אם היריבות הגדולה בין בית"ר ירושלים והפועל ת"א לא מספיקה, הערב הן תיפגשנה לאחד המשחקים החשובים שלהן העונה. הקבוצה מהבירה חייבת 3 נקודות כדי לסיים בפלייאוף העליון ומנגד האדומים רוצים לברוח מהתחתית הבוערת. מפגש כזה הוא זמן אידיאלי כדי לדבר עם שחקן ששיחק בשני המועדונים, אחד שמודע לגודל המעמד גם בשנים ששתיהן רחוקות מהצמרת הגבוהה, אחד שהביא לשתיהן לא מעט רגעי אושר היסטוריים – אישטוואן פישונט.
הקשר ההונגרי שהגיע לישראל באמצע שנות ה-90 עובד היום כמנהל המקצועי במחלקת הנוער של הונבד, מאתר כישרונות באותו מועדון שבו עבד גם כמאמן ילדים וגם כמאמן הקבוצה הבוגרת, איתה זכה בגביע ב-2019/20. בימים שבהם השסע החברתי והפוליטי רק הולך וגדל, פישונט מספר כי את הרקע למתיחות בין בית"ר להפועל הוא משהו שהוא הבין כבר כשנחת בארץ הקודש. "הייתי מהר מאוד מעודכן לגבי המצב ולשנאה בין המועדונים, אבל לא ממש היה אכפת לי מזה ואיזו מפלגה עומדת מאחורי כל צד. הייתי מחויב להתפתחות שלי ולכדורגל וזה היה הדבר הכי חשוב".
מה אתה זוכר בכלל מתקופתך בישראל? האוכל? תַרְבּוּת? המנטליות?
הגעתי לישראל בנובמבר 1995, ממש בימים של רצח יצחק רבין. ידעתי שעבודתו עסקה בתהליכי השלום. זו הייתה תקופה לא קלה לעם הישראלי כי אזרחים רבים היו קורבנות של פיגועים. הגעתי לבית"ר בהתחלה בהשאלה וכשבית"ר רצתה לרכוש אותי בקיץ 96, ההחלטה שלי הייתה ברורה. החום של האנשים ברחוב, בשוק או במרכזי קניות הייתה מדהימה. עד היום אני ומשפחתי מציינים את חגי ישראל. נהנינו מאוד. גם כשגרתי בהוד השרון בתקופה בהפועל הייתי מאושר".
שנות ה-90 הן השנים הכי יפות של הליגה הישראלית. מאז הרמה בישראל יורדת. מה דעתך על זה?
"מבחינה ארגונית, כלכלית, פיתוח תשתיות, ובתחומים נוספים, הכדורגל הישראלי השתנה מאוד, אני חושב שאין עוררין על כך. גם ההשתתפות והתוצאות הבינלאומיות של הקבוצות מעודדות, ביניהן מכבי חיפה העונה. הביקורת שלי היא שאין היום מספיק כוכבים. אז לכל קבוצה היו לפחות 4-5 כדורגלנים שהאוהדים באו לראות.
"בבית"ר היו אלי אוחנה ורונן חרזי, בחיפה אייל ברקוביץ', חיים רביבו, ראובן עטר. במכבי ת"א אבי נימני, אלי דריקס, איציק זוהר. היום אני רואה שחקנים באיכות כזו רק במכבי ת"א ומכבי חיפה, כמו צ'ארון שרי למשל".
מה הפך את בית"ר לקבוצה כל כך חזקה בשנים שבהן זכיתם ב-2 אליפויות?
"שני דברים - אחרי הרבה זמן היינו מאוד רעבים להצלחה, עם מנטליות חזקה ואופי מנצח על המגרש. המשחק שלנו היה מאוד התקפי, יצירתי, לפעמים וירטואוזי, שהפך אותו למרהיב עבור הצופים. מחוץ למגרש, היינו בקשר עם הבעלים, האוהדים, היה חיבור אדיר לקהילה וכל משחק שעלינו הרגשנו שאנחנו מייצגים את האנשים".
