התבוסה 3:0 של מכבי תל אביב אתמול (חמישי) מול בולוניה, שסיימה את חלקו של הכדורגל הישראלי בעונה האירופית עם נקודה אחת מ-24 אפשריות, הפרש שערים 22:2, ומקום 36 ואחרון, היא הזדמנות מצוינת לחשבון נפש. מה עוד שהקבוצה שהייתה טרף קל עבור יריבות שאינן מאריות היבשת, הייתה הנציגה היחידה העונה שהצליחה לסחוב עד ינואר. האחרות עפו עוד לפני שהעונה בעצם החלה.
האלופה שלנו, ברוב המשחקים ככולם, נראתה יותר כמו קבוצת נוער שהתמודדה מול בוגרים. לאו דווקא בתוצאה אלא בעיקר באינטנסיביות של המשחק. הפערים ממש לא התבטאו רק בשערים.
כל זה לא יפריע לשחקנים בסביבת הפלייאוף העליון בליגת העל, ולתקשורת שמלווה אותם, לדבר גם העונה בשיא הרצינות והלהט על "הקרב על כרטיס לאירופה". אפשר לחשוב שיש לנו מה למכור שם. נכון, היו ימים שנציגותינו הגיעו להישגים יפים, אבל אלה נראים כיום כמו היסטוריה רחוקה. בלי קשר לקפטן פרץ, עושה רושם שהולך ופוחת הדור.
מכיוון שכך, הגיע הזמן שגם התקשורת תוריד כמה וכמה טונים, ותפסיק להתלהם ולהתלהב אחרי כל משחק בין "הגדולות של הכדורגל הישראלי". כך גם לגבי הפרומואים הפומפוזיים ועתירי הסופרלטיבים לקראת שידורים של מפגשים ביניהן. גודל, כפי שחשו העונה על בשרן אימפריות הכדורגל המקומיות, הוא דבר מאוד יחסי.
בשבוע בו נפרדו גם אחרוני הלגיונרים שלנו מליגת האלופות, ונותרנו רק עם חבורת קשקשנים וליצנים באולפן בהרצליה, מן הראוי שתקשורת הספורט כולה תיישר קו עם כל אחינו שעפו – וגם תפסיק לעוף על עצמה.
האב, הבן, ורוח השטות
הפעם האחרונה שבה קיבל זוהר מדר חשיפה כזו בתקשורת הייתה לפני כארבע שנים, בתחקיר מצוין של דניאל אלעזר מ"כאן חדשות". מספר לקוחות של סוכן הביטוח מבית דגן טענו כי הוציא מהם לכאורה כספים בדרכי תרמית, ופרקליטו הגיב שמדובר ב"מקרים בודדים וישנים שחלקם הסתיימו בפסקי דין". בנוסף, מדר נתפס בידי רשות המיסים בהעלמת הכנסות במאות אלפי שקלים, ונאלץ לשלם כופר. "אתה לא רוצה להתנצל?", שאל אותו בסיום התחקירן? "אני רוצה שתיחנק", השיב לו מדר.
השבוע, אבא'לה עלה לשיחה טלפונית ב"5 באוויר", כדי להלין על היחס שמקבל בנו הכדורסלן משליח הערוץ רז זהבי. זו הייתה שיחה שלימדה לא מעט על מידותיו של האב, והפכה למעין תחקיר דווקא על ה"מראיין", ועל השכונה שמאפיינת את היחסים בין ספורטאים לכתבים.
"ים ברמה לא של שחקן אלא של מאמן ברמה. תבדוק כמה פעמים ים נתן עצות לאוברדוביץ', לשאראס", העיד מדר על בנו, בטרם פתח בסדרת נזיפות בבן שיחו: "הבן שלי לא ביקש ממך קרדיט... לך אין מושג... אם אתה חושב שאין לים קרדיט בעלייה ליורוליג אתה טועה, כמו תמיד אגב, אבל זו פעם ראשונה שיש לי הזדמנות להגיד לך".
זהבי עבר למגננה, אך מדר לא הירפה: "אתה לא תדבר על מה שנוח לך... יש לי מעט כבוד לאנשים כמוך, שבוחרים להשתלח באנשים שמזיעים מהבוקר עד הערב. הם שחקנים ישראלים, קיללו אותם באמ-אמ-אמא של האמא שלהם, בהיטלרים ובכל מיני מילים אנטישמיות בכל אולם באירופה".
המראיין שנדחק לפינה ניסה להסיט את האש לעבר הנהלת הפועל ת"א: "למה הפסיקו את המו"מ איתו? אני כועס על זה", אבל האב-אב-אבא של ים לא התרגש: "אתה לא כועס באמת, אני לא מאמין שאתה כועס".
זהבי התפתל וניסה "להצטנע" באשר להבנתו בענף, אלא שגם ההקטנה העצמית גררה הקנטה חזיתית. "בתור אחד שהרגע אמר 'אני לא מבין כדורסל'", אמר לו מדר. "איך אתה מרשה לעצמך להנדס תודעה בכדורסל? חשבתי לעשות איתך את השיחה באופן אישי, בשביל להראות לך שאתה לא הביריון היחיד".
זהבי, בצר לו, עבר לחנופה: "עשית עבודה מצוינת. ברמה האישית שתדע שים מאוד מאוד מאוד מיודד איתי ואני מיודד איתו, אז אני לוקח את זה לתשומת ליבי. ואני אעבור עכשיו ללחוץ על איטודיס שייתן לו לשחק הוא צריך לשחק".
אלא שגם המחווה הזו, כלומר ההבטחה להפעלת לחץ על המאמן היווני, נפלה על אוזניים ערלות. "אתה לא תקנה אותי. מר זהבי, אני לא סטייק", זרק לו מדר. "אני חושב שהוא הכי מוכשר, אני פשוט אומר לצנצי כל הזמן, אני מת לראות אותו ביורוליג ולהגיע למסקנה שהוא טופ יורוליג", המשיך ללקק זהבי. "אני לא מאמין לאף מילה שלך, ואני אשמח שתהיה פחות מיודד עם ים. ים לא צריך ידידים כמוך", השיב האב.
בקיצור, רק מצד אחד הם נפרדו כידידים. מה שלא הפריע לזהבי להתגאות בתוכנית ברברת אחרת למחרת, בשיא הרצינות, כי "הראיון הבלעדי", שבו הוזכר גם דני אבדיה, "מסעיר את כל אירופה ואת ארצות הברית". ברור, ראיונות מזעזעים כאלה אין בכל העולם, וכולם רק ציפו למוצא פיו של האבא, מעבר לים.
