אישטוון פישונט היה אחד הזרים הגדולים ביותר ששיחקו במדינת ישראל. בשתי קדנציות שונות במדינה הוא הספיק לככב גם בבית"ר ירושלים וגם בהפועל תל אביב ולזכות בשלוש אליפויות. הוא היה חלק מגל של שחקנים הונגרים שהגיעו לארץ בשנות ה-90, סיפקו הצגות על הדשא, התחברו למדינה גם מחוץ למגרש וזכורים עד היום בליבם של האוהדים.
"בכל יום אחרי שאני מסיים את העבודה אני רואה בטלוויזיה כמעט את כל המשחקים ועוקב אחרי משחקים של בית"ר ויודע שהם בעונה טובה", הוא אומר בראיון ל"היום". "אני יודע שכרגע המשחקים נפסקו בגלל המלחמה, אבל ראיתי את המשחק נגד מכבי ת"א שנגמר ב-0:0 ולבית"ר היו המון החמצות, וגם את המשחק האחרון נגד מכבי נתניה והוא היה משוגע. לא האמנתי שהם הצליחו לכבוש 8 שערים".
כיום פישונט מאמן במחלקת הנוער בקבוצת בודפשט הונבד ההונגרית, ולעיתים גם עוזר לצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת, שמוליכה את הליגה ההונגרית השנייה. למדינת ישראל הוא הגיע לראשונה לקראת סוף שנת 1995 בעיצומו של גל פיגועים במדינה.
"בישראל יש צבא חזק"
האם חששת לפני שהגעת?
"כשהגעתי לבית"ר סטפן שאלוי כבר היה שחקן של הקבוצה. הוא הזמין אותי ויצר את הקשר ביני לבין בית"ר, כדי שאגיע להיבחן על מנת שאחליף את לאסלו צה. כשהגעתי לארץ לא באמת הבנתי מה הסיטואציה, משדה התעופה לקחו אותי ישר למסעדה והנחתי את המזוודה כמה מטרים ממני. אחרי כמה דקות הגיע המלצר בלחץ וצעק של מי המזוודה.
"לא כל כך הבנתי מה קרה לו ורק אחרי זה הסבירו לי שהוא חשב שמדובר בפצצה. זה הרגע שהבנתי לאן הגעתי, ועדיין לא חששתי. אני נוצרי מאמין וכבר כילד חלמתי על הרגע שאגיע לישראל ולירושלים ולכל המקומות הקדושים, לכן לא פחדתי. זאת הייתה הגשמת חלום עבורי".
מה אתה יכול לייעץ לשחקנים זרים שנמצאים עכשיו בישראל בתקופה לא פשוטה?
הם פשוט צריכים לשחק ולהתרכז בכדורגל עד כמה שאפשר, זה הפתרון הכי טוב. אני ידעתי שזה חלק מהחיים שלכם הישראלים, ורציתי להיות חלק מכם. להיות חלק זה להיות גם בטוב וגם להישאר כשרע. הייתי מתקשר למשפחה שלי בהונגריה כשהיו פיגועים ואומר להם שלא צריך להיות בפאניקה, לסמוך על האל שיהיה בסדר, ושיש בישראל ארגונים חזקים וצבא חזק".
עדיין שומר על קשר
אתה עדיין בקשר עם שחקנים מישראל?
"ז'אן טלסניקוב הוא חבר מאוד מאוד טוב שלי ואנחנו בקשר עד היום. רונן חרזי ושמוליק לוי גם כן, ויוצא להם להגיע לא מעט להונגריה ואנחנו נפגשים. גם עם איציק קורנפיין ועם אלון חרזי. זה מה שאהבתי בקבוצה שלנו באותם שנים, כולם היו אנשים מאוד טובים, לא רק שחקנים, אלא גם בני אדם. כולם נלחמו עבור הסמל של בית"ר, עבור המנורה. כשיש אנשים טובים ומנטליות נכונה, ככה הרבה יותר קל להיות קבוצה טובה ולנצח. לנו היו הרבה אנשים טובים וזה עזר לנו להפוך לווינרים".
יש שחקן בבית"ר הנוכחית שאתה חושב שיכול היה להשתלב בקבוצה שלכם?
"ירדן שועה. הוא לא הכי מהיר, אבל הוא מאוד מאוד חכם. מוסר בצורה אדירה והוא תמיד מוצא את הדרך למסור את המסירות המסוכנות בין הקווים. הוא ממש טוב, הוא לדעתי היה יכול להיות חלק מאיתנו ולעזור בלחלק את המסירות לכל השחקנים הטובים שהיו בקבוצה שלנו".
