הם לא ידעו שאני מגיע, וכשהופעתי בחדר ההלבשה של קלן הם התחילו לצחוק. הם חשבו שאני מטאטא רחובות שהגיע מטורקיה, כי סיפרתי להם שאבא שלי גדל שם, היו בטוחים שבאתי לנקות".
פיזנטי לא התרגש, וחבריו החדשים הבינו מהר מאוד שהצטרף אליהם יהלום לעמדת המגן השמאלי. הוא קיבל בעיתונות המקומית ציון 10 על משחק מול באיירן מינכן, וזכה להשתתף בגמר גביע אופ"א מול ריאל מדריד הגדולה (1986), שבו קבוצתו הפסידה.
אחרי תקופה קצרה בהפועל ת"א הוא נחת באנגליה, בקבוצת הליגה הראשונה קווינס פארק ריינג'רס, מה שמעלה מחדש את השאלה מה קרה בינו לבין העיתונאית הבריטית. הוא מסביר: "הייתי בהתחלה במלון מעולה בלונדון, שני אנשי תרבות גדולים מישראל ביקרו אותי, ואיתם הבחורה הזאת שאמרו לי שהיא מהבוהמה, אשת תקשורת שתכניס אותי לכל המקומות בלונדון ותסדר לי מה שצריך.
"היא כל הזמן התקשרה אלי, היה לנו מפגש אחד, לא יותר מזה. לא היה לי זמן פנוי, באתי לשחק כדורגל. היא נפגעה. יצא שישבנו לארוחת צהריים במלון קטארי או סעודי והיה שם חומוס, טחינה, קציצות ופלאפל, והיא אמרה לי: 'פאק יו, אתה תשלם על מה שקרה'.
"לא התייחסתי לזה, ואז היא הוציאה כתבה שמרחתי חומוס על הגוף שלה. זה כמובן לא היה נכון. כשבאתי לאימון אחרי זה לא ידעתי בכלל על הכתבה. הייתי בהלם. הבוס קרא לי ואמר שהם לא ייתנו לפגוע בשחקן שלהם, תבעו בבית המשפט וניצחו".
פיזה מציין שהסיפור הזה נעלם מהר מאוד באנגליה, אבל לא בישראל: "לא הפסיקו לעסוק בזה בארץ. גם כיום אתה שואל אותי על זה. נתתי משחקים גדולים באנגליה, וכאן בניגוד לשם התעסקו בקשקושים שלא היו ולא נבראו במקום בהצלחה הגדולה שלי. פגע בי שחשבו שנסעתי לאנגליה בשביל הדברים האלה".
"לא נכנסתי לקליקה"
פיזנטי באמת הצליח בגדול, ואני שואל אותו אם הוא סבור שהיה אחד הגדולים שצמחו בישראל. "אני חושב שכן", הוא נחרץ. "לשחק בתקופה שלי בבונדסליגה בקבוצה שהיתה אימפריה, ולשחק אחר כך באנגליה, בקבוצה הכי חזקה אז בלונדון, זה דבר ענק.
"אני לא חושב שקיבלתי מספיק כבוד בישראל. התעסקו בשטויות. לא שאלו אותי איך הרגשתי בגמר האירופי מול ריאל, או על ההצטיינות שלי מול הקבוצות הגדולות בעולם. לא אוהבים להתעסק כאן בעניינים המקצועיים, וזה מתסכל".
יש היום בישראל מגן שמזכיר לך אותך בימים הגדולים?
"היחיד זה אופיר דוידזאדה מהפועל ב"ש. יש לו אומץ ודרייב טוב, הרבה אנרגיה והוא תוקף עם עוצמה".
אחרי שפרשת ממשחק פעיל, ניסית אך לא הצלחת כמאמן.
"יכולתי לעשות קריירה גדולה בתחום, אבל לא לקחתי סוכן, לא נכנסתי לקליקה הזאת של המאמנים שאחד יוצא והשני מגיע".
במקום זאת כבר שנים ארוכות פיזנטי עוסק בהצלחה באימונים אישיים. "אני מאמן שחקנים צעירים שמגיעים אלי לקדימה־צורן. אני מאמן אותם בצורה מאוד יסודית, משפר להם את הטכניקה, ממש מלמד אותם את כל רזי המשחק. אני מאוד נהנה מכך".
פיזנטי היה נשוי לוויקטוריה קודריצקי, אלמנתו של הכדורגלן ניקולאי קודריצקי, והוא מספר שהבת המשותפת שלהם, דנה, מסבה לו הרבה נחת: "לפני כמה חודשים חיתנתי אותה. היא ילדה מדהימה, באמת קיבלתי מתנה לכל החיים. אני כבר נרגש ושמח מהמחשבה שאהיה סבא בעתיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו