שער אחד הבקיעה נבחרת ישראל מאז ומעולם במונדיאל. זה קרה במקסיקו, לפני 55 שנים, במשחק נגד שבדיה. כשיצחק שום, אחד מכוכבי אותה נבחרת, נזכר ברגע הזה, צמרמורת עוברת בכל גופו: "מוטל'ה שפיגלר הבקיע, השווינו ל-1:1, ואני הייתי ממש לידו, הראשון שקפץ עליו. ממש נתליתי עליו מרוב שמחה. עד היום, כשאנחנו נפגשים, הוא אומר לי: 'שומי, מזל שהיית רזה אז, לא כמו שאתה היום'".
שום (77), "שומי" כמו שהוא מכונה, הוא השחקן היחיד בישראל שהשתתף בשלושת הטורנירים הגדולים שאליהם הגיעה נבחרת ישראל, כשחוץ מהמונדיאל מדובר במשחקים האולימפיים ב־1968 וב־1976.
הסמל הגדול של הפועל כפר סבא היה גם קפטן הנבחרת ומגדולי השחקנים והמאמנים במדינה. הרזומה שלו כמעט בלתי נתפס. אליפות וגביעים עם כפר סבא, הופעה מזהירה עם מכבי חיפה בליגת האלופות, שבה הירוקים הביסו את מנצ'סטר יונייטד 0:3, דאבל עם בית"ר ירושלים ועם פנאתינייקוס, ועוד. ספק אם היה אי-פעם בישראל עוד שחקן ומאמן שכל כך הצליח בשני התפקידים.
למרות ההצלחות הרבות, קבוצת נעוריו היא היקרה לו מכל, ולפני שמונה שנים שום רכש אותה. הפועל כפר סבא, כיום בצמרת הליגה הלאומית, היא בבעלות בתו שרון ובניהול בנו עידן. "אני היועץ", הוא אומר ל"היום", "מגיע כמעט כל יום לאימון הקבוצה הבוגרת ומאוד מוצא חן בעיניי מה שקורה במחלקת הנוער". אבל לא הכל הולך חלק, כי נגד שום קיימת מחאת אוהדים מתמשכת, ורבים בעיר לא מסכימים עם דרכו.
"חברים שלי שנוסעים איתי לאתונה לא תופסים איך 20 שנה אחרי שהבאתי דאבל לפנאתינייקוס אנשים עדיין זוכרים אותי, קמים בשביל לתת לי לשבת בבית קפה ואפילו רצים לשלם עליי. יש תמונות שלי במסעדות בעיר ליד נשיאי ארצות הברית ויוון, מזהים אותי בכל מקום.
"את הכבוד שאני לא מקבל מספיק בכפר סבא אני מקבל באתונה", הוא מספר, "האנשים שגדלו עליי בעיר חלקם אינם, חלקם עזבו, ובכדורגל הקנאה הורגת כל דבר. יש הרבה אנשים שמקנאים בי שהייתי שחקן, מאמן, מנהל מקצועי ובעלים של קבוצה".
למה זה קורה?
"כשקניתי את הקבוצה, הדבר הראשון שעשיתי בה היה סדר. את כל מי שהיה קשור לקבוצה שירדה ליגה הזזתי הצידה. כשאתה מזיז אנשים ממקומם זה כואב להם והם מחפשים איך לפגוע בך. אז חלק פגעו. לא בי - הם פגעו בהפועל כפר סבא. ראיתי שהקבוצה הולכת לפירוק והחלטתי להציל אותה".
"אין מנהיגים בכדורגל"
שום נולד ברוסיה למוריס ומרים, וחושף כאן פרט טריוויה מסקרן: "בגיל 7 כבר שיחקתי בקבוצת ילדים, ואבא הודיע לי שאנחנו נוסעים לישראל. התמרדתי. כשהוא אמר לי שגם בישראל יש כדורגל, אמרתי: 'אני אהיה קפטן נבחרת ישראל'. כשהודעתי לו שמינו אותי לקפטן הנבחרת, זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מזיל דמעה".
שום, שהיה השי"ן השלישית בקישור האלמותי במונדיאל 70', לצד שפיגלר וגיורא שפיגל, מדבר תחילה דווקא על המאמן האגדי עמנואל שפר: "מאמן גדול, דמות, כולם נתנו לו כבוד. כשהוא היה הולך ברחוב בכפר סבא הייתי עובר לצד השני".
