אין הרבה שחקנים בהפועל תל אביב שהיו חלק משתי עונות מהגדולות בתולדות המועדון - עונת 2006/07 שבה זכתה הקבוצה בגביע, ועונת הדאבל ב-2009/2010.
מי שהיה בשתיהן הוא הבלם רמי דואני. דואני, שיחגוג בקרוב 39, גדל בדור הזהב של הפועל תל אביב והיה אחד משחקני הנוער המשמעותיים שעלו לבוגרים, אך לצערו לא הצליח למצות את עצמו. בניגוד לרבים אחרים, דואני לא פנה לתחום האימון או התקשורת, אלא בחר להמשיך את מורשת אביו.
"ירשתי את חנות האופניים של אבי ולמעשה לפני 14 שנים, לאחר מות אבי, הפכתי לבעלים של העסק", הוא מספר בראיון מיוחד ל"היום". "ביום פטירתו ועל קברו הבטחתי שאמשיך בתחום. אבא שלי ירש את סבא שלי ואני אותו. זה היה מאוד קשה בהתחלה, אבל זה מרפא".
כמה קשה לעבוד בזמן מלחמה?
"זאת תקופה מאוד מאתגרת גם מבחינת העסק וגם בבית. יש לי ארבעה ילדים והבכור שלי בן 12 וכולם נמצאים בבית".
מיצית את מלוא הפוטנציאל בכדורגל?
"זה לא סוד שלא מיציתי בכלל את הפוטנציאל שלי. נפלתי להרבה טעויות אישיות שעשיתי ואני מקווה שילד או שניים שיקראו את הכתבה ילמדו מה לא לעשות. בגדול לא הייתי חי חיים ספורטיביים, וזה אומר שלא אכלתי כמו שצריך ולא התאמנתי נכון. למרות זאת, בעונה הראשונה שלי בבוגרים שיחקתי 30 משחקים, שזה מעל ומעבר לבלם צעיר, ואפילו הגדירו את זה כנס. החיים הלא ספורטיביים עבדו לי בשנה הראשונה, אבל לאחר מכן זה כבר לא עבד".
גדלת בשנתון אדיר בנוער?
"נכון, היה לנו שנתון אדיר עם שבעה שחקנים עלו מיד לבוגרים. היו שם שחקנים מצוינים כמו השוער ניל אברבנל, דני בונדר, אני, גל שיש, ביבראס נאתכו, ערן זהבי ובן שהר שעזב לאירופה וחזר לאחר מכן".
"אף אחד לא ניבא קריירה כזו לערן זהבי"
היית בחדר אחד עם זהבי. האמנת אז שהוא יעשה קריירה כמו שעשה?
"גדלתי עם ערן בפנימייה והיינו באותו חדר, ואני יכול להגיד שאף אחד במחלקת הנוער לא ניבא לו קריירה כזאת. אבל זאת בדיוק הדוגמה לילד שהאמין בעצמו מתחילת הדרך והפך לגדול מכולם. הוא היה שחקן נוער טוב שעשה פריצה מדהימה בבוגרים".
כמה בדיעבד החיים הלא ספורטיביים פגעו בך?
"מאוד. עובדה שכל החברים שלי שהיו בני גילי ופרשו נמצאים בכדורגל, כמו ברק יצחקי, אלמוג כהן, אבי ריקן וליאור רפאלוב. גם אני חושב שאני יכול להשתלב בתפקיד מקצועי. אין לי ספק שאם הייתי חי חיים ספורטיביים אז הייתי מגיע לנבחרת הבוגרת של ישראל".
היית בנבחרת הצעירה ותמיד זוכרים לכם את פרשיית הקלפים.
"האמת שכן. כל הזמן מזכירים לנו את זה, אבל הבעיה היא שהיה לנו אז חדר הלבשה חזק. היה אחד שהדליף, שלא אזכיר את שמו, וגם זה לא רלוונטי - במיוחד שהוא כבר לא בכדורגל בעצמו".
הפועל תל אביב אז או היום – מי טובה יותר לדעתך?
"ברור שאז. בעיניי הפועל תל אביב מתחלקת לשתי קבוצות אדירות: עונת 2006/07 ועונת הדאבל, שהייתה הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה. לצערי הייתי אז רק שחקן שוליים כי בעיקר התעסקתי במריבות עם אלי גוטמן ולא הקשבתי לו, ושוב אני חוזר לחיים הלא ספורטיביים. אני בטוח שאם הייתי מתנהל נכון אז הייתי שחקן הרכב באותה עונה".
הייתה לך הצעה מבית"ר וסירבת?
"נכון. גדלתי בהפועל ולא חשבתי שזה נכון לעבור לבית"ר. לפני 20 שנה ככה חשבו, למרות ששמעון גרשון עשה את המעבר. מי שהציע לי לעבור לבית"ר היה אז יצחק שום תחת ארקדי גאידמק. לימים פגשתי את שומי, שאמר לי שאם הייתי מסכים לעבור אז הייתי מסודר לכל החיים".
תחום האימון לא מעניין?
"האמת שמה שמעניין אותי זה ניהול מקצועי. מבחינת העסק שלי קשה לי יותר ללמוד את תחום האימון ולהשקיע בו, אולי להתחיל כעוזר מאמן בהתחלה. פחות נראה לי".
הוזכרת כמועמד לתפקיד מנהל מקצועי בהפועל חדרה.
"מצבה של הפועל חדרה נוגע לליבי, ובתחילת העונה הצעתי לתרום בחינם אך נעניתי בשלילה. חזרתי להיות אוהד, ולאחרונה דובר על שינוי במחלקת הנוער של הפועל חדרה. אשמח להתמנות למנהל מקצועי ולתת מהניסיון שלי, גם כשחקן וגם מהעובדה שלאחרונה אני רץ במגרשים עם הבן שלי ונפגש עם בכירי הכדורגל בארץ שהיו שמחים לבוא ולתרום גם בחדרה".
שאלות קצרות
מאמן שהכי השפיע עליך?
"אלי גוטמן".
מאמן שפגע בך?
"אלי גוטמן".
השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"ערן זהבי".
רגע השיא בקריירה?
"גול בדרבי, הופעה באליפות אירופה עם הנבחרת הצעירה וכמובן תארים בהפועל תל אביב".
פספוס בקריירה?
"כל הקריירה".
חלום שלא הגשמת בכדורגל?
"קפטן נבחרת ישראל".