"אם בית"ר הייתה רוצה - הייתי חוזר אליה"
אחרי שנתיים מוצלחות בבית"ר, פישונט עבר לאיינטרכט פרנקפורט הגרמנית בשורותיה שיחק עונה אחת, ואז חזר לישראל, דווקא להפועל ת"א. אוהדי בית"ר התאכזבו מאוד, חלקם הרגישו נבגדים.
"פעם אחת כשחקן הפועל ת"א נסעתי עם חברים מירושלים למסעדה בשוק מחנה יהודה ונכנס לשם אדם עם חולצה צהובה של בית"ר והתחיל לצעוק ולהשתולל. אחרי כמה דקות הוא ניגש אליי ושאל 'מה שלומך פישונט?', והתעניין בי. אוהדי בית"ר תמיד הראו לי אהבה וגם אם כעסו מעט הם תמיד זוכרים את הדברים הטובים שעשיתי בשבילם ויודעים שאני אוהב אותם.
"מאוד רציתי להגיע לבית"ר ירושלים, אבל שם כבר התחלפה ההנהלה והצוות המקצועי ולא פנו אליי. לעומת זאת בהפועל ת"א היה את דרור קשטן שהכיר אותי טוב מאוד והוא התקשר אליי המון פעמים ושכנע אותי להגיע לשחק אצלו. אם בית"ר הייתה מתקשרת אליי באותה תקופה אני הייתי בוחר לחזור אליה".
"באנו להיות חלק מהחברה הישראלית"
בשנות ה-90 היו הרבה שחקנים הונגרים שהגיעו לישראל ורובם התחברו בצורה ממש טובה למדינה ולאנשים פה, מה הסיבה לכך?
"החיבור שלנו, ההונגרים, הוא טוב מאוד עם ישראל, עד היום. גם עכשיו אחרי מלמעלה מ-20 שנה אני עדיין חוזר מהעבודה וקורא חדשות על ישראל ומתרגל את העברית שלי. אני עדיין בקשר עם הרבה חברים. שאלוי היה זה שפתח לנו את הדלת והוא ייצר לנו את הקשר ומשם כולנו הגענו. לא רק כדי לעבוד אלא כדי להיות חלק מהתרבות.
"לקחנו חלק בשבת ובחגים, בחנוכה וגם בימים הקשים שלכם. לא הגענו כדי להיות רק מבקרים אלא כדי להיות חלק מהחברה. את כל מה שקיבלנו בישראל הבאנו אחר כך גם להונגריה ותמיד סיפרנו לכולם על הטוב שיש בישראל ועל האנשים המיוחדים. עבורנו הונגריה היא כמו האמא שלנו וישראל היא כמו האבא".
קיבלת בעבר הצעות לאמן או לעבוד בכל תפקיד מקצועי בקבוצות בישראל?
"מאוד רציתי לאורך השנים. במספר ביקורים שהיו לי בארץ ניסיתי לייצר קשרים עם קבוצות ולהציע את עצמי על מנת לעבוד, וגם ניסיתי ליצור קשר עם סוכנים כדי שיפתחו לי את הדלת. פניתי בעבר לאבי נימני וגם ליוסי בניון ולא נוצר מזה שום דבר. לפני שנה נפגשתי עם גאבור מרטון ושוחחנו על מה יקרה אם נקבל הצעה מישראל ושנינו אמרנו שברגע שנקבל אחת כזה ניקח אותה בשתי ידיים. אנחנו מכירים את המדינה, את האטמוספירה, את האווירה. רק צריכים לתת לנו את הצ'אנס".
יש החלטה שקיבלת בכדורגל הישראלי שאתה מצטער עליה?
"אחרי הפועל ת"א עברתי לשחק באשדוד. חשבתי שבנו שם פרויקט טוב והבטיחו לי ששחקנים טובים יישארו שם וזה בסוף לא קרה. אלי אוחנה שאימן את בני יהודה רצה שאשחק אצלו, אבל שכנעו אותי באשדוד וכבר קיבלתי את ההחלטה. זאת הייתה השנה האחרונה שלי בישראל ובאמצע שלה עברתי לבני יהודה, אבל הרמה שלי ירדה ולאחר מכן חזרתי להונגריה. היה לי קשה לשחק בקבוצות שנאבקות בתחתית, אחרי שאתה מתרגל למאבקים בצמרת עם בית"ר והפועל, עם הקהלים הגדולים".
יש לך מסר עבור האנשים בישראל בתקופה הזאת?
"אני אוהב אתכם ואני מקווה שהכל יהיה בסדר בתקופה הקרובה".