מה היה סוד הקסם של הנבחרת הזו?
"היו לנו באמת שחקנים גדולים. מוטל'ה היה הגדול מכולם, אישיות כדורגל. כיבדו אותו בכל העולם. הוא ייצג אותנו בכבוד רב. גם אחד כמו שפיגל לא היה ולא יהיה. האמנו בעצמנו. כיום אנחנו לא מאמינים בעצמנו. שפר אמר לנו: 'יש לכם אותן הרגליים והידיים כמו שיש לגרמנים ולאיטלקים, אין שום סיבה שלא תשחקו כמוהם. היום, מייד אחרי ההגרלה, אנחנו כבר אומרים מראש שהיא קשה.
"גם אין לנו מספיק שחקנים טובים. גם אין מנהיגים. אצלנו היו צביקה רוזן, שהיה מנהיג במכבי תל אביב, מוטל'ה במכבי נתניה, אני בכפר סבא ושייע פייגנבוים בהפועל תל אביב. והיום מה? חוץ מערן זהבי אולי, שהיה מנהיג בשנים האחרונות, מי מנהיג בקבוצה שלו? תן לי שם אחד. זה עניין מאוד חשוב לנבחרת".
מאמנים טובים יש לנו?
"זו גם אחת הבעיות הגדולות שלנו, יש אולי שניים-שלושה מאמנים במדינה, וגם אם הם מאמנים טובים הם לא דמויות של הכדורגל הישראלי. בעבר מאמנים היו דמויות: שפר, דוביד שוויצר, נחום סטלמך, יעקב גרונדמן. היו לי צמרמורות כשעמדתי מולם ורק חיכיתי לתת להם כבוד. אני לא מאמין שיש מאמן כזה כיום, וזה מאוד משפיע גם על רמת הכדורגל".
ואם מדברים על מאמנים גדולים, שום היה עוזרו של שלמה שרף בנבחרת במשך שמונה שנים. הם עברו יחד המון, גם ברמה האישית. "הרבה מאוד שנים המשפחות שלנו ממש חיו ביחד. הילדים גדלו, ואנחנו פחות מתראים כמו פעם, אבל מה שעברנו ביחד לא יישכח לעולם", הוא מתאר.
"אני חושב ששלמה הוא אחד המאמנים הגדולים שהיו לנו כאן. היו לנו גם חילוקי דעות, אבל אני מעריך אותו מאוד. הוא היה איש עבודה, אצלו לא היה חפיף. הוא היה מאמן שלי בכפר סבא. אם היינו מפסידים, הוא היה בא לאימון ואומר: 'הקאתי מכם בשבת, אתם תקיאו ממני עכשיו'. ואז היה מריץ אותנו. עד שלא הקאנו הוא לא היה עוצר".
"אבא היה גאה בי"
שום נשוי לאריאלה ואבא לשלושה ילדים - שרון, עדי ועידן - שמהם יש לו חמישה נכדים. "אני הכי נהנה מהם, הם הכל בשבילי", זורח שום ועובר לסיפור ההיכרות שלו עם אשתו: "יום אחד חזרתי מתל אביב לכפר סבא באוטובוס. השוער שלנו אז, יאיר נוסובסקי, היה הנהג. עמדתי לידו ודיברנו. ראיתי את אריאלה יושבת בספסל הרביעי ואמרתי ליאיר: 'תסתכל במראה, זאת תהיה אשתי'.
החלטתי לרדת בתחנה שלה. כבר הייתי בנבחרת והכל, אז שאלתי אותה אם היא יודעת מי אני. היא אמרה לי שלא. אז אמרתי לה: 'את תהיי אשתי', והזמנתי אותה לסרט. אנחנו 55 שנים ביחד. אני הכי מאושר בעולם איתה. אם לא אריאלה, אני מזמן כבר לא כאן".
לפני שאנחנו נפרדים שומי שוב מתרגש, הפעם מאביו: "אבא כמעט שלא דיבר. הוא השתתף במלחמה בצבא הרוסי והיה בין אלה שכבשו את ברלין. הוא לא היה משתף במה שעובר עליו. אבל כל שבת הוא היה בא למגרש. קראו לי בכפר סבא 'המהנדס', ואני יודע שהוא היה גאה בי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
