"בית"ר ירושלים תזכה באליפות, את מה שיש לה - אין להפועל באר שבע"

בגיל 14 וחצי, כשהוא משחק כחלוץ בקבוצת הנערים של הפועל ירושלים ומחורר רשתות, יוסי מזרחי (כן, זו לא טעות) התבקש על ידי מאמנו לעלות ולשחק בקבוצת הנוער.

"גדלתי בשכונת קטמון, 200 מטר מהמגרש של הפועל ירושלים", נזכר מזרחי בראיון ל"ישראל היום", "הייתה עונה אחת בנערים שהבקעתי יותר מ-50 שערים. אמרתי למאמן שעד שהוא לא מפסיק לצעוק ולקלל אותי, אני לא עולה לנוער. המאמן פשוט העיף לי סטירה בתגובה ואני הלכתי הביתה".

שנתיים וחצי שיחק מזרחי רק בשכונות, עד שהגיע לבית"ר ירושלים בגיל 17. "שאלו אותי באיזה עמדה אני משחק. אמרתי חלוץ ולפעמים גם עומד בשכונה בשער. מישל פורטל המאמן ביקש שאני אכנס רגע לשער. הוא בעט לי שתי בעיטות. השאר היסטוריה".

ההיסטוריה של יוסי מזרחי, הן כשחקן והן כמאמן, היא אחת המופלאות שהיו כאן בישראל. מזרחי היה שוער מצטיין בבית"ר ירושלים הגדולה של שנות השבעים ויחד עם אורי מלמיליאן, דני נוימן ורבים אחרים, הקבוצה זכתה פעמיים בגביע המדינה. מזרחי המשיך להפליא בביצועיו והיה שותף גם לאליפות הראשונה של בית"ר ב-1986 עם אלי אוחנה, סמי מלכה, מלמיליאן כמובן ורבים אחרים.

מזרחי אומר שבית"ר הייתה כמו משפחה אחת גדולה. "אורי ואני היינו כמו אחים. כבר בגיל 13 הוא יחיד ומיוחד. בגיל 16 כבר עלה אלינו לבוגרים. היינו עושים חוזים ביחד, שם נבדקה הנאמנות שלנו האחד לשני. ביום שישי לא היינו מתאמנים. אז איזה שבעה שחקנים מהקבוצה היו באים לאמא שלי בקטמון ואוכלים את הקובה שלה".

"בית"ר הכי טובה בישראל"

מזרחי משוכנע שבית"ר יכולה וצריכה לזכות השנה באליפות. "כבר לפני שלושה-ארבעה חודשים אמרתי שבית"ר הולכת לזכות השנה באליפות. היא הקבוצה הכי טובה בארץ. יש לבית"ר שחקני הכרעה שלהפועל באר שבע אין. שים לב להתפלגות של השערים בבית"ר. תראה כמה שחקנים עם שבעה ועשרה שערים. באר שבע תלויה בדן ביטון. בית"ר תמיד בנויה על אטרקטיביות אבל השינוי האדיר שלה זה עם שני הבלמים שהיא הביאה. הם שינו אותה טוטאלית".

בית"ר של היום מזכירה לך את הקבוצות שאתה היית בבית"ר?

"הקבוצה השנה מזכירה לי מאוד את הקבוצה שלנו באליפות הראשונה. אני הייתי בשער, חנן אזולאי ואודי אשאש בלמים והשאר כולם למעלה. דרור קשטן ז"ל תמיד אמר לנו, תקבלו 2, תתנו 4. זה מה שמאפיין גם את בית"ר היום".

"בנבחרת ישראל הייתה פוליטיקה"

מזרחי שיחק עד גיל 38. הוא נחשב לאחד השוערים הגדולים של ישראל. גם בנבחרת ישראל הוא שיחק, אך לא מספיק לדעתו.

"הנבחרת זה פספוס גדול", אומר מזרחי, "בנבחרת היה הרבה פוליטיקה. אורי, אני ודני בכלל פרצנו את הסכר של להגיע מירושלים לנבחרת. וגם הייתה לי פציעה קשה שגמרה לי את סיפור הנבחרת בדיוק שהייתי בשיא שלי".

הנבחרת תגיע פעם לטורניר גדול?

"בסוף נגיע. שחקנים שלנו נמצאים באירופה שנים על גבי שנים וזה חייב לבוא לידי ביטוי. הבעיה מספר אחת של הנבחרת היא שאלו שאמורים להוביל את הנבחרת, לא משחקים בקבוצות שלהם באירופה באופן סדיר".

מזרחי הפך למאמן אחרי פרישתו ממשחק פעיל והצליח מאוד. הוא זכה באליפות עם בית"ר ירושלים (2006/7), בגביע הטוטו עם מכבי פתח תקווה (1999/2000), ובעיקר הצליח מאוד בקבוצות יותר קטנות כמו מ.ס. אשדוד, הפועל ירושלים ועוד. הוא נחשב למאמן יסודי, מאוד קפדן, פרפקציוניסט, כמו שהיה כשעמד בשער של בית"ר שנים ארוכות.