לפני מספר שבועות קיבל משה דדש אות הוקרה מעיריית ירושלים. מה אתה זוכר ממנו? יש לך סיפור מעניין ספציפי שאתה יכול לספר עליו?
"קודם כל, אני רוצה לברך אותו על הפרס. בית"ר והכדורגל הישראלי חייבים לו הרבה. כשחושבים לאחור, זו הייתה תקופה לא קלה שכן הצלחנו בתנאים הרבה יותר קשים וחסרי ערך מאשר השחקנים של היום. היחסים בין שנינו התחילו והיו טובים מאוד, אבל מאז שעזבתי את המועדון העליבו והכפישו אותי בכל פורום תקשורתי. אני מאחל לו בריאות רבה והוא ראוי לפרס הזה".
היית שותף למשחק השרוכים בין בית"ר לבית שאן. עם יד על הלב, לא ראית שקורה משהו לא כשר?
"שמענו כל כך הרבה סיפורים על "המשחק הלא גמור" הזה. אני חושב שצריך לשחרר אותו. ניסינו כמיטב יכולתנו לנצח במשחק כדי לזכות באליפות. אני לא הרגשתי שום דבר לא תקין, באמת. מי שראה את זה יכול לאשר שזה היה כך. אבל זה מסוג הדברים שלא תוכל לשכנע את הצד הנפגע, לא משנה מה אני אגיד מהזווית שלי".
אחרי שעזב את בית"ר ירושלים ונכשל בפרנקפורט, פישונט הגיע בקיץ 1999 להפועל ת"א וכבר בעונתו הראשונה זכה בדאבל עם האדומים. כמו כן, הוא היה שותף למסע האירופי הבלתי נשכח ב-2001/02 ועד היום הוא מתרגש כשהוא נזכר באותם ימים. "אני חושב שאי אפשר להסביר את האווירה והקסם של משחקי הבית והחוץ מול צ'לסי. הפנדל של שמעון גרשון בבית, זה שיוסי אבוקסיס משך אותנו להבקיע עוד, החגיגות בכיכר פיקדילי. אני לא אשכח שהדרך מנתב"ג לבית שלי בהוד השרון לקחה יותר זמן מהדרך מלונדון לישראל".
מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו בישראל?
"אלי אוחנה. הוא היה נהדר גם ששטלנו בכדור וגם בהתקפות מעבר, הדריבל שלו היה מדהים וגם היה לו משחק ראש. הוא היה הקפטן של בית"ר, האופי שלו היה שובה לב, והוא היה ווינר אמיתי".
אלי כהן או דרור קשטן?
"אי אפשר להשוות ביניהם, לא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית. אני חושב שזה יהיה לא מוסרי מצידי. אני יכול להודות לאלי על האושר שזכיתי לו בבית"ר. אצלו שיחקתי במרכז השדה עם הרבה משימות הגנה. אצל דרור שיחקתי בעמדה אחרת, בה הצלחתי לתת יותר לקבוצה על ידי מעבר מהאגף למרכז וסיום התקפות, מה שיצר הרבה הזדמנויות לאחרים ושערים לעצמי. זו הייתה התקופה הכי מרהיבה בקריירה שלי.
מה האצטדיון שהכי אהבת לשחק בו בישראל?
"היופי, האקוסטיקה ואיכות המגרש בטדי היו ייחודיים באותה תקופה, כאשר 10-12 אלף צופים קיבלו את פנינו. היה תענוג לשחק".
ולסיום, הפועל או בית"ר?
"האהבה הראשונה הייתה בית"ר וזו אהבה שתמיד שומרים כזיכרון יפה, האהבה נשארת לנצח. בהפועל באתי להוכיח אחרי הכישלון בפרנקפורט שזה לא סוף העולם וכמובן באתי להראות לאוהדי הפועל שאני בא להילחם עבורם. התרומה המקצועית שלי לשני המועדונים הייתה טובה לדעתי ואני יודע שזוכרים אותי בצורה יפה בכל צד, גם אם לבשתי צהוב ואדום".