למזרחי היה עוד סימן היכר. הסיגריות שלו. הוא תמיד נראה מתוח על הקווים, מוציא הרבה אוויר ועשן. "תמיד הייתי קצת עוף שונה משאר השחקנים ומה שאפיין אותי כשחקן, כך היה גם כמאמן. אף פעם לא לקחתי את הכדורגל בקלות. הסטיגמה עם העישון שלי יצאה מכל פרופורציה. כמה שחקנים או מאמנים מעשנים? המון. אותי עשו כאילו זו ספינת הדגל שלי.

אגב, אני לא מעשן כבר שלוש שנים. עברתי ניתוח מעקפים. יום לפני הניתוח החלטתי שאני מפסיק. שלוש שנים אני לא מעשן כבר ולא מרגיש צורך בכך. וזה אחרי שהייתי מעשן שתי קופסאות ביום. זה אחד הדברים שאפיינו אותי גם כשחקן וגם כמאמן - כוח רצון".

אני שואל את מזרחי מה דעתו על רמת הכדורגל הישראלי היום. "מעט מאוד כישרונות גדולים גדלים היום בכדורגל הישראלי", הוא עונה, "אנחנו קיבלנו את כל היסודות שלנו מהשכונות. היינו כל היום ברחובות ושיחקנו עם הכדור. עזוב אותנו. קח את הדור של ברקוביץ', נמני, רביבו, טל בנין ואלון מזרחי. הם גם היו עוד ברחובות וכל אחד שם זה טאלנט. היום עם כל האקדמיות, הכל מכני וטקטי. הזמן שנוגעים בכדור באימונים הוא קטן מאוד ועל הדבר הזה שהוא הכי חשוב הכי פחות עובדים.

"הרמה כאן חלשה מאוד. עד לפני 15 שנה, כשאני עוד אימנתי, היו כאן שחקנים זרים מעולים. ברמה ענקית. היום כבר אי אפשר להביא את אותם זרים שפעם הבאת בכלום כסף".

ולמרות הכל, הוא פריק של הכדורגל הישראלי. "אני אגיד לך את האמת. אם יהיה ברצלונה - ריאל מדריד ומכבי נתניה - הפועל פתח תקווה במקביל, אני אראה את המשחק בישראל. אני רואה גם את הליגה הלאומית. אנחנו היינו דור שיכול היה לראות את הכוכבים העולמיים אולי רק במסטיקים, במדבקות, באלבומים.

"תמיד הייתי מכור לכדורגל. אבא של רוני דיאון ז"ל, שהיה עיתונאי מעולה וחבר טוב מאוד שלי, היה מנכ"ל בדואר. הוא היה מסדר לנו להגיע לעמק האלה. שם היו לוויינים ושם ראינו כדורגל מאירופה ובכלל. פעם נסעתי בארבע בבוקר לעמק האלה עם מריו זוכוביצקי ז"ל שהיה שוער בבאר שבע ובהפועל ירושלים לראות משחק ידידות של ארגנטינה נגד רוסיה".

מזרחי אומר שרמת המאמנים כאן טובה, טוען שיש להם הרבה ידע ומסביר את ההבדל בין הווה לבין הזמן שלו כמאמן. "היום, המאמנים חשופים להכל, לטכנולוגיה. יש להם את כל האינפורמציה שהם צריכים על שחקן כדי להחליט אם להביא אותו או לא. בתקופה שלי כמאמן, היו פעמים שאמרו לי שזה מגן שמאלי, והגיע לאימון בכלל שוער. לא היו לי כלים לבדוק את זה לפני.

יחד עם זאת, הוא טוען שמאמנים מוציאים הרבה מאוד אימונים מהאינטרנט ולא עובדים נכון עם הקבוצות שלהם. "אתה רואה אימון של קבוצת תחתית שעובדת על לחץ ואז באים למשחק וכולם הולכים אחורה ולא עושים שום לחץ".

"לאמן? אני לא רוצה יותר"

מזרחי מספר שכיום הוא לא עובד בשום קבוצה. "לאמן אני לא רוצה יותר. אם הייתי רוצה, הייתי מאמן. יכול להיות שיהיו התפתחויות אחרות, כל מיני דברים שקשורים לטיפוח מצוינות".

הוא נשוי לאורית ויש להם שלוש בנות ושישה נכדים. "אני ירושלמי שלא עזב מעולם את ירושלים. אנחנו גרים בחמולה ברמת בית הכרם. בת אחת גרה איתנו ושתי הבנות הנוספות גרות 200 מטר מאיתנו. זה כיף גדול.  אנחנו סבא וסבתא במשרה מלאה ולי יש עוד תפקיד".

מה התפקיד?

"אני הבשלן של הבית. אספר לך איך זה קרה. שנת 2001 הייתה העונה הכי קשה בקריירה שלי. עשו לי את העוול הכי גדול בבית"ר ירושלים, עד שהרמתי ידיים והלכתי הביתה. אחרי 7 עונות מצוינות שלי בתחום האימון, פתאום דממה. ישבתי בבית ולא היה טלפון אחד. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. דיברתי למנורות ממש.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"ואז ראיתי ספר בישול של אהרוני ואמרתי בוא ננסה. לא ידעתי להכין חביתה לפני. עכשיו אני מכין הכל. אוכל גורמה ואוכל פשוט. אוכל של פועלים ואוכל מפנק. דגים, בשר משובח, מה שאתה רוצה. אשתי, הבנות והנכדים מאוד נהנים מזה".